תבואות השדה חלק ב קנז

חשידי דכאן ל"ל שיש להם ספק מלו' ישנה דאיך יכולי' לעכב מעות המשלח בשביל ספק מלו' ישנה על האשה דהא לא תהי' מקודשת אם לא יתנו לה המעות וא"כ א"צ שבועה ואין חילוק בין כסף לשטר שוב ראיתי בס' אבן פנה סי' ל"ה ס"ק א' שכ' ג"כ כדבריו ודו"ק: (יב) בגמ' מאי קסבר אי קסבר המלוה חבירו בעדי' צריך לפרעו בעדים הני נוגעי' בעדות' נינהו דאי אמרו לא פרעוני' אמ"ל פרעוני וברש"י ד"ה דאי לא וז"ל שאם לא יאמרו מעידי' אנו שקבלם המלוה יאמר להם לוה פרעוני מה שמסרתי לכם דפעמי' שמסרו להם בעדים והקשה הריטב"א דלמא מיירי כאן שמסר להם שלא בעדים וכן הקשה הרמב"ן ותירצו דה"ה דהו"מ לשנויי הכי רק קושטא דמלת' משני דבאמת קיי"ל א"צ לפרעו בעדים ועי' במקנ"ה שכ' דאפשר דאין הלוה נאמן לומר שמסר להם שלא בעדים דדלמא משקר כדי שיהנו עדות' שלא יצטרך לפרוע שנית להמלוה. אמנם אין דבריו מוכרחי' דהרי קיי"ל בחו"מ סי' קכ"א סעיף ט' דאם פטר אותם משבועה לא הוי נוגעי' בעדות אפי' לאחר תקנת שבועה היס' וכן אם ראה המשלח שנתנו לו המעות ופשיט' דאפי' דליכ' עדות שראה אותם דאלא"ה הוי מצי העדות אחרי' להעיד שכבר נפרע המלוה וע"כ דלא חשדינן לי' ללוה למשקר כיון דבאמת להלוה וודאי יש לו מגו לומר פרעתי והם יעידו כדבריו עי' במקנה שהרגיש בזה, וא"כ וודאי קשה קושי' הראשונים מאי פריך הגמ' דליכ' מגו דלמא ר"נ מיירי שלא מסר להם בעדים ובפרט לפימ"ש הריטב"א דבאמת אורח' דמלת' הי' למסור לשלוחי' שלא בעדי' כיון דמהימני לי' ונראה לתרץ כוונת רש"י במ"ש דקושי' הגמ' הי' על דפעמים שמסר להם בעדים דהנה עוד יל"ד בדברי רש"י שכ' שאם לא יאמרו מעידים אנו שקבלו המלוה ואמאי לא קאמר בקיצור לשון שאם לא יאמרו שקבלו המלוה כו' ועוד בד"ה יכלו למימר נמי יהיב יהיבנ' למלוה ודבריהם קיימי' ובתורת עדות שאינו נוגעי' בעדות' עכ"ל וכל הרואה יראה שהי' אריכות לשון לכאור' בדברי רש"י: (יג) לפיכך נראה לי לפרש כוונת רש"י באופן אחר דהנה הריטב"א הקשה על הא דאמרי' קודם התקנה שבועה היס' נאמנו העדים במגו דאהדרינן ללוה וז"ל ואע"ג דאמרי' בעלמ' שכל עד שאינו נאמן מתוך עדותו אינו נאמן במגו התם הו' כשאינו נאמן מתוך פיסול אחר אבל הכא כשר לעדות הי' אלא שאתה אומר שהי' נוגע בעדותו ובהא אמרי' דלאו נוגע בעדות הי' דהא אי בעי אמר אהדרינן ללוה עכ"ל ולכאור' דבריו הקדושי' צריכי' ביאור דסוף סוף אי לאו המגו הוי נוגעי' וא"כ הו"ל עדות הצריכי' מגו ואמאי מהני עדות' ועי' בתומי' סי' פ"ב בכללי מגו אות מ"ט. ונ"ל להסביר הענין כך דהנה הא דאמרנו דהו"ל נוגעי' באמת ליכ' כאן נגיע' מעולם כיון דהשתא קיימינ' דאין לעדי' שום נ"מ במה שטועני' שנתנו למלוה או אם היו טועני' שנתנו ללוה וא"כ אין התחלה כלל לומר שאינו עדות מעלי' כיון דהני שלוחים הם עדות כמו כל עדות שבעולם דנאמני' משום דאמרי' מהו אכפת להו לטעון שקר וה"נ מכיון דידעינן שיכולי' לטעון אהדרינהו ללוה א"כ אין להם שום נגיע' בדבר לטעון למלוה נתנים ולכך לא מקרי הך עדות הצריכי' מגו דהמגו אינו בא לתקן עדות' רק שע"י המגו אמרי' דאין כאן שום התחלה לספק בעדות' דלמא נוגעי' הם כיון דליכ' להו שום נ"מ במה שאמרו נתנום למלוה דכמו כן היו יכולי' לומר אהדרינהו ללוה. וא"כ לא אתי' המגו רק להורות לנו שאין כאן לנחות לשום ספק לחשוד העדים כיון שאין להם שום נגיע'. אמנם כל זה יתכן אי ס"ל המלוה חבירו בעדי' א"צ לפרעו בעדי' וא"כ אין כאן שום חשש והתחלת ספק נגד הני עדים משא"כ אי ס"ל דמלוה חבירו בעדי' צריך לפרעו בעדים וא"כ באמת בשעת עדות' בב"ד כבר יש לנו לנחות לספיק' על עדות' דלמא משקרי' ויש לנו במה לחשוד אותם דהא אינן יכולי' לטעון אהדרינהו ללוה כיון דצריך לפרעו בעדים ואין כאן אופן להכשיר עדות' רק דאמרי' דלהנהו עדים שלהם מגו דאהדרינהו ללוה כיון שמסר להם שלא בעדים וא"כ ממיל' הו"ל עד הצריך מגו כמ"ש הריטב"א והואיל והוא דבר עמוק אסביר לך הענין בביאור יותר בס"ד דוודאי כל דאמרי' שא"צ לפרעו בעדים א"כ אין כאן שום התחלת נגיע' כהנהו שלוחי' לחשוד אותם דלמא משו"ה אמרו למלוה נתנום משום איז' צד נגיעה דאינ' יכולי' לטעון באופן אחר כיון דבכל פעם מצי אמדו אהדרינהו ללוה לא הוי בגדר עדות שאינם נאמנים מצד עצמו כיון דאין כאן התחלת נגיע' כלל בזה הענין ואע"ג דמה שאינ' נוגעי' הוא ע"י מגו מ"מ כיון דבכל פעם יש להם מגו וע"י המגו אנן יודעי' שאינ' נוגעי' כלל א"כ הוי עדות מעלית'. משא"כ אי ס"ל צריך לפרעו בעדים א"כ מיד על ענין עדותם יש לנו לנחות לספיק' ולחשוד אותם דמחמת נגיעתם מסהדו הכי. רק דאנן אמרי' דבאופן הזה עכשיו שמעידי' בפנינו שנתנו למלוה לא הוי נוגעי' כיון שמסר להם שלא בעדים. א"כ ממילא כיון שמעיקר' יש באמת חשש על הגדתם דלמא משקרי רק באופן הזה שאירע שנמסר להם שלא בעדים אמרי' דיש להם מגו ואינ' נוגעי' וא"כ ממילא לא נוכל לומר דנאמני' מצד עצמו כיון דבאמת משכחת לה גוונ' שאינ' נאמני' היכא שנמסר להם בעדים רק עכשיו אתה בא להאמין אותם כיון שלא נמסר להם בעדים ע"י מגו ממילא הו"ל עד הצריך מגו ואינו מועיל עדותם כקושי' הריטב"א ודו"ק: (יד) וא"כ מה נמלצו מאוד בזה דברי רש"י שמדייק בלשונו הזהב שאם לח יאמרו מעידים אנו וכו' כלומר וכיון שצריכי' להעיד שנתנום למלוה בתורת עדות אמר להם לוה פרעוני וכו' ול"ל דנאמני' במגו דאהדרינהו ללוה ע"ז כתב דפעמים שמסרו בעדים כלומר וא"כ עכ"פ יש כאן לנחות לספיקא ולחשוד אותם דנוגעי' הן רק כאן שנמסר שלא בעדים אתה רוצה להאמינ' במגו ע"ז בוודאי לא מהימנו דתי הו"ל עדים הצריך מגו כיון דהיכ' שמסר להם בעדים הו"ל נוגעי'. אמנם לבתר דמסקינן דא"כ לפרעו בעדים א"כ מעולם אין כאן שום חשש ספק בהעדאת עדי' אלו אע"ג דנאמני' מטעם מגו מ"מ כיון דע"י מגו אין שום התחלה לנגיעתם תו הו"ל עדות מעלי' ולכך בסמוך בד"ה יכלו למימר מסיים רש"י וז"ל ודבריהם קיימים ובתורת עדות. כלומר ושלא תקש' לך הא הו"ל עדות הצריך מגו כקושי' הריטב"א דלכך מסיים רש"י וז"ל שאינו נוגעי' בעדותן כלומר כיון דעכשיו ע"י המגו לא משכחת שיהי' אפי' לפעמים נוגעי' א"כ לא הו"ל עדות הצריך מגו כיון דע"י המגו חזינן שאין כאן שום התחלת נגיע' מעולם. וכעין שכ' הרשב"א דכל שהאשה מודה שקבל' כסף קידושי' הו"ל רק שנסתלק החשש נגיע' ע"ש ועי' בחלקת מחוקק סי' ל"ה ס"ק ג' לענין היכא שיש לו עד מסייע דאמרי' דלא הוי נוגע. ועי"ש שכ' דא"כ הוי שעיקר הקידושי' נגמרי' ע"י אותו העד המסייע ויישבנו דאותו עד אינו מועיל לנו רק שעל ידו נתברר שמעולם לא היה השליח נוגע. א"כ ה"נ ע"י הך מגו לא התחיל כלל שום חשש נגיע' בהך עדות והו"ל עדות מעלי' ועי' שם במגיה בט"ז באה"ע סי' הנ"ל ודו"ק. ועפי"ז הי' מקום ליישב קושי' המהרש"א שהקשה בתוס' ד"ה לעולם קסבר למה לא הקשו התוס' דנאמני' לי' פרענו למלוה במגו דנאנסו רק לפי דברינו א"ש דנאנסו כיון דלא שכיח. הו"ל כעד הצריך מגו רק דהתוס' לא נחתי