תבואות השדה חלק ב קנ

מיד הבעל ליד השליח ולא הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע כיון דעכ"פ בא מיד הבעל ליד השליח משא"כ לאשה כיון דאם נימא דבשעת נתינת השליח לידה לא חל עדיין הגט דהבעל לא גמר עדיין לגרש דשמא לא יוכל להעיד בפניו ויודה שלפקדון מסרו לו א"כ לא מהני מה שאומר אח"כ כשהגט כבר ביד האשה שלגירושין נמסר לו דאם הגט אינו מתחיל רק משעה ההוא הו"ל כטלי גיטך מע"ג קרקע רק אי אמרי' דהא דהימני' הבעל הי' משום שבידו למסור להאשה כמ"ש א"כ הי' דעת הבעל באמת שמיד שימסור הגט ליד האשה יהי' לגירושין וא"כ חל הגט מיד שנמסר לידה וממילא לא הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע כיון שהגט חל משעה שמסר השליח לידה וא"כ שפיר כתב הר"מ נאמן השליח והי' מגורשת כלומר משעה שמסר השליח הגט לידה אע"ג שבשעה ההוא לא אמר בפני הבעל לגירושין מ"מ הי' בדעת הבעל שבשעה שימסור הגט ליד האשה שתהי' מגורשת דאולי גם האשה תטעון כדברי השליח ולא יהי' הבעל נאמן כמ"ש לעיל באות ג' וממילא הימני' שיהי' לגירושין משעת מסירות הגט לידה ודו"ק. ואגב אורח' שמעינ' דאם כשבא הבעל הודה לו השליח שהי' לפקדון אע"ג שמתחלה מסר לה שלא בפני הבעל לגירושין יוכל השליח לחזור אח"כ ולהודות לדברי הבעל שהרי הר"מ כתב והשליח אומר לגירושין נתנו לי משמע הא אם השליח מודה לדברי הבעל שהי' לפקדון אע"ג שמעיקר' נתנו לאשה בתורת גירושין מ"מ כיון שאח"כ בפני הבעל מודה לדברי הבעל אמרינן דהבעל נאמן ודוק היטב: (ו) אמנם יש להקשות לפימ"ש לעיל אות ד' דאפי' לר"ח דס"ל הימני' אינה מגורשת רק מכאן ולהבא דלמפרע אמרי' אין בריר' א"כ קשה מאי פריך הגמ' לר"ח ממתני' דצריכ' שתי כתי עדים ואמאי להימני' לשליש ומאי קושי' לפימ"ש הב"ש סי' קמ"א ס"ק י"ב דאפי' אם אין הבעל בפנינו חיישי' שמא יבא הבעל ויכחיש עי"ש שכ"כ בשיט' הרי"ף וא"כ י"ל דוודאי כשהבעל והשליש לפנינו אמרי' דשליש מהימן דהא אפי' אם משקר הרי הימנ' הבעל על מנת כן ואמרינן דהי' מגורשת משעה שהשליש משקר אמנם במתני' שאין הבעל לפנינו שפיר אמרי' דצריכא עדי קבלה דאם תנשא חיישינן שמא יבא הבעל ויאמר לפקדון ואע"ג שהשליש יכחישו ויהי' השליש מהימן מ"מ הרי לא מהני רק למכאן ולהבא ונשאת באיסור הגם דרש"י פירש במתני' והוא חזר ואמר קבלתי וא"כ פריך שפיר הרי מיד כשאומר השליש לגירושין הי' מגורשת ולמה לנו עדים הרי מ"מ י"ל דהבעל לא הימני' רק אם יכחישנו ויעיד בפני לומר לגירושין דכ"ז שאין השליח מכחיש אותו בפניו סובר הבעל דלמא יודה לו השליח ואינו גומר ומגרש אמנם לפימ"ש א"ש דדעת הבעל הי' מיד כשימסור לה הגט שיהי' נאמן וא"כ פריך שפיר שהרי כאן כשאומר לה לגירושין הוי כאילו נמסר הגט לידה ומהימן השליש ואמאי צריכ' עדים: (ז) בתוס' ד"ה מתיב ר"א כתבו משמע דנאמן אפי' כולם בעיר אחת נראה הא דמשמע למקשן הכי היינו משום דקתני הודא' בע"ד כמאה עדים דמי והשליח נאמן ומשמע דנאמנות השליח מטעם הודאתם דהוי כהימני' וא"כ לא מהני סברת אם איתא כלל ועי' בפנ"י שכ' ג"כ כה"ג ובזה מיושב מה דקשה לכאורה מאי פריך מהא דקתני וכן לגיטין דלמא מיירי בהבעל אומר שהי' שליח להולכ' ושליח אומר לקבלה דכה"ג ל"ש אם איתא כמ"ש התוס' ד"ה בעל אומר ולכך נאמן השליש. אמנם לפימ"ש א"ש דכל כמה דנוכל לומר דגם בגיטין שייך הימני' אם כן לא מועיל כלל סברת אם איתא דאם אית' לא מהני רק דעי"כ מוכח שהבעל טוען אמת. ואם מהני נאמנות השליש אפי' אם משקר משום דהימניה א"כ מה בכך שהבעל טוען אמת ופריך שפיר אמנם קשה דבאמת הקשה הרשב"א מאי מהני הימני' הא בעינן עדי מסיר' ואם האמת כדברי הבעל שלפקדון ניתן לו ולא הוי ע"מ ומאי מועיל הימני' וא"כ י"ל דהא דקתני וכן לגיטין מיירי שהשליח טוען שהי' להולכ' והבעל טוען לפקדון דשליח להולכ' לא בעי עדי מסיר' מהבעל לשליח ושפי' שייך הימני' משא"כ בשליח לקבלה דבעינן ע"מ ל"ש הימני'. והיה מזה סיעת' לפירוש הרי"ף שהביא הר"נ דפלוגתיהו דר"ה ור"ח מיירי ג"כ בשליח להולכ' ובגט יוצא מתחת יד האשה ואפ"ה לר"ה בעל נאמן. אמנם לפרש"י דמיירי בשלוח לקבלה קשה מאי פריך מוכן לגיטין דלמא התם מיירי רק כשטוען שהי' שליח להולכ' דלא בעי עדי מסיר' ושייך לומר הימני' הגם דלדברי מהרש"א שכ' דבשליח להולכ' והגט יוצא מתחת יד האשה לכ"ע אינו נאמן משום שאין שלישותו בידו א"ש דליכ' לאוקמ' בשליח להולכ' אמנם כבר כתבנו לעיל באות ה' דכאן אינו מזיק מה שאין השלישות בידו כיון שאינו מעיד לחובת מי שנמסר לו וי"ל דס"ל לגמ' מדקתני וכן לגיטין משמע דאיכא קצת רבות' טפי בגיטין מבממון ובשלמא אי מיירי שהי' טוען שהו' שליח לקבלה שפיר איכא רבות' דאע"ג דבעי עדי מסיר' אמרי' דמהני הבהימני' במקום ע"מ דהוי כאנן סהדי כמ"ש לעיל באות ד' משא"כ אי מיירי בשליח להולכ' ליכ' שום רבות' דאמאי לא יהי' נאמן דהא אפי' סברת אם איתא ליכ' לסייע להבעל דבשליח להולכ' אפשר דמשום כסופא לא יהי' לה כמ"ש הרשב"א או כמ"ש הר"נ שלא רצה שתתגרש מיד עי"ש ופריך שפיר אמנם לפי האמת דהך וכן לגיטין מיירי בשטרות י"ל דהא דאשמעינן הבריית' וכן לגיטין משום דהו"א דע"כ נאמן השליש רק בדבר ששייך בו קנין כגון מטלטלין אמרי' דכל שהושלש בידו נאמן במגו דלקוח משא"כ בשטרות שהשטר נכתב על שם אחר לא יהי' נאמן למאן דס"ל אין אותיות נקני' במסיר' עי' בס' נתיבות המשפט סי' נ"ו ולכך אשמעינן דהשליש נאמן אפי' בלא שום מגו ודו"ק. (ח) לפימ"ש לעיל באות ג' דמשו"ה אמרי' הימני' משום דהאשה נאמנ' כשהגט בידה לומר קמי' דידי יהבי' ניהלי' לגירושין ואע"ג שאין זה מגו ממש שמא לא תרצה האשה לקבל כמ"ש התוס' מ"מ כיון שהבעל אינו יודע אם לא תרצה לקבל שפי' אמרי' דע"כ הימני' יש ליישב בזה מה שמקשי' על הרי"ף דמיד לאחר שהביא הלכת' כר"ח דשליש נאמן הביא הך דינ' דמודה ר"ה אי אמר' קמאי דידי לגירושין יהבי' ניהלי' מהימנא ולמה הביא הך דינ' כיון דקיי"ל כר"ח אמנם לפי דברינו נכון מאוד בס"ד דבאמת היה קשה להרי"ף אמאי נימא דהימני' ואמאי לא נימא אדרב' הבעל לא חשב כלל שהשליח ישקר ויאמר לגירושין דהא סומך דמסתמא יאמינו לו טפי מלהשליח דהא יש לו סבר' אם איתא ויראו הב"ד שמסתמ' האמת כדברי הבעל רק כבר כתבנו דהא עכ"פ היה לו לבעל לדאוג שמא ימסור לה השליח הגט דהשליח יהי' נאמן מסתמ' אצלה כיון שעשאתו שליח לקבלה ותאמר הי' ג"כ כדברי השליח כיון שנאמן אצלה וממילא לא יהי' הבעל נאמן ומדלא חש להכי ש"מ שבאמת הימני' לשליח אפי' אם ישקר וא"כ הביא שפי' הרי"ף מיד לאחר שפסק כר"ח הך ומודה ר"ה דרק משו"ה נוכל לפסוק כר"ח משום דבכה"ג לכ"ע אין הבעל נאמן וא"ש סבר' דהימני' ודו"ק היטב: (ט) בגמ' תנן האשה שאמר' התקבל לי גיטי צריכ' ב' כתי עדים וכו' ואמאי להימני' לשליש