תבואות השדה חלק ב קסב

(י) עי' בריטב"א שכ' וז"ל צע"ג דהא אי אמרי' בריר' קידושין שהן מסורי' לביאה הי' מתחלתן ועי' בתוס' רי"ד שכתב וז"ל וגם בחמש נשים נמי אין לסמוך על הבריר' ולומר זו אני רוצה והוברר הדבר שכיון שבעת הקידושין הי' ספק מה בריר' יש לומר שלא ידע איזה קדש מה בריר' יש בוודאי אם היה אומר איזה שארצה היום או מחר בזה היה יכול לסמוך אבריר' כיון שתלה ברצונו. ולכאורה דבריו צריכי' ביאור שהרי מצינו בריר' גם בשאר ספיק' כגון האחי' שחלקו דנמי קודם חלוק' מסופקי' אנו איזה יגיע לחלקו ואפ"ה סמכינן אברירה או בשני לוגין שאני עתיד להפריש :ועי' בס' אבני מלואים לאה"ע סי' מ"ב ס"ק ב' שכתב כיון דלא הוברר בשעת הקידושין א"כ הקידושין מעיקר' לא חלי' ולפי"ז לדידן דקיי"ל קשאמ"ל הוי קידושין רק מספיק' אסור' לו שמא זו הי' אחות אשתו א"כ אי הו"א בריר' באמת מותרת לו רק משום דבדאורי' קיי"ל אין בריר' עי"ש ולע"ד נראה דכל ענין בריר' הי' לאחר שנתחדש איזה ענין כמו באחי' שחלקו דמעיקר' בשעת נפילת הנכסי' לאחי' היה ספק איזה חלק מגיע לזה ואח"כ נתחדש ביניהם ענין חדש שחלקו ונטל כ"א חלקו או בשני לוגין שנתחדש אח"כ ענין חדש שהפריש השני לוגי' שייך לומר למאן דס"ל בריר' דמהני לברר הספק על למפרע. משא"כ הכא שאמר אחד מכם מקודשת לי א"כ הי' בשעת ההיא כל אחת בספק דלמא זו הי' אחות אשתו איך נוכל לומר בריר' שנישא אחת מהן ולומר הוברר הדבר שזו הי' וכי נתחדש איזה ענין לומר שעל ידו יבורר הספק מה תאמר שבזה שנושא אותה יתברר שזו הי' אשתו הלא על עיקר זה אנו דנין אם מותר לישא אותה וטרם שנשאה הרי הי' אסור' לו וא"כ איך שייך לומר בריר' שזו הי' מותרת לו כיון דבעיקר הענין מה שהי' לו בספק לא נתחדש אח"כ שום דבר ויש להעמיס זה בכוונת דברי תוס' רי"ד במ"ש וז"ל שכיון שבאמת הקידושין הי' ספק מה בריר' יש לומר שלא ידע איזה קדש כלומר כיון שאין לפניך שום ענין שנתחדש שעל ידו יוכל הספק להתברר ולא דמי לשאר עניני בריר' ששם נתחדש אח"כ החלוקה או ההפרש' בשני לוגי' וסמכינן על למפרע משא"כ הכא איך נוכל לסמוך שזו שרוצה זו הי' מקודשת לו כיון שלא נתחדש עכשיו שום ענין חדש לברר הספק בוודאי אי היה אומר לאיזה שארצה א"כ מעיקר' תלה הדבר ברצונו הי' מקום לומר בריר' משא"כ היכא שאמר סתם אחת מכם. א"כ כל חד אסור' לו מספיק' דאחות אשה ואיך נוכל לומר שאות' שרוצה לישא הי' מקודשת לו כיון דע"ז אנו דנין אם הי' מותרת לו וכשרוצה לישא עדיין לא נולד שום ענין חדש לומר שיתברר עי"ז הספק מה שהי' מסופק מעיקר' איזה מקודשת לו ולכך ל"ש בריר' רק היכא שאחר הספק נתחדש איזה ענין כמו באחי' שחלקו או בהפרש' שני לוגין נוכל להבין בזה דברי התוס' מס' זבחים ק"י ע"א ד"ה קומץ מהו שיתיר כנגדו בשירים שכתבו וז"ל ומ"מ תימא דאפי' למ"ד משרא שרי לה אפי' למ"ד יש בריר' האיך מתברר חלקו של קומץ ולכאורה אין מובני' דבריהם אמאי לא נימא דבאמת דקומץ מתיר חצי מנח' ולכונה חצי מנח' והיכ' שלא הקריב רק הקומץ חצי המנח' מותרת למ"ד יש בריר' רק לפימ"ש א"ש דשם מיד בשעת הקרב' הקומץ יש שני ספק על המנחה איזה חלק מן המנחה מותרת וא"כ כשבא לאכול חצי המנחה לא נתחדש שום ענין לומר שעל ידו יבורר כי זה החלק נותר והוי ממש כמו הכא במקדש אחת משתי אחיות דג"כ אחר חלות הספק לא נתחדש איזה ענין שע"י יבורר לכך לא אמרי' בריר'. אמנם מ"מ יש לעי' בהך דמס' זבחים אמאי לא דמי התם להא דאמרי' במס' תמורה ל' ע"א נשקו' חדא מיניהו ואינך נשתרי דה"נ מעולם לא ניכר חלק האסור בפני עצמו ועי' אבני מלואים לאה"ע סי' ע"א ס"ק ב' שהקשה ה"נ במקדש או משתי אחיות כיון דלא הי' ניכר בפני עצמו מעולם אמאי לא נימא בריר'. רק הכא א"ש כמ"ש כיון שלא נתחדש שום ענין דנימא שיבורר עי"ז לומר בריר'. אמנם בהך דמס' זבחים קסה הא שפיר יוכל לחלק חצי המנחה ולומר זהו חלק הניתר ע"י הקומץ כמו התם במס' תמור' דפריך ונשקול חדא מיניהו י"ל בהך דמס' זבחים נמי הוי כמו שלא נתחדש שום ענין דהא אי נחלק המנחה לחצאין נמי איכא בכל חצי המנח' חלק הנותר ע"י הקומץ וא"כ ל"ש חלוק' כלל וכיון דל"ש חלוק' גבי' כיון דבכל קורט וקורט איכא חצי הנותר ע"י הקומץ א"כ ל"ש גבי' חלוק' כלל והוי כמו שלא נתחדש שום ענין שיבורר הספק ע"י כמו במקדש או משתי אחיות דל"ש ברירה כמו שכתב באות י' ודו"ק. ועי' בחי' פנ"י שכתב דבאומר לאב אחת משתי בנותיך דשם כיון שנראה שתלה ברצון האב שפיר שייך בדיני בריר' ודו"ק היטב. אמנם לפימ"ש גם באומר לאב אחת משתי בנותך ל"ל בריר' כיון שקודם שנתחדש בו איזה ענין אסור' לו מספיק' דאחות אשה ל"ש בריר' כמ"ש. והנה מ"ש הפנ"י שם דמשו"ה נקטו הרי"ף והרא"ש באומר לאחת משתי בנותיך ולא כמ"ש רש"י באומר לשתי אחיות אחת מכם דבכה"ג כל חדא מוקמינן בחזקת פנוי' במחכ"ת נראה לי דלית' דאדרבא אי מוקמינן אותה בחזקת פנוי' א"כ אמרי' דלא זו שנתקדש' רק אחות' וא"כ ממילא כל חדא אסור' לו משום אחות אשה ול"ל כיון דכל חדא הו"ל בחזקת פנוי' א"כ ליכ' כאן איסורי דאחות אשה הכי וודאי ל"ל מתרי טעמי א' דחזקת פנוי' שלה לא מהני לגבי אחות' לומר דמשום חזקת פנוי' שלה לא יהי' אחותה באיסור אחות אשה כמה שמצינו בהרבה מקומות דחזקת פנוי' של אחרת לא מהני לגבי דידה עי' בר"נ מס' גיטין ס"ד גבי האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה לענין חזקת פנוי' של הקרובות דלא מהני לגבי דידה ב' כיון דמ"מ חדא מקודשת ואיכא חדא דאסור' לו משום אחות אשה הוי כמו חד בחד שנתערב דלא מהני חזק' וא"כ מהו חזקת פנוי' שייך כאן לפיכך נ"ל דמשו"ה נקטו באומר לאב אחת משתי בנותיך. דהנה באומר לאחת מכם לא משכחת רק ע"י שליח כמ"ש רש"י מס' יבמות כ"ג ע"ב בד"ה ש"מ קשאמ"ל עי"ש דאי יהיב קידושין רק לחדא א"כ מסתמ' אותה מקודשת לאיזהו שנתן לה הקידושין בראשונ' ובבת אחת וודאי אי אפשר דהא א"א לצמצם כמ"ש המפורשים והנה ע"י שליח אפש"ל דהקידושין בטלי דבכה"ג דתהי' אסור' לו מצי למימר לתקוני שדרתיך כמ"ש המל"מ פ"ז מהל' אישות הלכה כ' עי"ש וא"כ לא הוי משכחת לה רק אם נתרצו שתהי' אחיות שהשליח יקבל עבורם קידושין כאלו שאינן מסורי' לביאה וזהו בוודאי לא שכיח דלמה להן להכניס עצמן בספק קידושין ולכך נקטו הרי"ף, והרא"ש בכה"ג שאמר לאב אחת משתי בנותיך ויש להעמיס זה גם בכוונת דברי הפנ"י בסוף דבריו ומהתימ' על רש"י דכאן לא פירש באיזה גוונ' משכחת לה שאמר לשתי אחיות אחת מכם מקודשת לי רק במס' יבמות פירש דמשכחת לה שעשו שניהם שליח. ואולי כוונת רש"י נמי דע"י שליח מצי אמ"ל לתקוני שדרתיך ולכך סתם רש"י כאן וממילא נדע דמשכחת באומר לאב אחת משתי בנותך ולפי"ז לא פליגי כלל רש"י והרי"ף והרא"ש ודו"ק: (יא) כבר הבאתי לעיל בריש הסוגי' דהא דפריך הגמ' את וחמור ואמאי נכריות מקודשות דאע"ג דקי"ל כר"נ את וחמור קנה מחצה מ"מ הכא לא קנה כיון דאמר בדבור אחד בלשון נאכם כך הי' דעת הה"מ