תבואות השדה חלק ב קנט

המגו רק לפוטר' מממון לסלק הנגיע' וממילא הו"ל עדות מעלי' וזה שסיימו בדבריהם ולכך אמרי' הכא דנאמנים במגו כלומר דמה"ט גופ' כיון שהמגו לא בא רק לפטור העדות שלא יהיו נוגעים ממילא לא הו"ל עד הצריך מגו דא"צ להמגו לענין העדות עצמו רק שלא יהיו העדי' נוגעים כמ"ש לעיל בכוונת הריטב"א באות י"ג בס"ד ודו"ק היטב: שער ז ח"ת בסוגי' דקידושין שאין מסורי' לביא' מס' קידושין ע"א (א) במתני' המקדש אשה ובתה או אשה ואחות' כאחת אינ' מקודשות ומעש' בחמש נשי' ובהן שתי אחיות וכו' ואמר הרי כלכם מקודשות לי בכלכלה זו וכו' ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות ובגמ' פרכינן עלה אמאי נכריות מקודשות הא הו"ל קני את וחמור כיון דאין אחיות מקודשות א"כ אמאי נכריות מקודשות ומסקינ' אליבא דאביי דמיירי שאמר הראוי' לביא' תתקדש לי א"כ לא היו האחיות בכלל ולרבא מוקמינ' דאמר כלכם ואחת משתי אחיות והנה הרי"ף הבי' מתני' כצורתה דאמר כולכם מקודשות לי ומ"מ הנכריות מקודשות דלא חש לקושי' זקני את וחמור כיון דבאמת קיי"ל מס' ב"ב קמ"ג כר"נ דס"ל קנה מחצה. רק רבא הקשה לאביי אי ס"ל כר' ששת שם דלא קנה ועי' בריטב"א שהבי' ראי' דהגמר' פריך בפשיטות אע"ג דהוי שלא כהלכתא וא"כ לפסק הלכ' כיון דקיי"ל קני את וחמור קנה מחצה שפיר פסק הרי"ף כסתמ' דמתני' באמר כולכם ואפ"ה הנכריות מקודשות. אמנם הר"מ פ"ט מהלכות אישות פסק להדי' דבאמר כולכם גם הנכריות אינם מקודשות משמע משום דהו"ל קני את וחמור ותפסו כולם על הר"מ כיון דבאמת אנן קיי"ל קנה מחצה וא"כ אמאי ס"ל להר"מ בכולכם דאין הנכריות מקודשות והר"נ כתב לחלק דע"כ לא אמרי' קלה מחצה רק היכ' שהמקנה הקנה למי שהי' בר קנין ולמי שאינו בר קנין כמו חמור אז שפיר אמרי' דאין מי שאינו בר קנין יכול לעכב על מי שהי' בר קנין שלא יקנה משא"כ הכא כיון שהבעל הוא הקונ' והוא רצה לקנות כולן שפיר אמרי' כיון דכולם לא מצי לקנות גם הנכריות אינם קונ' עי"ש בר"נ והרא"ש והה"מ כתבו עוד לחלק דוודאי היכא שאמר בשתי מלות את וחמור שפיר ס"ל קנה מחצה משא"כ היכ' שכללן במלה אחת שאמר כולכם שפי' אמרי' כיון שהאחיות אינן מקודשות גם הנכריו' אינן מקודשות. וא"כ לפי"ז היכ' שאמר אתם ואחיות שפי' הוי ס"ל דאע"ג דאין האחיות מקודשות מ"מ הנכריות מקודשות. וכ"ז כתבו שלא נצטרך לדחוק ולומר דמסתמ' דסוגי' דפריך הו"ל קני את וחמור דאתי' דלא כהלכת' והנה סוגי' דגמר' בלא"ה יש ליישב דע"כ לא אמרי' דקנה מחצה ולא אמרי' במה שאמר את וחמור דרצה להשטות בו עיין בריטב"א מ"ש בשם הראב"ד היינו משום דאמרי' אדרב' מסתמ' לא רצה להוציא דבריו לבטלה לגמרי. וקנה עכ"פ מי שיכול לקנות ועיין שו"ת מהרי"ט ח' חו"מ סי' נ"ב מה שהאריך בזה. והנה נ"ל דע"כ לא אמרי' מסתמ' אין מוציא דבריו לבטלה ומועיל עכ"פ במקצת כמו בקני את וחמור היינו דווק' אם אינו עושה איסור בהך קנין משא"כ אם ע"י שיגמר הקנין או לכולו או למקצתו יהי' איסור ואי נימא דרק להשטות כיין לא יהי' איסור פשיט' דנית' לן טפי למימר כל כמה דאינו מוכח בבירור שכוונתו הי' לקנין באמת. שרק להשטות כיון כי היכ' דלא ליתעביד איסור' וא"כ הכא במתני' דאיירי בפירות שביעי' ואם כוונתו באמת לקדש עושה איסור דלאכלה אמר רחמנ' ולא לסחור' עיין לקמן נ"ז ע"א תוס' ד"ה המקדש בפירו' שביעי' וא"כ בוודאי היכ' שאומר כולכם מסתבר טפי לומר דלא היה כוונתו לקדש כלל כמו דלא מהני לענין אחיות ורק להשטות כוון ולכך פריך שפיר דכאן ס"ל מסתמ' לכ"ע דבקני את וחמור כה"ג במתני' כלומר שאם כוונתו לקנין באמת יתעבור איסור ע"י וודאי אמרי' דלא נתכוין לשום קידושין. רק היכ' שאומר בפירוש הראוי' מכם לביאה או אחת מכם דנחית לדווקא לומר לשון שיוכל להתפס קידושין בכולן בכה"ג וודאי חזינ' דלא נתכוין להשטות כיון דדק שפיר בלישני' ולכך בכה"ג וודאי הנכריות מקודשות וזה א"ש בסוגי' דגמר' דלא נצטרך לדחוק דהגמר' פריך דלא כהלכת' אמנם בשיטת הר"מ אי אפשר לתרץ הכי דהרי הר"מ לא נקט פירו' שביעי' ואפ"ה פסק דבכולכם גם הנכריות אינן מקודשות וע"כ צריך לחלק לדעת הר"מ בין קידושין לממון כמ"ש הה"מ. ועיין בס' קצה"ח סי' ר"י מ"ש בזה ודוק ועיין לקמן אות י"א מ"ש בזה בשיטת הרי"ף והרמב"ם בס"ד: (ב) במתני' המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינם מקודשות פרש"י ואין אחת מהן צריכ' גט ובגמ' מפרש טעמ' הנה מלשון רש"י שכ' דבגמ' מפרש טעמ' וכן בגמ' דפריך מה"מ לכאורה משמ' דלולא הקרא או סבר' רבה דכל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו הי' לנו לומר דבמקדש שתי אחיות כאחת מקודשות. והנה יש לומר בזה על שתי דרכים דרך האחד דאע"ג דהא פשיט' לן דאין קידושין תופסי' באחות אש' כדלקמן מס' קידושין ס"ז ע"ב וס"ח ואפי' נדה הו"א דלא תפסי בה קידושי' לולא דגלי קרא ותהי נדתה עליו היינו דווק' היכ' שקדש אשה אחת אז שפיר אמרי' דקידושי הראשונים מעכבי' קידושי אחותה דאתי לבתר הכי משא"כ בב"א תפסי שניהם לאסר' לעלמא עכ"פ אע"ג דהא פשיט' דבוודאי אסור לישא שניהם וכן כתב הפנ"י להדי' בסוגי' דאי לאו דרבה הו"א דשניהם מקודשות להצריכ' גט ולאסרן לעלמא. הדרך השני הי' דלומר דשניהם יהי' מקודשות אין שום הו"א שבעולם. רק דלולא הקרא דרמב"ח או לולא דברי רבה דכל שאינו בזא"ז וכו' הוי אמרינן דעכ"פ אחת מקודשת רק כיון דלא ידעינן איזהו היו שניהם אסורי' לו וכן משמע מדברי הריטב"א ור"נ דשניהם בוודאי אינם מקודשות וכן משמע מדברי התוס' מס' עירובין נ' ע"א ד"ה כל שאינו ועיין במקנה. והנה הרשב"א הקשה לאביי דמשמע דל"ל דרבה דכל שאינו בזא"ז וכו' וגם ס"ל קידושין שאין מסורי' לביא' הו"ל קידושין א"כ מ"ט דמתני' במקדש שתי אחיות כא' אינם מקודשות ותירץ וז"ל ואפשר דאביי מוד' בשאין מסורי' לביא' באשה ובתה כאחת שהאחת אוסר' ביאת השניה אילו חלו הקידושין שאינ' קידושין עכ"ל. הנך רואה שהאדון מחלק דדווקא במקדש אחת משתי אחיות שרק מחמת ספק נאסר' כל אחת דלמא קידושי אחותה הוי קידושין הי' אסורה עליו אז ס"ל לאביי קדשאמ"ל הוי קידושין משא"כ הכא כל אחת ואחת נאסרה בוודאי משום אחות אשה בכה"ג אביי נמי מודה דקשאמ"ל לא הוי קידושין ועיין בס' אור חדש בתוס' ד"ה קשאמ"ל שמסביר נמי דברי הרשב"א באופן הזה והוא מוסיף עוד לומר דבאחת משתי אחיות אי הוי הוברר איזה מהם קדש שפיר היו מסורי' לביא' משא"כ שתיהם כאחד וודאי לא נמסרו עי"ש. וא"כ אי נימא דבמקדש שתי אחיות כאחת ג"כ אי אפשר בשום אופן שבעולם שיתפסו קידושי שניהם רק הא אתי לאשמעינן דאסי' על אחת לא נתפסו קידושין כלומר דלא אמרי' במקדש שניהם יהי' אחת מקודשת עכ"פ רק כיון דלא נתברר איזה הו"ל ממש כמו מקדש