תבואות השדה חלק ב קמט

שיכול למוסרו לאשה כדפי' בקונטרס וכו' ולכאורה קשה להבין לשיטת התוס' שכתבנו לעיל דס"ל דאפי' כשהגט ביד האשה נמי נאמן הבעל לומר לפקדון לר"ה א"כ מאי מגו איכא ומה ס"ד דהתוס' כלל ולמה להו לדחוק שאין זה מגו שהאשה לא תרצה לקבל הגט ונראה דכוונת התוס' הי' דאיכא מגו שהשליש ימסור לה הגט והי' תאמר קמי דידי מסרי' ליה לגירושין ויהי' נאמן במגו דאי בעי אמר' לדידה יהיב ניהלי' בעל רק הך מגו דהו שפיר דזהו אין ביד השליש שמא לא תרצה לקבל הגט מהשליח ולשקר. ובהיות כן נ"ל לתרץ דברי רש"י במה דפירש ד"ה מי קא נפיק דשליח נאמן מטעם מגו ואמאי לא פרש"י כן מיד בדברי ר"ח דהא הימני' היינו מטעם מגו. רק דכוונת רש"י הי' כך דלכאור' י"ל דכאן ל"ש הימני' דהבעל היה בטוח שלא יוכל לשקר דאם הוא יטעון לפקדון יאמינו לו טפי מלהשליח משום סברא אם אית' כך הי' סבר הבעל בעצמו וא"כ מנ"ל לומר דהימני' לשליח אפי' אם ירצה לשקר ובאמת משו"ה לא ס"ל לר"ה סבר' דהימני' דאם אית' מגרע טענה השליש וע"ז סמך הבעל שלא יאמינו לשליח ומאי הימנ' שייך הכא רק אי משכחת לה באיזה אופן שהבעל לא יהי' נאמן כלל כגון אם יהי' הגט ביד האשה והי' תטעון קמי' דידי מסרי' ניהלא לגירושי' א"כ אין לו לבעל על מה לסמוך וא"כ למה מסר לו הגט וע"כ דכך היה דעתו שאם ירצה לשקר יהי' באמת לגירושין וא"כ ל"ק קושי' התוס' דאין זה מגו שמא לא תרצה האשה לקבל דבאמת אנן לאו מטעם מגו קאתינ' עלה דמגו כה"ג לא חשי' כמ"ש התוס' שמא לא תרצה לקבל רק לענין זה מועיל לנו לגרע סברת אם איתא ולחזק טענה השליש לומר דהימני' כיון דכל סמיכתו של הבעל היה שיאמינו לו טפי מלשליח מכח אם איתא וממילא ל"ש הימני' ע"ז שפי' אמרי' דכיון דמשכחת לה עכ"פ איזה צד שהבעל לא יהי' נאמן א"כ ממילא שייך לומר הימני' דהבעל עכ"פ אינו יודע מעיקר' אם האשה לא תרצה לקבל הגט ואז תהי' נאמנת ועל מאי סמך ליתן לו הגט וע"כ שהי' בדעתו שאם ישקר יהי' באמת לגירושין וא"כ ל"ק קושי' התוס' על רש"י דאע"ג דמגו לא חשיב משום לא ארצה האשה לקבל מ"מ הבעל אינו יודע בבירור שהי' לא תרצה לקבל ואדרב' כיון דמיירי שיש עדים שעשאתו של"ק יוכל לחשוב שהאש' תאמין לשליח ותעשה כדברי השליח שלא יערער הבעל וע"כ דהימני' וא"כ א"ש פרש"י דבאמת עיקר נאמנות השליש לאו משום מגו רק משום דהימני' ומ"ש רש"י מגו היינו דע"י שמשכחת איזה צד שהבעל לא יהי' נאמן כגון שהגט יהי' בידה עי"ז נתחזק' טענת הימניה דאם לא"ה הו"א דהבעל לא הימניה לעולם רק שסמך עצמו דטפי יאמינו לו מחמת סברת אם איתא ועי' בתומים סי' נ"ו וא"ש פרש"י ודו"ק כי הי' עצה נכונה בס"ד: (ד) אמנם בעיקר סברת התוס' שהבעל הימניה מלבד קושי' הרשב"א דהא בעינ' עידי מסיר' ואם מסר לו לפקדון מאי מהני בזה מה שהבעל נותן לו נאמנות כיון דעכ"פ איכ' עדי מסירת הגם די"ל כיון דהעדים עצמם יודעים מזה שיוכל לומר לגירושין הוי כאילו הימני' בפני עדים ועוד פקדון עצמם נחשבים כעדי מסיר' אכתי קשה אם אמת כדברי הבעל שנתן לו לפקדון דלמא לא מסרו לו בפני עדים כלל וא"כ ליכ' עדי מסיר' ומה מהני מה שהבעל האמין אותו ואולי י"ל דעכ"פ שמסרו לו לפקדון והימני' הוי כאנן סהדי שנותן לו לגירושין והך סברא אנן סהדי הוי כעדי מסיר' ממש ועי' בס' טוב גיטין שכ' כעין זה ונבאר עוד בס"ד אמנם אכתי קשה כיון דהבעל לא גמר לגירושין רק אם השליח ישקר ואם באמת יטעון לא יהי' לגירושין וא"כ כיון דאנן קיי"ל אין בריר' אמאי תהי' מגורשת וזה רבית' בשעה שאמרתי כיון דהא דאין ברירה הי' רק משום דהוי ספיקא וא"כ הוי כמו ס"ס או דלמא טוען השליח באמת שהי' לגירושין ומיד ניתן לו לגירושין ואת"ל שמשקר מ"מ הי' בדעת הבעל שאם ישקר שיהי' ג"כ כדבריו ואע"ג דהי' רק ספיקא דשמא אין ברירה ולא מהני לן מה דהימני' מ"מ בכה"ג איכא ס"ס ושפיר מהני ולפי"ז יהי' מחלוקת ר"ה ור"ח אי מהני ס"ס במקום חזקה דכאן איכא חזקת אשת איש או די"ל מכיון שכבר התחיל עכ"פ מעשה גירושין דהרי הבעל מוד' שהגט נכתב כדינו איתרע לה חזקת אשת איש ועי' שו"ת שו"מ מהדורא תליתאי ח"א סי' ת"נ אח"כ מצאתי קושי' זו מבריר' להגאון מהר"ם א"ש בספר אמרי בינה וההוא אמר דבאמת אינה מגורש' משעה שהגיע הגט ליד השליח רק מכאן ולהבא משעה שטוען השליח בפנינו שהיה לגירושין ועי' בר"נ: (ה) ועפי"ז יש ליישב דברי הר"מ פי"ב מהלכ' גירושין הלכ' י"א וז"ל אמר הבעל לפקדון נתתיו לו והשליח אומר לגירושין השליח נאמן ועי' שם בהה"מ דס"ל בדעת הרמב"ם שפסק כר"ח דמיירי אפי' בעיר אחת ועוד כ' שם הר"מ וכן אם הי' הגט יוצא מתחת יד האשה והי' אומרת שליח זה נתנו לי והשליח אומר כן נתתיו לה ולגירושין נתנו לי והבעל אומר לא נתתיו לו אלא לפקדון השליח נאמן והי' מגורשת עכ"ל והנה יל"ד מה השמיענו הרמב"ם בהך בבא שניה דאם הגט ביד האשה שהשליח נאמן דמה יוסיף לנו תת כח מה שהגט בידה כיון דגם הי' אינ' מכרעת כלום בין טענת הבעל לטענת השליח דאינה יודעת מאומה את האמת כדברי השליח או כדברי הבעל ול"ל דהא אתא לאשמעינן דאע"ג שעכשיו אין הגט ביד השליש מ"מ נאמן דלא כמהרש"א שנכתב בסוגי' דהיכ' שהי' טוען שהי' שליח להולכה והגט יוצא מתחת יד האשה אין השליח נאמן כיון שאין שלושותו בידו הא ליכא למימר אי דהרי מה מזיק לנו אם מסר השלישות למי שהי' לו זכות דהא דאין השליש נאמן כשאין שלושותו בידו הי' רק אם טוען לחוב' מי שכבר נמסר לו עי' ברשב"א ובחי' פנ"י ב' הרי שם בהלכ' י"ג כבר הבי' הר"מ דאם כבר ראו הגט ביד השליח הוי כאילו הי' בידו עי' שם בהה"מ שכ' וז"ל ולא חדש רבינו בזאת הבבא אלא סכל שיש ב' עדים שראהו יוצא מתחת יד השליח קבלה א"צ לידע כיצד בא לידו אלמא דלא בעינ' שהגט יהי' דווק' עכשיו ממש ביד השליח וא"כ קשה לאיזה צורך הבי' הר"מ הך וכן אם הי' הגט יוצא מתחת יד האשה כו' ועי' בב"ש סי' קמ"א ס"ק פ"ג ועוד יל"ד מה זה דנקט הר"מ נאמן השליח והי' מגורשת דהך יהי' מגורשת הי' יתיר לשון אמנם לפי דברינו א"ש דבאמת י"ל דהבעל הימני' לשליח רק אם יטעון בפני לגירושין ויכחישני בפניו משעה ההוא יתחילו הגירושין משא"כ אפי' אם יטעון שלא בפניו לגירושין סומך הבעל שבפניו לא יעיד להכחישו וא"כ לא יהי' לגירושין כ"ז שלא יכחיש אותו השליח בפני הבעל ויטעון לגירושין ובהיות כן י"ל דגרע כשהגט ביד האשה מכשהי' ביד השליח דכשהי' ביד השליח מתחילין הגירושין מיד כשמכחיש הבעל ויאמר לגירושין משא"כ אם כבר נתנו ליד האשה דבשעת נתינה לא התחילו הגירושין עדיין דשמא אם יבא הבעל יודה לו השליח דלפקדון ולא גמר עדיין הבעל בדעתו שיהי' לגירושין דשמא לא יכחישנו בפניו ואם אח"כ מכחיש אותו כשהגט כבר ביד האשה לא יכול לחול הגירושין כיון שהגט כבר בידה הו"ל כטלי גיטך מע"ג קרקע דבשלמ' כשהי' ביד השליח הרי חל הנתינ' מעיקר'