תבואות השדה חלק ב קסא

דמקדש שתי אחיות כאחת לכ"ע אפי' לאביי לא הוי קידושין א"כ שפיר שייך נעשה כלומר דאפי' בא' משתי אחיות נעשה כמקדש ב' אחיות כאחת ודו"ק] ועוד ראיתי בס' ארי' דבי עלאי שמדקדק מ"ט לא הקש' הגמ' הך קושי' ורבה למ"ל לשנויי כרב' תיכף בתר דמשני רבא דטעמ' דהכא הא משום דרב': (ו) אשר ע"כ נ"ל דבאמת הך דינ' דבב"א לא מהני בפשיטות מצינו למילף מקרא מדאמר' התורה דבאחו' אשה לא תפסו קידושין דזהו פשיט' לן כדאמרי' מס' קידושין ס"ד ע"ב א"כ חזינ' דקידושי אחות הראשונה מדחים לקידושי שניה א"כ ממילא בבת אחת נמי קידושי האחד דוחי' לקידושי חברתה וממילא מדחי תרוייהו וא"כ לא צריכין כלל לסבר' רבה משום דכל שאינו בזא"ז רק בפשיטות ילפינן בב"א דלא תפסי מבזא"ז במה מצינו רק לכאורה יש לדחות הילפות' דבשלמא בזא"ז כיון דאלימי קידושי הראשונים שהרי מותרת לו להיות אשתו גמורה שפיר יש כח בקידושין הראשונים לדחות קידושין השנוים משא"כ בב"א דאפי' אי יתפסו קידושין לא אלימי שיהי' חלים שתהי' כאשתו ע"י הני קידושין דהא פשיטא שחיי' כרת על ביאתו אי הי' הקידושין תפסי ורק לענין שנאסרה לעלמא הוי מהני א"כ שפיר אמרי' דבכה"ג אין כח לקידושין אלו שידחו זה את זה כיון דהני קידושין גריעי אינו נדחי' קידושי האחד משום קידושי חברתה אמנם י"ל דוודאי אי הוי ס"ל קשאמ"ל לא הוי קידושין א"כ איכא ריעותא בהני קידושין שהרי אינ' מסורי' לביא' שפיר אמרי' דלא מצינו למילף מקרא דבזא"ז דשם הוי קידושין גמורי' משא"כ אי הוי ס"ל קשאמ"ל הוי קידושין א"כ ליכ' ריעות' כלל בהני קידושין מה שאינה מסורי' לביאה וא"כ שפיר מצינו למילף בב"א דנדחים קידושי האחת מחמת קידושי חברתה וממילא נדחים קידושי תרוייהו מבזה אחר זה דקידושין הראשונים מדחי' לקידושי השניה דכיון דקשאמ"ל הוי קידושין א"כ ליכ' פרכא כלל ושפיר ילפינן בב"א מבזאחר"ז ודוק היטב: (ז) וא"כ לפי"ז י"ל דאביי באמת יליף בפשיטות אפי' בלא סברא דרבא ילפינן בב"א דלא תפסו בהו קידושין מבזא"ז דכיון דס"ל קשאמ"ל הוי קידושין א"כ ליכ' ריעות' כלל בקידושי בת אחת מה דלא יהיו ראוי' לביאה וא"כ שפיר מדחי קידושי האחד את קידושי השני' כמו בזאח"ז דקידושי הראשונים דוחי' קידושי השני' א"כ הכא תרוייהו מדחים זא"ז וממילא לא הוי קידושין כלל אפי' בלא סבר' דרבה וא"ש נמי דברי הר"מ בפירוש המשנה ורש"י פ' אחרי דילפינן מלצרור אע"ג דקרא מיירי בזאח"ז מ"מ ילפינן נמי בב"א מזאח"ז אפי' בלא סבר' דרבה דאין לפרוך מה לזאח"ז דקידושי' הראשונים היו קידושין גמורי' אפי' לכנוס לכך אלימי לדחות קדושי השני' דזה לא הוי פרכא לדידן כיון דבאמת קיי"ל קשאמ"ל הוי קידושין א"כ לא חשיב פרכא כלל מה דבב"א לא הוי קידושי מעלי' כ"כ דנימא דאין בכח לדחות קידושי האחת קידושי חברתה דזהו לא חשיב פרכא דלא אכפת לן אי מהני הקידושין גם להיות מותרת לו לביאה או לא כיון דקשאמ"ל הוי קידושין: (ח) אמנם לפי"ז צ"ל דהא דרבא חשיב לי' פרכא והוצרך לומר כדרבא הי' משום דס"ל קשאמ"ל לא הוי קידושי' ודו"ק בלשון רש"י שכתב. בד"ה קרא בזאח"ז שבקידושין. הראשוני' הי' אשתו כלומר דבזאח"ז שפיר לא תפסו קידושי השניה דקידושי הראשונים אלימי טפי שהרי ע"י הקידושין הראשוני' נעשי' אשתו גמור' כלומר משא"כ בב"א דלא הוי אלימי כ"כ מנ"ל לדחות הני קידושי' זה את זה וא"כ פריך הגמ' שפיר כיון דהא דלא ילפת קידושין בב"א מקידושי' דזא"ז ע"כ משום הך פרכא דקידושין בזאח"ז משום הכי דחי קידושי שני' דאלימי טפי ולאביי דלא ס"ל כרבה ע"כ צ"ל בטעמא דמתני' דשתי אחיות כא' אינן מקודשות הי' משום דילפינן בב"א מקרא דבזאח"ז דלאביי לא חשיב לי' פרכא משום דס"ל קשאמ"ל הוי קידושין כמ"ש וא"כ לרבא דהוצרך לשנויי כרבה ולא יליף בב"א מבזאח"ז היינו משום דאית לי' פרכא דמה לבזאח"ז דקידושי הראשוני' דוחי' לקידושי שניה שכן אלימי טפי דהא נעשית אשתו בכך וכמ"ש בלשון רש"י והיינו ע"כ לדידך חשיב לך פרכא משום דס"ל קשאמ"ל לא הוי קידושין וא"כ קשה טובא תיפוק לי' טעמא דמתני' נמי משו"ה משום דהוי קשאמ"ל וא"כ ממילא ל"ק קושי' הרשב"א דצ"ל טעמא אחרינ' במתני' דנוכל לומר נעשה דזה אינו דהגמ' פריך שפיר דממנ"פ לא צריך לשום טעם במתני' דאי ס"ל קשאמ"ל הוי קידושין א"כ ממילא מצינו למילף בב"א מבזאח"ז כמו לאביי ורק משום דס"ל קידושין שאמ"ל לא הוי קידושין וא"כ אית לי' פרכא וא"כ ממילא שפיר דאינן מקודשות משום קשאמ"ל. וא"ש נמי מה דלא הקשה הגמ' מיד ורבא למ"ל לשנויי כרבה דזהו לא קשה דמיד הו"מ לומר דאביי נמי טעמא דמתני' משום דרבה ולא דילפינן בב"א מבזאח"ז אמנם לבתר דחזינן דאביי' אותבי' לרבה וא"כ קשה קושי' הרשב"א מ"ט דאביי במתני' וצ"ל דילפינן בב"א מזאח"ז דלא פרכא מה לזאח"ז שכן קידושין הראשונים אלימי טפי דכיון דקשאמ"ל הוי קידושין לא חשי' לי' פרכא ומדלרבא חשיב לי' פרכא והוצרך לדרב' ע"כ משום דס"ל קשאמ"ל לא הוי קידושין כמ"ש א"כ פריך הגמ' מיד למ"ל לשנויי כרבה תיפוק לי' במתני' נמי הטעם משום קשאמ"ל ודו"ק היטב: (ט) אמנם רבא מתרץ לי' לדבריו דרמב"ח קאמר די"ל דרבא באמת ידע דע"כ רמב"ח לא ס"ל קשאמ"ל לא הוי קידושין דאי הוי ס"ל לא הוי קידושין הוי מפרש טעמא דמתני' באמת משום קשאמ"ל. אמנם מ"מ כיון דלרבא מסתבר לי' דלא הוי קידושין כמ"ש הפנ"י דרבא הכי ס"ל מסבר' קודם דאסבר' לי בר אהיני מקרא וא"כ ס"ל לרבא אפי' אי ס"ל קשאמ"ל הוי קידושין מ"מ ליכא למילף בב"א מזאח"ז דעכ"פ חשיב פרכא דמה לזאח"ז דקידושין הראשונים דוחי' קידושין השנים משום דקידושין הראשונים אלימי טפי שנעשי' כאשתו גמור' דאפי' למאן דס"ל קשאמ"ל נמי הוי קידושין מ"מ פרכא עכ"פ חשיב לי' דלא נילוף בב"א מזאח"ז. אמנם לעומת זה דלא נצטרך רק לדחות הפרכא ולומר דמה לזאח"ז דקידושין הראשונים אלומי טפי בזה שפיר סגיא לן סברת דרבה משום דכל שאינו בזא"ז וכו' וזה כוונת רש"י וכדרבה וסברא בעלמ' הי' כלומר דבאמת מכח דרבא לחוד' לא הוי סמכינן באיסור אשת איש רק בב"א נמי מהאי קרא נפקא כלומר דילפינן בב"א מזאח"ז ושפיר אצטריך לרמב"ח להביא הך קרא רק דלא תקשה הא איכא פרכא דמה לזאח"ז שכן הוי קידושין גמורי' ע"ז קאמר דרבה ואע"ג דהי' סבר' בעלמ' מ"מ סגי' לן לדחות הפרכא ובאמת עיקר הילפו' הי' מקרא דילפינן בב"א מזא"ז וא"כ א"ש אפי' אי לא קיי"ל דרבה לסברא מוחלטת מ"מ לא תפסי קידושין דילפינן בב"א מזא"ז וא"כ א"ש דעת הר"מ בפי' המשנה ורש"י על התור' שהביאו דרשה דלצרור רק לרב' ס"ל דאי' לי' פרכא אפי' למאן דס"ל קשאמ"ל הוי קידושין מ"מ ליכ' למילף בב"א מזא"ז משום הך פרכא דבזא"ז אלימי קידושין הראשונים לדחות קידושי השני' ולכך אצטריך דרבא ולאביי ס"ל דלא הוי אפי' פרכא כיון דבאמת ס"ל קשאמ"ל הוי קידושי' מ"מ עיקר הילפות' הי' מקרא דלצרור וא"ש דברי הר"מ ורש"י ודו"ק כי הוא נכון בפירש השקלא וטרי' דגמ' בס"ד: