תבואות השדה חלק ב קנג

(יד) בגמ' בעל אומר לגירושין ושליש אומר לגירושין והי' אומרת נתנו לי ואבד אמר ר' יוחנן הו"ל דבר שבערו' ואין דשב"ע פחות משני' ואמאי וניהימני' לשליש וכ' הרי"ף מכאן מוכח דהלכה כר"ח מדפריך וניהימני' לשליש [וקצת תימ' על הקרבן נתנאל בסוגי' פ"ק י' שהבאתי לעי' באות י"ב דכוונ' הרי"ף להוכיח ממאי דפריך אמתני' וניהימני' לשליש וכאן כתב הרי"ף להדי' דמהך דהכא מוכח דהלכ' כר"ח מ"מ מ"ש לעי' בדברי הרי"ף דלר"ה אין חילוק אפי' אם אין הבעל מכחישו אינו נסתר ודוק ואולי הי' נזדמן להק"נ גירס' אחרת כרי"ף] והראשונים תפסו על הרי"ף דהכא פריך לכ"ע כיון דגם הבעל מוד' ועי' בחי' הרשב"א שכ' דממאי דפריך וניהימנ' לשליש דמשמע דעל נאמנות השליש סמכינן באיסור' מזה הוכיח הרי"ף דהלכה כר"ח דלר"ה לאו משום נאמנות השליש קאתינ' עלי' ע"ש. ונ"ל ליישב דברי הרי"ף דהנה כאן בסוגי' דבעל אומר לגירושי' יש ב' פירושי' א' רש"י פירש דמיירי שהבעל אומר שעשאו שליח להולכ' וכן השליש אומר כן. וריטב"א פירש דכאן מיירי שיש עדים שהי' של"ק רק שהבעל לא ידע אם הי' שליח לקבל' ועי' בריטב"א מה שנדחק בזה דא"כ אי יש עדי' שהי' של"ק מאי קאמר הגמ' מי קאמר גרשתי הא מכיון שאומר שמסר לידו ממילא הי' מגורש' ותירץ הריטב"א דמ"מ הוא אינו יודע אם הי' של"ק רק ע"י אמרי' העדים ואמיר' הבעל יודעי' אנו שהי' של"ק לפי' קאמר מי קאמר גרשתי. הגם שדבריו דחוקי' קצת דמ"מ כיון שאנו מאמינים עכ"פ לבעל שמסר לו הגט א"כ ממילא הי' מגורשת כיון שיש עדים שהי' של"ק ויש ליישב כיון דעכ"פ אינה מגורשת רק ע"י אמיר' הבעל ואמיר' העדים ובחד מהני לא סגי' להיות מגורשת הו"ל כחצי דבר. או די"ל דע"כ אמרי' דבעל שאמר גרשתי נאמן ה"ד אם באמירתו יודע הבעל שעושה אותה מגורשת אמרי' מסתמא אינו משקר משא"כ הכא במה שאמר שמסר הגט לשליח לא ידע שתהי' מגורשת כיון שהי' לא ידע שהי' שליח לקבלה רק אח"כ נודע לו אבל בשעת אמירתו לא ידע רק אמר סתם שמסרו לזה לגירושין וכיון שאינו יודע שעפ"י אמירתו תהי' מגורשת הוי רק כדבורא בעלמא דאמרי' דגם הבעל משקר ואינו נאמן דכל השקלא וטרי' דהכא קאי לס"ד דס"ל במס' ב"ב דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן עי' שם דף קל"ד ע"ב ובכה"ג שהבעל אינו יודע אם תהי' מגורשת על פיו לכ"ע אמרי' דאינו נאמן דאולי משקר כנ"ל בכוונת הגמר' עפ"י פירוש הריטב"א ודו"ק: (טו) מעתה הדרן למילת' קמית' לפרש"י דשליש אומר לגירושין היינו שהי' שליח להולכ' וכן הרי"ף פיר' ג"כ הכי דהא בפלוגת' דר"ה ור"ח לפי' הרי"ף שהובא בר"נ ג"כ מיירי שהי' שליח להולכ' והנה קשה לכאורה מאי פריך הגמ' ולהימנ' לשליש כיון דנאמנות השליש הי' משום דהבעל הימני' אפי' אם ישקר וא"כ הכא דחיישי' שמא נאבד הגט מיד השליח ולא נתנו כלל לגירושין מאי הימני' שייך הכא אם הי' שליח להולכ' ואנן חיישי' דנאבד הגט מידו ולא מסרו כלל לאשה דבשלמא לפירוש הריטב"א דהא של"ק א"ש דפריך וניהימנ' לשליש שהי' הגט בידו וממילא הי' מגורשת משא"כ בשליח להולכ' לענין החשש שהגט נאבד מידו ולא נמסר כלל לאש' מאי הימנ' שייך שוב ראיתי בחי' פנ"י ובט"ג שהקשו כן. אמנם עפ"י מ"ש לעיל אות ט' דלר"ח משו"ה עדיפ' טענ' השליש משום חזקה אין אדם חוטא ולא לו ועי' לעי' באות י"ג ובס' בית מאיר לאה"ע סי' קמ"א פריך הגמ' שפיר גם כאן וניהימנ' לשליש שכבר נתן לה הגט משום חזקה דאין אדם חוטא ולא לו ומסתמ' האמת עמו שכבר מסר לה הגט וא"כ ממילא ל"ק קושי' הראשונים על הרי"ף דהיכ' דהבעל מוד' גם לר"ה השליש נאמן דע"כ אמרי' דבבעל מוד' גם לר"ה השליש נאמן הי' רק היכ' דשייך הימני' מצד שהבעל האמינו כגון בבעל טוען לפקדון דבאמת שייך הימני' רק לר"ה ספ' אם אית' אלים טפי מהימני' לכך אמרי' עכ"פ בבעל מוד' לגירושין דל"ש אם אית' כיון דהי' מוד' גם לר"ה השליש נאמן אבל הכא דל"ש הימני' דבעל כמ"ש כיון שהגט נאבד ואפשר שלא הגיע כלל ליד האשה וע"כ דקושי' הגמ' הי' רק משום דיש סבר' בלא"ה להאמין להשליש משום חזקה דאין אדם חוטא ולא לו וא"כ ע"כ כר"ח אתי' דלר"ה ל"ל הך סבר' כלל ודו"ק: (טז) אמנם יש להבין לפי"ז מאי קמשני מי קנפיק גיטא מתותי ידי' דליהימנ' הא עכ"פ יש סבר' להאמין לשליש משום חזקת דאא"ח ולא לו. ונ"ל עפ"י מ"ש הפנ"י בסוגי' לענין חשש נפילה דביש עדים שהי' שליח לקבל' הוי כמו נפילה דיחיד ובליכ' עדי' הוי כמו נפילה דרבי' ה"נ י"ל הכא דהנה דנימא דע"י חזקה דאין אדם חוטא שנתיר אשת איש לעלמא אין זה סבר' דאטו מי לא יזדמן אנשי רשע שישקרו ואולי גם הבעל רוצה לחפות על זנותה ואומר שמסר גט ליד שליש עי' בתוס' מס' ב"ב קל"ד ע"ב בסוגי' דבעל שאמר גרשתי. רק היכ' שהגט יוצא מתחת יד שליש או מתחת יד האשה דאז אני דאין על הך שליש אם הי' משקר או לא הוי שפיר כאנן סהדי דאא"ח ולא לו ומסתמ' אינו משקר ומהני אפי' בדבר שבערו' כיון דהוי כאנן סהדי משא"כ הכא שאין שום גט לפנינו ויש לחוש שלא היה כאן שום גט בעולם ונזדמן לו אותו איש שמעיד כדבריו לומר שהי' שליש ומסר הגט לידה בכה"ג ל"ש אין אדם חוטא דמ"מ נמצא בעולם הרבה רשעים וריקים ולכך משני שפיר מי קנפיק גיטא מתותי' ידי' ול"ש כאן נאמנות שליש כלל: (יז) ברש"י ד"ה אסור בכל הנשי' שמא זו הי' קרוב' ארוסתו וכו' אא"כ חזר השליח לומר פלוני' קדשתי לך או לא קדשתי לך שום אש' ויל"ד למה הבי' רש"י הך דינא דאם חזר השליח ואומר לו איזה קדש דנאמן הא רש"י פרשן הי' ואין לו צורך להבי' מאי דלא נ"מ בפירש הגמ' רק לדינ' הגם שהר"נ הביא ג"כ הך דינא אמנם על הר"נ ל"ק דהוא הבי' מה דנ"מ לדינא אבל בדברי רש"י קש'. ונראה דהנה התוס' ד"ה אסור כתבו דהי' מטעם קנס משום שצוה לקדש סתם. אמנם הר"נ הבי' בשם הרמב"ן דל"ש קנסא כיון דלא יוכל לבא לידי תקלה רק אם ימות השליח ולזה לא היה לו לחוש עי' במל"מ פ"ט מהלכות אישות הלכה ו' והנה הרמב"ן הקש' אי נימא דהא דאסור בכל הנשים הי' רק משום קנס' לא הי' פריך הגמ' כאן ולימ' חזקה שליח עושה שליחותו כיון דלא הוי מדינ' רק משום קנס' ועיין בר"נ מה שמיישב לקושי' הרמב"ן. והנה אי הו"א דאפי' אם השליח יבא לומר איזה קדש או לא קדש כלל נ"כ אינו נאמן א"כ לא הי' קשה קושי' הרמב"ן דמאיזה טעם נקנסי' כיון דלא היה לו לחוש שימות השליח דזהו אינו דהא באמת השליח לא יהי' נאמן כלל וא"כ שפיר ראוי למקנסי' וא"כ אי הטעם משום קנס ס"ל לרש"י כקושי' הרמב"ן דל"ק כלל קושי' הגמר' ולימא חזקת שע"ש כיון דלאו מדינא הי' לכך הבי' רש"י דאם חזר שליח לומר פלוני' קדשתי או לא קדשתי כלל דהשליח נאמן וא"כ לא יוכל לבא לידי תקלה רק אם ימות השליח ולזה לא היה לו לחוש וא"כ אין מהראוי לקנוס המשלח דהא לא פשע מידי במה שצוה לו לקדש סתם דלא הי' להעלות על דעתו שימות וע"כ דהא דאמרי' חזקה שע"ש לאו משום קנסא דווקא רק מדינא ופריך הגמ' שפיר ולימא חזקה שע"ש וא"ש פרש"י כקושי' הגמ' ודו"ק: