תבואות השדה חלק ב קס

אחת משתי אחיות. וכן כתב המקנה בד"ה בגמ' הא דאמר ורבא למ"ל לשנויי כרב' תיפוק לי' משום קידושין שאמ"ל ולפי"ז ליכ' לומר כלל כסברת הרשב"א לחלק דבמתני' לכ"ע אפי' לאביי ס"ל קשאמ"ל לא הוי קידושין דלפי האמת אין חילוק כלל. ולפי"ז צריך לומר לדברי הרשב"א דבמתני' באמת שניהם אינם מקודשות אתי לאשמעינן וכמ"ש הפנ"י. ושפיר מצינו לומר כסבר' הרשב"א דשניהם בוודאי אינם מקודשות דקשאמ"ל כה"ג שנאסרו בוודאי לכ"ע אינם קידושין והא דלא אמרי' דעכ"פ אחת תהי' מקודשת כלומר שיתפסו הקידושין על אחת מהם ויהיו שניהם אסורים לו ולעלמא מספק בזה שפיר מצינו לומר כיון שהיה כוונתו לקדש שניהם ושניהם בוודאי לא יכולין להתפס בקידושין לכך אפי' אחת אינה מקודשת והו"ל כמו קני את וחמור. ובזה א"ש דקאמר לי' רבא לאביי בגמ' וליטעמך אימא סיפא וכו'. הו"ל קני את וחמור והלשון ולטעמך אינו מובן קצת. ולהנ"ל א"ש דלאביי דס"ל קשאמ"ל הוי קידושין ליכ' לפרש במתני' מפני מה אין שניהם מקודשות רק כסבר' הרשב"א דקשאמ"ל כה"ג לכ"ע לא הוי קידושין שנאסרו בוודאי וקשה אכתי עכ"פ תהי' אחת מקודשת מספק ונימא במקדש ב' אחיות כאחת דהוי כמו אחת משתי אחיות דשניהם אסורי' מספק וע"כ צ"ל דהו"ל כמו קני את וחמור כיון דדעתי' הי' לקדש את שניהם דווק' וא"כ כיון דסביר' לך ע"כ את וחמור לא קנה א"כ אימא סיפא. ועיין במקנה ובספר בית יהודה שכתבו ג"כ כה"ג עכ"פ לפי דברי רשב"א מוכח דס"ל דבמתני' הא נמי אצטריך לאשמעינן דאין שניהם נתפסי' בקידושין וכמ"ש הפנ"י דאלא"ה אין שום סבר' לחלק בין קשאמ"ל במקדש אחת משתי אחיות ובין קשאמ"ל דמתני' במקדש שתי אחיות ודו"ק: (ג) בתוס' ד"ה קשאמ"ל הקשו והא חייבי לאוי' ג"כ אינם ראוי' לביא' ותפסו בהם קידושין ותירצו בתוס' דדווק' גבי מקדש אחת משתי אחיות דע"י הקידושין נאסרו שניהם עליו שפיר אמרי' לא הוי קידושין משא"כ בחייבי לאוי' אין האיסור ביא' ע"י הקידושין לכך שפיר הוי קידושין וראיתי בס' המקנה ובס' אור חדש שהביאו להקשות לדעת הרמב"ם פט"ו מהל' איסורי ביאה הלכה ב' דבכל חייבי לאוי' אינה לוק' על הביא' בלא הקידושין וא"כ התם נמי נאסר' הביאה ע"י קידושין וראיתי בס' דורש לציון להגאון ני"ב שם דרוש י"ג שכתב דעכ"פ לוק' משום איסור קדשה גם בלא קידושין. וכן מדוייק לשון הר"מ פט"ו שם שכ' וז"ל בעל ולא קדש אינו לוק' משום ממזרות משמע הא מ"מ איכא מלקו' משום לאו אחר והיינו משום לא תהי' קדשה אמנם לולא דבריהם הי' נ"ל לפרש כוונה אחרת בדברי התוס' דטעמ' דרבא הי' דכל ענין הקידושין הי' לקרב כדאמרי' בגמ' ריש מס' קידושין הני נמי צורך ביאה נינהו וא"כ במקדש אחת משתי אחיות שע"י קידושין אלו נאסר' עליו עולמית עד לאחר שתמות אחת מהן אין זה קידושין משא"כ בחייבי לאוין שאע"ג שאסור' עליו בלאו מ"מ מה שכוונתו בקידושין שיהי' לו קרבות עמה זה פועלי' הקידושין דהא שפיר תהי' אשתו. ולכ"ע לא יוכל עוד להתפס קידושין בה דהא הוי אשת איש א"כ שפיר מקודשת לו אע"ג שעובר עליה בלאו משא"כ הכא במקדש אחת משתי אחיות אפי' אי נימא דתפסי לו בה קידושין היינו רק כל חדא מקודשת לו מספק דלמא זו הי' שקדש ואם בא אחר מעלמא ויקדשנה ג"כ תהי' ספק מקודשת לעלמא נמי א"כ ב"כ וב"כ לא מהני כלל קידושין שלו כיון דאפי' אם נימא דהוי קידושין יהיו עוד קידושי אחר ג"כ נתפסי' בה מספק לכך לא מקרי' קידושין כלל דהרי ענין קידושין הי' לאסרה לעלמא משא"כ בחייבי לאוין אי תפסי קידושין אז מהני דשוב לעלמא לא נתפסי' בה קידושי כלל שפי' מהני הקידושין אע"ג שאסור' עליו בלאו. ואין כן במקדש אחת מב' אחיות דכמו דלדידיה הוי כל אחת ספק מקודשת כמו כן נשאר בהם מקום שיהי' כל אחת מקודשת לאחרינ' ג"כ מספיק' עכ"פ וא"כ כיון שע"י קידושין אלו לא מצא בהם יותר כח מלעלמא לא הוי בגדר קידושין כלל. ואין להקשות דא"כ בכ"מ שמצינו דמקודשת מספק האיך משכחת כלל קידושי ספק הא אם יקדשנה אחר ג"כ תהי' מקודשת לאחר מספק וא"כ אין לו כח יותר בה מאיש אחר ואמאי הוי: אפי' ס"ק דזהו אינו דבשלמא בכל קידושי ספק הקידושין מחמת עצמו ראוי' הם רק שע"י איזה מקרה שנתחדש שם הוי ספק שפיר הוי כמו כל ספיק' דעלמא כגון בספק קרוב לה או בספק אם הי' שו"פ משא"כ הכא במקדש, אחת משתי אחיות שעיקר הקידושין אינם ראוי' להתפס רק מספיק' שפיר אמרי' דלא הוי קידושין ולקמן נבאר עוד בס"ד בסבר' אביי ודו"ק: (ד) בגמ' מנה"מ אמר רמב"ח דאמר קרא ואש' אל אחותה לא תקח לצרור בשעה שנעשו צרות זל"ז לא יהי' לך לקוחי' אפי' באחד מהן אמ"ל רבא אי, הכי היינו דכתב קרא ונכרתו ואי קידושין לא תפסו כרת מי מחיי' אלא אמר רבא קרא בזא"ז ומתנית' כדרב' דאמר רב' כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו ועיין בפנ"י שהקשה אמאי לא נימא באמת דקרא איירי בב"א ובזא"ז דקיח' דשכיב' שחיי' כרת מיירי בזא"ז דקידושי הראשונ' תופסי' וקיח' גריד' מיירי בב"א דלא תפסי קידושין כלל. והנה הרמב"ם בפי' המשנה ורש"י על התור' בסדר אחרי הביאו הדרש' דלצרור דאינה תופסי' בב"א והרגישו המפורשים הא לא קאי הך דרשא למסקנ' הגמ' ונרא' ליישב בשנדקדק מקודם בדברי רש"י ד"ה קרא בזא"ז שבקידושי הראשונה הי' אשתו וקאמר אין קידושין תופסין באחותה ומה בעי רש"י במה דקאמר שבקידושי הראשונה הי' אשתו הול"ל בקיצור דקידושין הראשונים מהני דמנא תיתי דלא יהני קידושין הראשונים עכ"פ מ"ש רש"י הי' אשתו הי' שפת יתר לכאורה ונ"ל ליישב כ"ז דהנה הפנ"י הקשה כיון דבאמת הך סבר' דרב' כפי הנראה לא קיי"ל שם במס' עירובין נ' ע"א כוותי' דרב' וא"כ אמאי סמכינן הכא, באיסור אשת איש לומר דלא תפסי בהו קידושין משום דרב' והיותר יל"ד ע"ד רש"י ד"ה ומתניתי' שכ' וז"ל וכדרב' וסבר' בעלמא הי' מדכתב וסבר' בעלמא הי', נראה להדי' שאינה סבר' מוחלט' כ"כ א"כ אמאי סמכינן אהא למשרי איסור אשת איש ועוד מ"ש רש"י כי היו נמי בב"א מהאי קרא נפקי קשה דהא קרא לא מיירי רק בזא"ז ובב"א דלא תפסו קידושין הי' רק משום דרבה. ולומר שמ"ש רש"י דמהאי קרא נפקי קאי על בזא"ז אין לומר כן דהא לשון נפקי משמע מה שאינו מפורש להדי' ובזא"ז מפורש להדי' ולא שייך לשון נפקי ועיין במזרחי סוף פ' אחרי שכתב ג"כ כלשון רש"י דילפינן מהאי קרא וכדרב' וקשה תרתי למ"ל: (ה) וליישב כל אלו הדקדוקי' נ"ל דהנה הרשב"א הקש' לאביי כפי הנראה דל"ל הא דרב' מדאותבי' עלה וגם לא ס"ל קדשאמ"ל לא הוי קידושין א"כ מ"ט דמתני' במקדש שתי אחיות כא' דאינם מקודשות ועוד הקשה רשב"א מאי פריך הגמ' ורבא למ"ל לשנויי כרב' תיפוק לי' משום קשאמ"ל הא הגמ' פריך ממתני' הא אחת משתי אחיות מקודשת ומשני רבא בגמ' דהכי קאמר המקדש אחת משתי אחיות. נעשה כמי שמקדש שתי אחיות כאחת. ואי לא הוי לן טעמ' אחרי' בשתי אחיות כאחת מהו נעשה שייך לומר [הגם דבזה י"ל עפ"י סבר' הרשב"א עצמו שכתב דבקשאמ"ל כמו במתני'