תבואות השדה חלק ב קנא

רש"י פירש דהקושי' קאי אמאי בעי אפי' עדי אמיר' ומשני מי קנפיק גיט' מתותי ידיה תינח אמר' קבל למ"ל הא מני ר"א הי' דאמר עדי מסיר' כרתי נ"ל לפרש הסוגי' לפרש"י כך הא דס"ד מכיון דס"ל לר"ח השליש נאמן היינו משום דאנן סהדי שהשליש אינו משקר משום חזקה דאין אדם חוטא ולא לו וכל דאיכא אנן סהדי הוי כעדים ממש ומהני אפי' לענין דבר שבערוה דצריכ' ב' עדים הוי אנן סהדי כעדים והי' מקשה הגמ' שפיר אפי' עדי אמיר' לא בעי דהא מכיון שנמצא גט ביד השליח והוא אומר שנמסר לו לגירושין בוודאי אינו משקר. וע"ז תירץ הגמ' דע"כ ס"ל לר"ח דהשליש נאמן רק משום דלפקדון הוי באמת טענ' גרוע' כמ"ש הריטב"א וא"כ חזינן טענ' הבעל אע"ג דיש לו מסייע סבר' אם איתא מ"מ לא הוי טענה מעלית' דאין מהדרך להפקיד אצל שליח קבלה והוי כנפילה דיחיד דלא חיישי' לי' כלל כמ"ש הפנ"י וא"כ שפיר חזינן טענ' השליש נגד טענת הבעל וממילא הוי כספק השקול דלא אמרי' נוקמי' בחזקת אשת איש כיון שעכ"פ כבר התחיל קצת מעשה הגירושין שהבעל מודה שהגט נכתב מדעתו ובפרט לדעת הת"כ חו"מ סי' נ"ו ס"ק ה' שמיירי שמסרו לשליש לפקדון על תנאי כך וכך וא"כ כבר איתרע לה חזקת אשת איש ומהני אח"כ סברת הימני' דאע"ג דאין בריר' וא"כ לא מהני במה שהימני' אפי' אם ירצה לשקר דהא אנן קיי"ל אין בריר' דזהו אינו דהא דאין בריר' הי' רק משום דאכתי הוי ספק וכאן אפי' בלא סברת הימניה ג"כ ליכ' רק ספק השקול טענת הבעל וטענת השליש וא"כ מכיון דאיכא הימני' דהאמינו אפי' אם ירצה לשקר שפיר אמרי' יש ברירה. אמנם בוודאי אי היה הגט שלם דאז לא צריכין לסברת ברירא כלל דהא תוכל להיות מגורשת מכאן ולהבא וא"צ לסברת בריר' היה מהני אפי' בלא עדי אמיר' דטענ' הבעל וטענ' השליש שקולי' הם ואח"כ אמרי' מכח הימני' דמגורש' מכאן ולהבא רק כיון שהגט קרוע ולא מהני מה שתהי' מגורש' מכאן ולהבא רק למפרע אז דווקא כי איכ' עדי אמיר' דאז לא נחשב טענ' הבעל לכלום דהוי כנפיל' דיחיד כמ"ש הפנ"י אז שפי' מהני סברת הימני' שתהי' מגורשת למפרע אע"ג דאין בריר' מ"מ בכה"ג שבלא"ה ליכ' רק ספיק' בעלמא שפי' אמרינן בריר' וכן כשהגט שלם בלא"ה עדיפ' טענ' השליש מטענ' הבעל דהא יש לו מגו וא"כ אפי' בלא עדי אמיר' דאע"ג דטענ' הבעל חשיב' קצת דהוי כנפילה דרבים כיון דליכ' עדי אמיר' מ"מ טענ' השליש ג"כ טובה מטעם מגו וא"כ הטענות שקולים הם ומהני סבר' דהימני' להאמין השליש משא"כ בליכ' עדי אמיר' דאז טענ' הבעל מכח סבר' אם אית' טענה מעלית' הוי דהא הוי כנפילה דרבים וטענ' השליש גרוע דהא ל"ל מגו וא"כ לא הוי טענותיהם שקולי' שפי' לא אמרי' הימני' דעכשיו נהי' מוכרחים לומר שתהי' מגורשת למפרע דהא אין הגט לפנינו שלם ומטעם בריר' וזהו לא אמרי' היכא דאיכ' חשש' דאוריית' דבליכ' עדי אמיר' הוי חשש פקדון חשש' דאוריית' וא"כ מה דמשני הגמ' מי נפיק גיטא מתותי ידי' סובל ב' פירושים האחד דעי"כ נחלש' טענה השליש דהא ל"ל מגו כמ"ש רש"י דבאמת אילו היה הגט שלם הי' לשליש מגו דכאן תרצה לקבל כיון שאין הבעל מכחיש אותו ועוד איכ' ריעות' במה שאין הגט שלם דאז ע"כ מטעם בריר' הוצרכו לאתינן עלה שתהי' מגורש' למפרע ולא רק מכאן ולהבא כיון שעכשיו הגט קרוע וכל שטענ' הבעל הי' טענה מעלית' איכא חשש' גמיר' ולא אמרי' בריר' ולכך הוצרכו לעדי אמיר' להחליש טענת הבעל דע"י עדי אמיר' הוי כנפילה דיחיד ודוק היטב. וע"ז פריך הגמ' שפיר תינח אמרה קבל למ"ל כלומר מכיון שאיכ' עדי אמיר' א"כ ממילא הוי טענ' הבעל לפקדון טענה גרועה והוי טענת השליש והבעל טענות שקולים וממילא מהני סבר' הימני' אפי' שתהי' מגורשת למפרע מכח יש בריר' דבכה"ג היכא דליכ' חשש' גמורה אמרי' שפיר בריר' וא"כ לא מזיק כלל מה שאין הגט שלם וע"ז משני הא מני ר"א הי' דאמר ע"מ כרתי ויש לפרש ג"כ על שתי פנים או דבאמת לא בעינ' עדי קבלה לפנינו רק דסגי' שהשליח יאמר שנמסר לו בפני שנים או די"ל גם לפרש"י דמיירי שליכא עדי חתימ' כלל כמ"ש התוס' ד"ה ר"א הי' וא"כ שפי' י"ל דע"כ ס"ל לר"ח סברי הימני' דווקא שלא הי' ביד הבעל להכחישו לגמרי והלכך דווקא בגט חתום לא אמרי' דהבעל הי' סבור שיאמינו לו לפקדון במגו דמזויף דאין זה טענ' דירא וטענת מזויף דלא יקיימני השליח ע"י עדי חתימ' משא"כ היכ' דליכ' עדי חתימה איכ' כלל סברא דהימני' דהבעל מסרו משו"ה שהרי יכול לטעון לא מסרתי לך כלום ובלא דעתי נכתב הגט ולכך בעינ' עדי קבלה ג"כ ועדי קבלה ג"כ בלא עדי אמיר' ג"כ לא מהני דבלא עדי אמיר' יהי' טענת הבעל לפקדון טענ' מעלית' דמכיון דליכ' עדי אמיר' הוי כנפילי דרבים ולא מהני סברת הימני' דבטענה גמור' לא אמרי' הימני' כיון דמטעם ברירה קאתינן עלה להתגרש למפרע כיון שאין הגט שלם ובחשש' גמורא לא אמרינן בריר' ודוק היטב: (י) וכל מה שפרשנו בשקלא וטרי' דגמר' לפרש"י יש לפרש ג"כ לפירוש התוס' רק דבזה נחלקו דתוס' ס"ל דבלא עדי אמיר' לא ס"ד כלל דלהימני' לשליש דאז טענה הבעל טענה מעלית' טפי ורש"י ס"ל דס"ד דאפי' בלא עדי אמיר' איכא טענה וסברא להאמין לשליש משום חזקת אין אדם חוטא ולא לו אמנם תוס' ס"ל דנגד חזקת אשת איש לא מהני כלל הך חזקת דא"א חוט' ורש"י מצי סובר דחזקת אשת איש איתר מכיון שעכ"פ התחיל לעשות איזה ענין בגירושין דילה ותוס' סובר דחזקת דאיתר' שמה חזקה וכבר הארכנו בעינינו אלו במקום אחר בס"ד מ"מ הפירוש בשקלא וטרי' דגמ' עולה יפה בין לפירש"י בין לפירוש התוס' ודו"ק היטב: (יא) בגמרא אמר רבא ומודה ר"ה דאי אמרו איהי לדידי אמר לי שליש דלגירושין יהבי' ניהלי' מהימנ' ופריך מי איכ' מידי דשליש גופה לא מהימן ולכאורה יש להבי' מאי ס"ד מעיקר' דלהני אמירת האשה טפי מאמיר' השליח עי' בריטב"א אמנם י"ל דס"ד דע"כ לא קאמר ר"ה דהבעל נאמן רק היכא שהשליש לא בא קודם הבעל להעיד שלגירושין כדאמר בעל אומר לפקדון וכו' דמשמע שהבעל טען תחלה משא"כ אם הי' השליש בפנינו ונתחזקה טענת השליש בלא הכחש' הבעל תו לא מהימן הבעל אח"כ לערער והו"ל כמה דאית' מס' כתובות כ"ב ע"ב אמר עולא כ"ע שהאמינ' תור' ע"א הוי כשנים וא"כ שפיר אמר ר"ה אי אמר' איהי לדידי אמר לי שליש מהימנא כלומר דהי' נאמנ' דנתחזק אמיר' השליש קודם ערעור הבעל ושוב אין הבעל נאמן לפקדון רק דהגמ' דחי לי' דס"ל דאפי' בא השליש בלא הכחשת הבעל ג"כ חיישינן לפקדון דיש לחוש שמא יבא הבעל ויכחישנו ואי לאו דשליש מהימן לא מהני אפי' בלא הכחש' הבעל ולכך פריך שפיר מי איכא מידי דשליש גופא לא מהימן כלומר אפי' בלא הכחש' הבעל ולכך מסקינ' דהכי קאמר רבא ומוד' ר"ה אי אמר' קמא דידי לגירושין יהבי' כלומר שהי' ג"כ טוענ' ברי ונאמנ' במגו: (יב) ומכאן יש להבי' ראי' דאפי' אם הגט ביד האשה והבעל טוען לפקדון ג"כ לר"ה