תבואות השדה חלק ב קמד

תקנו שתדור עכ"פ אולי תודה אם קבלה דתבוש לילך להתיר דאז ידעו שמסתמ' נהנית מכתובת' וא"כ כיון דגם גבי חכם ליכ' תקנה גמורה שלא תוכל להתיר לה ולכך לא מחלק בין נשאת ללא נשאת. וצ"ל דקושי' הגמ' הכי אזלא דהנה הרמב"ן כתב לתרץ לקמן דגמ' פריך על ר"נ דס"ל א"צ לפרט הנדר ממתני' דמס' בכורות כהן הנושא נשים בעביר' ואמאי לא פריך ממתני' דהכא וכתב הרמב"ן דאפש"ל דהחכם יסיק אדעתי' ממילא אולי נדרה לטובת היתומים ולא יתיר לה משא"כ גבי כהן לא יסיק אדעתי' כלל וא"כ פריך הגמ' הכי בשלמא גבי חכם שפיר הועילו חכמים עכ"פ קצת דתקנת הנדר דאפשר עכ"פ שהחכם יסיק אדעתי' ולא יתיר לה א"נ אפשר דהי' מתיראה עכ"פ לנדור אולי ישמע החכם מהנדר ולא יתיר לה משא"כ בבעל וודאי מפר לה וא"כ איך אפשר שהחכמים יעשו תקנה מה שהי' ללא הועיל לגמרי ודו"ק: (ט) בגמ' ותני עלה נודר ועובד יורד ומגרש והקשו התוס' ד"ה ותני עלה אמאי לא פריך ממתני' גופא דקתני פסול עד שידור הנאה ותירצו דבמתני' הו"א דמיירי שכבר גרשה אבל בברייתא דקתני יורד ומגרש הו"ל למיחש דלמא ילך אצל חכם וראיתי בס' באר יעקב ליו"ד סי' רכ"ח ובאו"ח סי' קכ"ח. והובא ג"כ בשו"ת זכרון יוסף בחידושי' דף ק"ו ע"ב שהקשה על מ"ש בש"ע או"ח סי' קכ"ח דאפי' אם גרשה נמי צריך להדירה והא הכא משמע מכח קושי' התוס' דבכבר גרשה א"צ להדיר הנאה. ונ"ל דיש לתרץ קושי' התוס' באופן אחר דהנה הש"כ ביו"ד סי' רכ"ח ס"ק כ"ו הקשה לשיטת הסוברי' דמלת' דאיסור' אין לו היתר א"כ מאי פריך הכא דלמא אזיל לגבי חכם הא מילת' דאסור' אין לו היתר ולמה לו לילך ותירוץ הש"כ דוודאי מי שנדר שלא לצחוק בקוביא והולך להתיר הנדר לא מהני התרה משא"כ הכא שעוקר הנדר אינו מילת' דאיסור' שהוא אומר קונם כל פירות עלי אם יהנה מאשתי דהתנאי הי' רק האיסור אבל הנדר אינו מלת' דאיסור' שפיר מהני ההיתר. והנה לכאור' קשה אמאי לא אמרינן באמת דהכא מיירי שנודר הנאת שכיבתה עלי ועי' בס' קדושת ישראל מ"ש בזה וא"כ לא יהי' לו היתר ונראה דהנה לכאורה קשה הכא כיון דשבועה חמיר מנדר אמאי לא תקנו שישבע הכהן שיגרשנה דכאן ל"ש לבטל תקנת השבוע' משום דחמיר' דכאן ל"ש מורה היתר כמו במתני' וא"כ טפי הו"ל לתקן שישבע שיגרשנה. ונ"ל דהנה אית' בש"ע אה"ע סי' קל"ד סעיף ד' דמי שנשבע שיגרשנה צריך שיתירו לו קודם שלא יהי' אנוס בדבר וא"כ לא הועילו כלום בשבועה אמנם אם תולה הגט בדבר אחר לא מקרי אנוס והנה אם אמר קונם פירות פלוני עלי אם לא יגרשנה כה"ג לא מקרי אנוס דהא יוכל שיהי' אסור בפירות ולא יגרשנה ע"ש ברמ"א ודו"ק: והנה ראיתי בס' באר יעקב שם שכתב דמשו"ה לא מהני אם יאמר הנאת שכיבתה עלי דחשוד עכ"פ שיעבור עוד פ"א משא"כ באומר קונם פירות עלי יאסור לעולם וע"ז אינו חשוד שיהי' באיסור נדר כל ימיו עי"ש אמנם לכאורה קשה מנ"ל לגמ' להקשות כך בפשיטות דלמא ס"ל לר"נ באמת דעל פ"א נמי אינו חשוד. כיון דלא חשדינן לי' על איסור נדר אינו נחשד אפי' בפ"א ולא כר"ה דס"ל דאינ' חושש' באיסור שעה. דהא ר"נ באמת ס"ל אפילו נשאת מדירי' אותה וא"כ אפשר דר"נ ס"ל באמת דמיירי שתאכל ככר בפנינו דזהו מסתבר טפי מלומר דמדרינן לה ברבים ולומר דר"נ פליג על רבנן לקמן מ"ו ע"א דס"ל נדר ברבי' יש לו התרה. ואע"ג דהכא לא מיירי באכילת ככר בפנינו גבי כהן כמ"ש המהר"ש מדלא קתני נודר ואוכל מ"מ מיירי באומר הנאת שכיבתה עלי ונ"ל דהגה' הוכיח מברייתא דנודר ועובד דע"כ ס"ל דעל פ"א חשדינן לי' וממילא ליכא לאוקמי' בהנאת שכיב' דאיכא עכ"פ חששא דלמא יעבור עוד פ"א וצריך לאוקמי' ע"כ בנדר מיני פירות: (י) דהנה באמת קשה אמאי אמרי' דישבע שיגרשנה וכתבנו דא"כ הו"ל גט באונס ויצטרכו להתיר לו השבועה מקודם. אמנם אכתי קשה אמאי אמרינן נודר ועובד ולא נימא שישבע שלא יאכל פירות אלו ויאסור עליו בשבועה דהא וודאי לא מצינו לומר שישבע שלא יבא אליה עוד דע"ז כבר חשוד על השבועה דמושבע ועומד מהר סיני משא"כ הא וודאי מצי שישבע שלא יאכל פירות אם לא יגרשנה דכה"ג א"צ להתיר לו השבועה קודם הגט כיון דתלה הגט בדבר אחר כמ"ש שם הרמ"א בא"ע סי' קל"ד וא"כ כיון דשבועה חמיר' מנדר טפי הו"ל לתקן גבי כהן שישבע דבשלמא גבי אלמנה איכא טעמא דנמנעו מלהשביעה משא"כ גבי כהן. והא וודאי אין סברא לומר שבשבועה אינו נאמן ובנדר נאמן. וצ"ל דמשו"ה לא תקנו כאן ע"י שבועה דאיכא חששא שישבע מקודם בינו לבין עצמו שיאכל דבר זו שרוצים להדירו ממנו ואח"כ אם ישבע שלא יאכל אינו חלה שבועה שניה ואע"ג דיהי' עכ"פ שבועת שוא השניה כדאיתא במס' שבועות כ"ט ע"א מ"מ בפעם אחת חשדינן לי' שיעבור משא"כ בנדר לא יהי' לו תקנה כה"ג דנדר שיאכל לא שייך ואם ישבע שיאכל. מ"מ יחול הנדר אח"כ שלא יאכל דנדר על שבועה שפיר חל כמ"ש הר"נ מס' נדרים י"ח ע"א ולכך קתני דווקא נודר ועובד וכו' אבל שבועה לא שייך. וא"כ א"ש דלא קשה קושי' התוס' דממתני' דקתני עד שידירנה לא קשה דהוי מצינו לאוקמי דמיירי שאומר הנאת שכיבה עלי וא"כ לא מצי להתיר אצל חכם דנדר של איסור אין לו היתר והא דלא קתני שישבע היינו משום דשבועה לא שייך על הנאת שכיבה דהרי הי' כבר מושבע מהר סיני ואין שבועה חלה על שבועה ושבועה שיגרשנה נמי לא שייך כמ"ש שלא יהי' אנוס על הגט ובמתני' מס' בכורות מ"ה ע"ב איתא להדיא הלשון עד שידירנה דלא משמע כלל שנודר מפירות רק שאוסר הנאתה עליו וא"כ ממילא דחקינן דס"ל דאפי' על פ"א לא חשדינן לי' וממילא לא יוכל להתיר אצל חכם נדר על דבר איסור: (יא) והנה בברייתא קתני נודר ועובד יורד ומגרש והנה לכאורה קשה הך יורד ומגרש הי' לישנא יתרה דל"ל דמחויי' לגרשה תיכף דהא רק אם אינו דר עמה נמי סגי' לי' דהא אפילו אשתו אסור' אינו מחויי' לגרשה רק שלא ידור עמה כמ"ש התוס' במס' זבחים ב' ע"א גבי סתם אשה לאו לגירושין קיימא ע"ש והא דכתב הרא"ם בשו"ת הובא במג"א סי' קכ"ח ס"ק נ"ט דאסור עד שיוציאנה כבר כתב החת"ס חלק ששי סי' י"ב דמיירי שאנוס לדור עמה ואין אפטרופס לעריות אבל באמת מותר לעבוד אפילו קודם גירושין א"כ לאיזה צורך נקט הברייתא יורד ומגרש דהא וודאי פשיטא שאסור לדור עמה יחד. וע"כ דברייתא אגב אורח' אשמעינן דכה"ג שאינו נשבע מלוה ממש לגרשה רק שאוסר עליו דבר אחר אם לא יגרשנה לא הוי כאנוס על הגירושין והגט כשר כמ"ש הרמ"א בא"ע סי' קל"ד סעיף ד'. וא"כ יקשה כיון דברייתא מיירי שנודר על דבר אחר כדמשמע פשטא דלישנא נודר ולא נקט שידירנה א"כ אמאי לא תקנו שישבע על דבר אחר דהא שבועה חמיר' וצ"ל דלא הועילו בשבוע' כמ"ש דישבע תחלה ההיפוך ולא תחול השבועה שניה ואע"ג דיהי' שבוע' שוא עכ"פ מ"מ בפעם אחת חשוד לעבור משא"כ בנדר שפיר חל על השבועה אפי' אם נשבע תחלה להיפוך כמ"ש הר"נ במס' נדרים י"ח ע"א