תבואות השדה חלק ב קמו

ס"ל דשנים נמי עד"ר מקרי יש להוכיח בפשיטות דמה"ת עד"ר נמי יש לו התרה דהנה אריס' קיי"ל דאביה ובעלה מפירי' בשותפות וע"כ דנודרת על דעתם. והנה לפי שיטת הפוסקים שהביא הרמ"א סי' רכ"ח סעיף כ"א וכן הי' דעת הריטב"א דבנדר עד"ר לא מהני התרה אפילו אם דעתם מסכמת להתיר א"כ האיך יכול הבעל ואביה להפר נדרי ארוס' הא הוי נדר עד"ר וע"כ דמה"ת אפילו עד"ר יש לו התרה הגם דלפי האמת אין ראיה משם דהא קיי"ל דעד"ר היינו ג' דווקא מ"מ מדלא כתבו להוכיח ממה דארוס ובעל מפר נדרי ארוס' דלא מקרי עד"ר רק בג' משמע להדי' דמה"ת וודאי אפילו עד"ר יש לו התרה ולכך שפיר מפירי' האב והארוס אפי' אם שנים נמי מקרי עד"ר וא"כ א"ש דברינו דר"ה ס"ל דעד"ר הי' רק מדרבנן ולכך הבעל מצי מפר אפי' בעד"ר ושפיר ס"ל נשאת אין מדירי' אות' ור"נ ס"ל עד"ר אין לו התרה מה"ת וא"כ גם הבעל לא מצי להפר ולכך שפיר ס"ל נשאת מדירי' אותה והיינו עד"ר לפי מ"ש התוס' דהא דקאמר הגמ' הניח' למ"ד נדר ברבי' אין לו הפרה דקאי נמי על ר"נ וכמ"ש המהרש"א בד"ה אמר אמימר וע"כ משום דעד"ר אין לו התרה מה"ת ולכך הבעל נמי לא מצי להפר וכמ"ש המהרי"ט ח"א סי' ד' ודו"ק. וראיתי בספר קרבן נתנאל באות מ"ב שהקשה על הרא"ש שכ' דלר"נ נמי מוקמינ' למסקנא בעד"ר הא הרא"ש גופי' כתב דבעל מצי מפר אפי' בעד"ר ולפי"ד א"ש דרק ר"ה ס"ל הכי אבל ר"נ ס"ל עד"ר אין לו התר' מה"ת גם הבעל לא מצי מפר וע"ש שנדחק מאוד ולדברינו א"ש טפי בס"ד: (טו) בתוס' ד"ה אבל נשאת הקשו ונדרים בפני בעלה ויאמר לה קיים ליכי דתו אין יכול להפר ותירצו דחיישינן שמא יפר לה בלחש. והרא"ש תירוץ דחיישינן שמא ישאל על ההקם. ועי' בספר קרבן נתנאל שעמד בזה מ"ט לא תירצו התוס' ג"כ שמא ישאל על ההקם ונ"ל דהנה הוא עצמו הקשה יקיים לה עד"ר וא"כ לא יוכל לשאול על ההקם והנה זה רבות בשנים הקשיתי למה לא נדיר את הבעל שלא יפר לה עד"ר אמנם ראיתי במהר"ש ג"כ ותירץ דהיתומי' יכולין לטעון לבעל לא מהימן לן להגבות עפ"י נדר הבעל דדווקא לאלמנה ע"כ מחוייבי' להאמין כיון שהי' בעלת הדין. אבל לבעל אין צריכי' להאמין עפ"י נדרו. אבל קושי' ק"נ וודאי קשה דבעל יקיים עד"ר וא"כ לא יועיל שאלתו על ההקם וממילא לא יועיל לה הפרה. ולדידיה ע"כ מוכרחי' היתומי' להאמין עפ"י נדרה ונ"ל לתרץ דהנה בהפרת הבעל יש ב' דרכים. האחד דהא מסבר' דכל סאין הבעל רוצה בנדר אינו חל כלל דהתורה מסרה כל כח האשה להבעל וכגוונ' שכתבו התוס' דאפי' עד"ר אינו מועיל לגבי הבעל דרק השני י"ל דהי' רק גזה"כ עי' במהרי"ט ח"א סי' ד' והנה י"ל כך דאי אמרינן דאין כח אשה בנדר כלל. לא מהני כלל מה שהבעל יקיים עד"ר דהא מיד שהבעל בא לשאול על ההקם הרי חזינן שלא קיים לה ברצון הטוב כלל וא"כ ממילא לא חל נדרה כלל. ולא שייך לענין הקם עד"ר כלל. כיון דמ"מ חוזר מן ההקם א"כ ממילא אין מועיל הנדר דהא הבעל מגלה לנו דעתו במה שהוא מתשל על ההקם שאין חפץ בנדרה. וא"כ א"ש דהרא"ש הביא הך מילת' אחר שכתב דעד"ר אין מועיל לגבי הבעל כלל וא"כ ע"כ דכל נדר של אשה תלוי רק בדעת הבעל וא"כ לא מהני לן ההקם אפי' עד"ר כיון דמ"מ חוזר מן ההקם א"כ אין ממש בנדרה ושפיר כתב הרא"ש דחיישינן שישאל על ההקם. אמנם אי אמרינן דהא דהבעל מפר הי' רק גזה"כ א"כ ממילא מכיון שהקם לה עד"ר לא יוכל לשאול על ההקם דמכיון שקיים לה לא מהני תו הפרתו והנה תוס' אכתי לא נחתו להך סברא דעיקר נדר האשה תלוי רק ברצון הבעל. רק דהא גזה"כ מה שהבעל מפר וא"כ מכיון שהקם עד"ר דלא מצי לשאול אע"ג דבמה שרוצה לתשול בזה עצמו מגלה דעתו שאין חפץ בנדרה. מ"מ לא מהני כיון שכבר הקם לה דבכה"ג לא גלתה התור' שיוכל להפר. וא"כ יקשה קושי' ק"נ דיקם לה עד"ר ולכך הוצרכו התוס' לתרץ רק זה התירוץ דחיישינן שמא יפר לה בלחש ויש לפרש עד"ז ג"כ דמה שכתבנו לעיל אי בדיעבד מהני בעד"ר וא"כ ס"ל להרא"ש כיון דעד"ר מהני בדיעבד, עכ"פ א"כ לא מועיל מה שיקם לה עד"ר דמ"מ ישאל על ההקם ויעלום מן החכם שהי' עד"ר. אמנם התוס' בס"ד ס"ל דדיעבד נמי לא מהני בעד"ר א"כ קשה קושי' ק"נ יקם לה הבעל עד"ר ולכך הוצרכו לתרץ דחיישינן שמא יפר לה בלחש. אבל לבתר הכי דכבר אסרו אדעתיהו דעד"ר אין מועיל לגבי הבעל א"כ גם התוס' ס"ל דעד"ר בדיעבד מהני התרה. א"כ גם התוס' הוי מצוי לתרץ דחיישינן שמא ישאל על ההקם רק בס"ד אכתי לא נחתי לזה ודו"ק: (טז) בתוס' ד"ה וליחוש וכן הראשונ' הקשו מאי מועיל התרה שלא בפני היתומים הא קיי"ל המודר הנאה מחבירו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו ותירצו דבדיעבד אם הפר מופר כלומר ואם א"צ לפרט את הנדר לא תאמר לחכם שבפני היתומים נדרה. דבאמת לא חיישינן שהחכם יעבור לכתחלה ויתיר לה שלא בפני היתומים עי' בשעה"מ פ"ו מהלכות שבועות והנה כבר הבאתי לעיל באות ג' מ"ש הראשונים דכאן אין תועלת כלל להיתומים אם תעמוד בנדרה כיון שאפילו אם תחזור הכתובה ליתומים מ"מ אסור' מחמת נדרה עי' בר"נ מס' נדרים ס"ה ע"א ובחידושי הרשב"א כאן אמנם מהריט"א ח"א סי' א' וסי' קי"ח כתב דשפיר יש תועלת ליתומים שלא יתירו רק בפניהם דתרצה אותם ברצי כסף שירצו להתיר נדרה וא"כ קשה לשיטת הפוסקים הובא בש"ע יו"ד סי' רכ"ח סעיף כ' דכל שיש תועלת לחבירו בנדרו אפילו בדיעבד לא מהני התרה א"כ קשה מאי מועיל ההיתר. ועי' במהרי"ט סי' קי"ח ח"א. ונ"ל דע"כ לא אמרינן שאם יש תועלת לחבירו בנדרו לא מהני התרה רק אם הוא כדין משא"כ אם הי' שלא כדין מה שרוצה לעכב התרתו כל הפוסקים מודי דלא מצי לעכב וכן משמע בשו"ת מים רבים לחיו"ד סי' מ"ז לענין אם קבל טובה מחבירו עי"ש. והנה נחזי אנן הא וודאי כל עיקר שבוע' אלמנה הי' משום דמורי' התירא לעצמה ולפעמים תהי' מסופקת על איזה ממון של היתומים ותחזיק לעצמה עי' מהרי"ט ח"א סי' כ"ד. והנה לכאור' קשה כיון דיתומים בעצמם מסופקי' אם נפרעת איזה דבר מכתובתה אמאי לא אמרינן דחייבי' לשלם לה דאם לא ישלמו לה א"כ עוברים באיסור ספק גזל וצ"ל כיון דהם מוחזקי' בממון שלהם ליכא ספק איסור דמוקמינ' ממון אחזקתי' כמו בכל ספק ממונ' ועי' בתומי' בקיצור תקפו כהן מסי' כ"ג ואילך ודו"ק. ואע"ג דהי' ג"כ יש לה שטר כתובה והיה לנו לומר לאוקמי' השטר בחזקתו כיון דאמרי' דגם הי' רק מסופקת אם לא גבתה כלום י"ל דמ"מ היתומים פטורי' דהם תופסי' בממונ' ויש להם מעלת התפיס' ועי' בסוף ס' קצה"ח בקונטרס הספיקות כלל א' סי' ו' מ"ש בזה. אמנם אם הי' כבר גבתה הכתובה מהיתומים ע"י ערמת הנדר א"כ יהיה לגבה מעלת התפיס' ואם תרצה להתיר לה הנדר ותאמר הנה אני באמת מסופק אם לא נהניתי כלום ואינו רוצה לעבור על ספק איסור נדר א"כ בע"כ צריך להתיר לה. ולא מצי היתומים אח"כ לטעון החזר לנו מעות הכתובה דלענין מעות כיון שהי' מסופקת מה"ד תהי' פטורה דעכשיו