תבואות השדה חלק ב קסג

והרא"ש עיין בר"מ פ"ט מהלכות אישות אמנם הרי"ף ע"כ לא ס"ל הך חלוקא שהרי הבי' המשנה כצורתה ולא כאקמית' דאביי באומר הראוי' מכם לביאה והיינו משום דבאמת קיי"ל את וחמור קנה. אמנם הא וודאי זהו דוחק לומר דהגמר' פריך אע"ג דהי' דלא כהלכת' כמ"ש הריטב"א זהו וודאי דוחק הי' ונ"ל דהנה לעי' כתבנו דמשו"ה ס"ל להגמר' דהכא לכ"ע את וחמור לא קנה דכיון דאסור לקדש בפירו' שביעית טפי ניח' לן לומר שרק להשטות כוונתו שלא יתעבד איסור ע"י וי"ל דזהו באמת דעת הרי"ף דס"ל דלעולם בעלמא קיי"ל את וחמור קנה גבי קידושין כמו בממון והא דפריך הכא מאת וחמור דמשמע דיש חילוק בין קידושין לממון הי' רק משום דמתני' מיירי בפירו' שביעית וכיון דאיכא אסור' מסתבר טפי לומר שלא היה כוונתו לקדש רק להשטות וכיון דבזמה"ז אין נ"מ בפירות שביעית דאינו נוהג כלל לכך הבי' המשנה סתמא כיון דאין נ"מ לדינא בזמה"ז דבכל ענין הנכריות מקודשות. אמנם הרמב"ם כפי הנראה מדבריו פ"ו מהל' שמיטה הלכה י' שם לא הבי' דאסור לקדש בפירו' שביעית ותימא לי על המל"מ פ"ה מהלכות אישות שרוצה לומר בדעת הר"מ דאיסור' איכא עכ"פ לקדש בפירות שביעית ובר"מ פ"ו מהלכות שמיטה הלכה י' לא משמע הכי דלא כתב כלל איסור לענין קידושין הגם בפ"ה מה"א נקט לשון דיעבד המקדש בפירו' שביעית היינו משום דגם בגמ' הכי אית' אבל לפי האמת ס"ל דליכ' איסור' לקדש בפירות שביעי' ולא כר"י בירושלמי מס' שביעית פ"ח הלכה ה' עי"ש במראה הפנים ועיין רש"י מס' ע"א נ"ד ע"ב ובתוס' מס' חולין ד' ע"ב ד"ה מפני שהן מחליפין דס"ל נמי לענין קידושין לא שייך לאכלה ולא לסחור' וא"כ ליכ' לפרש כלל בגמ' דמש"ה פריך את וחמור הי' משום דאיכא איסור' לקדש בפירו' שביעית כמ"ש דהא באמת ליכ' איסור' וע"כ צריך לומר דלאו משום פירו' שביעית דווק' רק דהכא לענין קידושין לא דמי לממון או כסבר' הר"נ משום דרוצה לקנות הכל דווקא או כמ"ש הה"מ משום דאמר במלה אחת כולכם ולכך שפיר פסק הר"מ דהיכ' שאמר כולכם גם הנכריות אינ' מקודשות ועיין מ"ש לעיל בריש הסוגי' ודו"ק: (יב) בפלוגת' דאביי ורבא בקשאמ"ל י"ל דרבא דס"ל קידושין ע"ח בעל בלא קדש אינו לוק' בחייבי לאוי' א"כ חזינ' דקידושין יש לה שייכות עם הבעילה ולכך ס"ל קשאמ"ל לא הוי קידושין אמנם אביי ס"ל קדש אפי' לא בעל לוק' א"כ אין שייכות לקידושין עם הבעילה ולכך ס"ל קשאמ"ל הוי קידושין אמנם הרשב"א ס"ל בחד תירוצא במקדש שתי אחיות דאילו היה קידושין היו שתיהם נאסרים בוודאי גם אביי מוד' קשאמ"ל לא הוי קידושין רק באחת משתי אחיות דאילו הי' יכול להתברר איזה קדש לא הוי איסור' לכך ס"ל אביי הוי קידושין עיין בס' או"ח שהסביר בזה דברי הרשב"א ולפי"ז י"ל דהנה הר"מ ס"ל פ"ח מהלכ' שגגות הלכה ד' גבי שתי חתיכות אכל אחת את הראשונ' ואח"כ אכל את השניה שניהם מביאין אשם תלוי משמע דאם אחד אכל את הראשונ' ונתחייב אש"ת ואח"כ אכל הי' בעצמו את השניה אינו חייב אשם תלוי על השני' וא"כ ה"נ באחד משתי אחיות אם בעל הראשונה בשוגג דאיכא אש"ת משום ספק כרת ואח"כ בעל השני' ליכא חיוב אשם תלוי גבי' דתו לא דמי' לחתיכ' משתי חתיכות כיון שכבר נתחייב על הראשונה לכך לא מקרי קשאמ"ל כיון דליכ' איסור' בכל חדא וא"כ לא דמי למקדש שתי אחיות דשם שניהם נאסרים משום אחות אשה אילו היה קידושין אמנם רבא ס"ל ספיק' דאוריי' מה"ת לחומר' עיין ש"ש שמעת' א' וא"כ לא בעינן חתיכה מב' חתיכות ואיכא איסור' בכל חדא בפני עצמה לכך שפיר הו"ל קשאמ"ל אפי' באחת משתי אחיות דאכל חדא רמיא איסור בפני עצמו אמנם אביי ס"ל דליכא איסור בפני עצמו אכל חדא רק על שניהם כאחת א"כ לא מקרי קשאמ"ל כיון דבאמת אינו אסור רק אחת ולא דמי למקדש שתי אחיות דכל חדא אסור' בפ"ע ובזה יבואר פלוגת' דאביי ורבא ודו"ק: (יג) ברש"י ד"ה הרי כולכם ואחת משתי אחיות דהשת' לאו את וחמור הי' דהא דאין אחיות מקודשות משום ספיק' הי' וכו' הא אי ידע בת זכיה הי' והנה דברי רש"י צריכין ביאור דסוף סוף לרבא דלא הוי קידושין בכה"ג נמי את וחמור הי' ומה בכך דמשום ספיק' דאית בה לא הוי ראוי' לביאה מ"מ כיון דלא הוי קידושין בא' משתי אחיות אמאי הנכריות מקודשות ובאמת ביותר קשה לשיטת הר"ן דהכא לכ"ע את וחמור לא קנה משום דאין דעתו לקנות אם אינו קונה כולם א"כ ה"נ בא' משתי אחיות כיון דעכ"פ האחיות לא קנה אמאי קנה הנכריות ועיין בפנ"י שהניח בצ"ע. וז"ל הריטב"א אבל באומר אחת מכם שאילו פירש למי מקדש היתה מקודשת ולא אמרו אין האחיות מקודשות אלא מפני שקידושין ספק ואין מסורי' לביאה כל כה"ג מסתיע דלא להוי אינהו מקודשות ולא לבטולי קידושי דנכריות משום אחיות ולא חשי' את וחמור עכ"ל ודבריו ג"כ צריכין ביאור ולע"ד נראה דהענין הי' רק דבכל ענין היכ' שמקנה ב' דברים האחד ראוי לקנין והשני אינו ראוי אמרי' דע"י שכלל הראוי עם שאינו ראוי חשבינ' מה שראוי כאילו אינו ראוי וה"נ חשבינ' להנכריות ממש כאילו ג"כ היו אחיות ואמרינן שפיר בס"ד כיון שאמר כולכם ואין האחיות מקודשו' הו"ל הנכריות ג"כ כאחיות אמנם כן היינו דווק' אם מה שאינו ראוי אינו בר קנין כלל להתפס בו הקנין כמו במקדש שתי אחיות משא"כ באחת משתי אחיות הא דאינו מקודשת אפי' אחת מהן היינו משום שהי' ספיק' דלמא הי' אחות אשתו ואמרי' כמו כן דשאינו ראוי עושה את הראוי כמו שאינו ראוי כיון דכלל אותם יחד וא"כ מה בכך הי' אפי' השאינו ראוי כלומר בא' מב' אחיות אילו הי' יכול להתברר איזה מהם שאינו אחות אשה היתה מקודשת וא"כ ממילא הנכריות כיון שאינם נכנסים בספק אחות אשה ממילא מקודשות דמה בכך שכלל הנכריות עם האחיות מ"מ לא נגרע כחם יותר מהאחיות גופיהו רק דהאחיות אינן מקודשות משום ספיק' וא"כ בנכריות דליכ' ספיק' ממילא מקודשות משא"כ במקדש שתי אחיות כאחת עם הנכריות דהתם לאו משום ספיק' אסורי' האחיות רק משום דאינם נתפסי' בקנין א"כ הנכריות נמי אינם נתפסי' ויש להעמיס בזה בכוונת רש"י במ"ש הא אי ידע בת זכיה הי' כלומר דכי נמי משוית הראוי לקנין כמו שאינו ראוי מ"מ בהך שאינו ראוי גופה אילו הי' יוכל להתברר שאינה אחות אשתו היתה מקודשת וא"כ ממיל' הנכריות מקודשות דלא גרעי עכ"פ מהאחיות גופיהו כיון דבנכריות ליכ' לספוקי באחות אשה וא"ש החילוק בין כולכם גריד' ובין כולכם ואחת מכם אפי' אי ס"ל את וחמור לא קנה. וא"ש נמי אפי' לדעת הר"נ שאינו רוצה לקנות זה בל"ז מ"מ עכ"פ רוצה שיהי' הראוי לקנין לא גרע ממה שאינו ראוי ולכך שפיר בכולכם ואחת משתי אחיות הנכריות מקודשות ודו"ק היטב כי הי' נכון בס"ד בכוונת רש"י והריטב"א כנ"ל: שער המועדים שער א ח"ת בסוגי' דאין חוששין פסחים ט' ע"א (א) במתני' אין חוששין שמא גררה חולד' מבית לבית וממקום למקום דא"כ מחצר