תבואות השדה חלק ב קנד

שער ו אנא ד' ריבה ריבינו ומשמים הבט וחננו דעה בינה והשכל בסוגי' דשליח נעשה עד מס' קידושין מ"ג ע"א וע"ב (א) מסקנת הגמ' דלאחר דתקנו רבנן שבועת היסת לא אמרי' בממון שליח נעשה עד דהו"ל נוגעים בעדות דכי אמרי אהדרינהו ללוה בעי אשתבועי והנה בש"ע חו"מ סי' קכ"א סעי' ט' כתב ג"כ בזה"ל והשליח אינו נאמן לפי שהי' נוגע בעדות שהרי צריך לישבע לפטור והקשה שם הש"כ בס"ק נ' וז"ל ואע"ג דהשתא נמי צריכי' לישבע היסת ללוה שנתנו למלוה כלומר ואין חילוק לעדים אם ישבעו ג"כ שהחזירו ללוה וא"כ מאי נוגעי' בעדות' איכא וממילא יש להם מגו דאי בעי אשתבעי שהחזירו ללוה יהיו נאמנים בשבועה שנתנו למלוה עי"ש מה שתירץ. ונ"ל ליישב הך קושי' עפ"י דברי מהרי"ט בשו"ת ח"א סי' נ"ו דמגו מגבר' לגבר' לא אמרי' דדלמא לזה אינו רוצה להפסיד רק לזה והקש' הש"כ חו"מ סי' קכ"ו ס"ק כ"ח מהך סוגי' דהכא דקודם שתקנו שבועת היס' נאמנים לומר נתנו למלוה במגו דאי בעי אמרי אהדרינהו ללוה אלמא דאמרי' מגו מגבר' לגבר' ועיין בנו"ב מד"ק לחו"מ סי' י"ט מ"ש בזה. ונראה ליישב קושי' הש"כ דוודאי סבר' מהרי"ט נכונ' דמגבר' לגבר' ל"ש מגו דעיקר מגו הי' דמסתמ' אינו משקר דאי בעי הוי טוען טענ' אחרת ממילא איכא הוכח' שאינו משקר וא"כ מגבר' לגבר' דאזדא לי' הך הוכח' דשמא אינו רוצה להפסיד רק לזה ולא לאחר בוודאי ל"ש מגו אמנם כן עד כאן יש לחלק הכי דווק' אם עכ"פ להעד עצמו אינו מגיע שום נ"מ ותועלת יותר אם יטעון כך או כך שפי' אמרי' דליכא הוכח' במגו היכי דהי' מגבר' לגבר' משא"כ אם הי' טוען טענה אחרת הי' להעדים גופ' תועלת יותר בוודאי ליכא לומר דלא הוי מגו מגבר' לגבר' דלכך אינו טוען הך טענ' אחרת משום שאינו רוצה להפסיד לזה כמו הכא שאינו רוצה להפסיד ללוה דזה אינו דמ"מ עדיפא לי' מסתמ' לטעון טענה כזו שיהי' לו תועלת יותר דלגבי עצמו וודאי אכפת לי' טפי שיהי' לו טובה ממה שהלוה ירויח. והנה א"כ הכא אם נחוש שהם לא נתנו המעות להמלוה רק מפלג פלגי בעצמ' והנה אם יאמרו שהחזירו ללוה אפי' אם ימצא אח"כ שקר מ"מ לא יהא נפסלי' לעדות דהא כופר בפקדון אינו פסול לעדות רק אם יש עדים דההוא שעת' נקיט לי' בידי' כדאית' מס' ב"מ ה' ע"ב משא"כ אם טוענ' שנתנו למלוה בתורת עדות ואם ימצא אח"כ ששקר העידו נפסלו לעדות דנגד המלוה יש להם תורת עדות ונגד הלוה הו"ל כבע"ד כמ"ש הפנ"י בחידושין לסוגי' וא"כ כל שהם טועני' נתנו למלוה וודאי נאמני' במגו דאי בעי אמרו אהדרינהו ללוה דל"ל דהוי מגבר' לגבר' דהא מ"מ היו טוענ' שיהי' להם תועלת יותר ולכך אמרי' דוודאי אמת שנתנו למלוה שוב ראיתי בהג"ה טעם המלך פ"ג מהלכות אישות שכתב ג"כ כעין סברתינו במגו דמגברא לגבר' דהיכ' דטענ' המגו הי' יותר טובה לכ"ע אמרי' מגו אפי' מגברא לגברא עי"ש אמנם כן ה"ד קודם תקנ' שבוע' היסת הוי אהדרינהו ללוה טענה יותר טובה שלא יהיו נפסלין לעדות אפי' אם ימצאו שקר משא"כ לבתר התקנ' דשבוע' היסת מאי נימא דיהיו נאמנים בשבוע, שנתנו למלוה מגו דאי בעי אשתבעי אהדרינהו ללוה. הנה בכה"ג דנשבעי' לשקר אין חילוק בין אם ישבעו להפסיד הלוה בין אם ישבעו להפסיד המלו' מ"מ אם ימצא ששקר היה נפסלי' לעדות ולשבוע' א"כ שפיר קם סבר' המהרי"ט דליכ' מגו במגבר' לגבר' וא"כ שפיר אמרי' דלאחר תקנ' השבוע' תו ליכ' מגו רק קודם השבוע' לא חשיב מגבר' לגבר' כיון דעכ"פ לא היה להם לטעון טפי טענ' שלא יהיו נפסלי' בשום אופן לעדות ע"י ואדרב' יש ראי' מהך סוגי' לסבר' המהרי"ט ודו"ק: (ב) ברש"י ד"ה שליח נעש' עד בין לענין קידושין בין לענין ממון עי' בפנ"י שכתב דלשיט' רש"י דשבוע' היסת ניתקן בימי המשנה א"כ צ"ל דהא דשליח נ"ע בקידושין דווק' בקידושי שטר משא"כ בקידושי כסף הו"ל נוגעין בעדות' כמ"ש בירושלמי כאן. והנה לכאורה י"ל לפימ"ש בחלקת מחוקק סי' ל"ה ס"ק ג' דשליח ועד מסייע לו כיון דפטור משבוע' עיין בחו"מ סי' פ"ז סעיף ו' א"כ לא הו"ל נוגע וא"כ כאן אליבא דרב דמיירי בשליח ועד אחד שפי' י"ל אפי' בקידושי כסף דלא הוי נוגע דהא שפי' יש לו מגו. ועכ"פ הי' פטור משבוע' כיון דיש לו ע"א המסייע אמנם קשה לי מ"ש הפנ"י דלקידושין מיירי בקידושי שטר דהרי רש"י כתב בהדיא בין ששלח ממון לבע"ח הרי דגם בממון שנ"ע וגם ליכא למימר כמ"ש דמיירי דיש לו עד מסייע דהרי רש"י כתב וז"ל או אם שניהם היו שלוחי' ביחד שניהם מעידי' על הדבר וקשה הא בממון הו"ל נוגעי' לשיטת רש"י דשבוע' היסת כבר ניתקן בימי התנאי' ולהדי' מסקינ' בגמר' דהשתא דתיקון רבנן שבוע' היס' אין שליח נעשה עד דהו"ל נוגע. ונ"ל ליישב דלרב לשיטתו שפיר ס"ל שנ"ע אפי' היכא שצריך שבועת היסת דמ"מ לא הו"ל נוגע. דהנה לעי' הבאתי מה שהקש' הש"כ חו"מ סי' קכ"א מאי אמרי' לבתר דתקין שבוע' היסת ל"ל מגו דאי יאמרו אהדרינהו ללוה יצטרכו לישבע דהא השתא נמי נשבעי'. דבשלמא אי הוי אמרי' דאם נאמנים בתורת עדות א"צ שבוע' שפי' הו"ל נוגעי' שלא יצטרכו לישבע משא"כ כיון דבלא"ה צריכי' שבוע' א"כ מאי נוגעי' איכא ותירץ שם עפ"י דברי הראשונים כיון דמ"מ אין נאמנים בלא שבוע' הו"ל עד שצריך שבועה ועד שאינו נאמן בלא שבועה לא הוי עד כמ"ש התוס' בסמוך ד"ה והשתא: (ג) והנה נחזי אנן לכאורה מהו סברא איכא דע"י שנשבע לא מהני עדותו ולא אמרי' דכ"ש הי' ומה כל עד דעלמא נאמן אפי' בלא שבועה מכ"ש ע"י שבוע'. ונראה דהנה בכמה מקומות הבאתי דברי הר"מ סוף פ"ז מהלכות יסודי התורה דהא דהאמינ' התורה ב' עדים אינו משום דהי' וודאי שלא ישקרו רק כיון דא"א בענין אחר דאל"כ אין לדבר סוף וא"כ י"ל דוודאי כל ב' עדים דעלמא דאע"ג שאפשר שגם הם מעידי' בשקר מ"מ עכ"פ אין לנו לנחות לספיק' ואין לנו שום דבר לתלות שמשקרי' אמרי' סתמא דמלתא אינו משקרי' והאמינ' אותם התורה אע"ג שאפשר שמשקרי' כיון שמ"מ אין לנו שום ספק להסתפק משא"כ אם הם נוגעי' א"כ כבר יש לנו מקום ספק להסתפק אולי שקר העידו ולכך צריכי' שבועה א"כ בכה"ג וודאי לא סמכה התורה על ב' עדים. אמנם כן היינו דווקא אי אמרי' דעיקר נאמנות העדים אינ' כוודאי משא"כ אי עיקר נאמנות העדים הוי כוודאי א"כ מה בכך שצריך שבועה מ"מ מהני נאמנות' כיון דנאמנות' הי' בתורת וודאי לא גרע כחם ע"י השבועה והנה י"ל דמאן דס"ל דרוב הי' בתורה וודאי מכ"ש עדים הו"ל בתורת וודאי והנה כבר הבאתי בכמה מקומות דברי הפלתי בסי' ס"ג דרב ס"ל דרוב הי' בתורת וודאי וא"כ מכ"ש נאמנות העדים דעדיף: בכל מקום מרובא הי' בתורת וודאי ולא רק משום דאי אפשר בענין אחר וממילא כיון דהעדאת עדים הוי כוודאי לא נגרע כחם במה שצריכי' שבועה דהרי באמת משתבעי וא"כ שפי' לא הו"ל נוגעי' אפי' בממון כיון דסוף סוף