תבואות השדה חלק ב קמג

לענין דבר מצוה עד"ר קיל טפי משום שמסתמא הרבים מסכימי' שיתירו לו לדבר מצוה אמנם היינו דווקא לסברת התוס' דבעד"ר מהני אם אותם רבים מסכימי' אבל דעת הריטב"א להדי' דלא מהני כלל אפי' אם הרבי' מסכימי' ודו"ק: (ד) ובחידושי פנ"י כתב דאי אמרי' דברבי' אין לו התרה והי' משום דנפקא לן מקרא א"כ ה"ה עד"ר הי' מה"ת דאין לו התרה ואז אין לו התרה ברבי' אפי' לדבר מצוה. אבל אי אמרי' דברבי' יש לו התרה מה"ת וא"כ הא דעד"ר הי' רק מסבר' משום דנדר על דעתם או מדרבנן וא"כ לדבר מצוה כיון דמסתמא מסכימי' להתר' או דלדבר מצוה לא גזרו רבנן שפיר יש לו התרה והנה הרמב"ן מחלק בין רבים לעד"ר דבעד"ר הבעל מצי מפר וברבים למ"ד אין לו התרה הבעל נמי לא מצי מפר הי' כך דעד"ר הטעם דאין לו התרה משום דנדר על דעתם וא"כ אשה שמסתמא ע"ד בעלה הי' נודרת לא מהני לגבה עד"ר כלל משא"כ ברבי' הטעם דאין לו התרה משום דברבים אלים טפי ולא יכול החכם למשלפה וה"ה לבעל. וזה שלא כדברי הפנ"י שכתב דאי ברבי' אין לו הפרה מדאוריית' א"כ גם עד"ר הבעל נמי אין יכול להתיר שהרי הרמב"ן כתב להדי' דאפי' אי ברבי' אין לו התרה מה"ת משום דברבי' אלים טפי מ"מ בעד"ר יכול הבעל להפר: (ה) והנה לכאורה יש להקשות אי נימא דמאן דס"ל ברבי' אין לו לו הפרה הבעל נמי אין יכול להפר א"כ ר"ה דס"ל נשאת אין מדירי' אותה ע"כ דס"ל ברבי' יש לו הפרה מ"מ קשה מנ"ל לר"ה לומר דמתני' מיירי בלא נשאת דווקא כיון דע"כ איכא תנא דס"ל ברבי' אין לו הפרה לקמן מ"ו פלוגת' דר"י ורבנן א"כ דלמא מתני' נמי ס"ל כמ"ד ברבי' אין לו הפרה וא"כ נשאת נמי מדירי' אותם ברבים. וצ"ל דר"ה ס"ל דאפי' מאן דס"ל כרבי' אין לו הפרה מ"מ הבעל יכול להפר אפי' ברבים די"ל טעם אחר דברבי' אין לו הפרה דכל עיקר טעם בהתרת הנדר ע"י חרטה הי' אע"ג דאמרינן באמת במס' חגיגה י' ע"א היתר נדרי' פורחי' באויר מ"מ ניתר בחרטה דאמרי' שלא נדר בדעה מיושבת ובהסכמ' גמורה כמ"ש הר"נ במס' נדרים פ"ז ע"א לענין תוך כדי דבור ועי' רש"י שם במס' חגיגה ד"ה באפי נשבעתי. וא"כ מי שנודר ברבים כיון דיש לו לחוש שהרבים לא ידעו שהתירו לו הנדר יחשדו אותו אם יראו שעובר על נדרו וא"כ בשלמא כל נודר כיון שיודע שיש לו היתר אמרי' דמעיקרא לא נדר בהסכמ' גמור' רק אם יעלה על לבו לחזור מנדרו ילך אצל החכם להתיר לו משא"כ ברבים דע"כ אי אפשר שלא ישאר עכ"פ בחשדא שהרבי' לא ידעו שהתירו לו א"כ ממילא כי נודר ברבי' אין דעתו כלל להתיר לו ומעיקר' עושה בהסכמ' גמור' וחזקה ולכך ברבי' אין לו התרה וא"כ ממילא גבי אשה כיון שאפי' מסכמת בהסכמ' גמורה יכול הבעל להפר לא מהני כלל מה שנדרה ברבי' והבעל יכול להפר אפי' ברבי' ולכך היה פשיטא לי' לר"ה דאפי' למאן דס"ל ברבי' אין לו הפרה מ"מ נשאת אין מדירי' אותה דהבעל יכול להפר בכל גוונא. והנה הגם דמתוס' וראשונים לא נראה הכי דס"ל דברבי' למ"ד אין לו הפרה הבעל נמי לא מצי מפר מ"מ מסבר' יש לומר הכי בדברי ר"ה דס"ל דהבעל מצי מפר בכל גוונא אפי' למ"ד ברבים אין לו הפר' והי' אי אמרי' דהא דברבי' אין לו הפר' הי' לאו מגזה"כ רק משום דכשהי' עושה ברבי' הו"ל בהסכמ' גמורה וא"כ הבעל מצי מפר בכל גוונא ויבואר עוד בס"ד: (ו) והנה לפימ"ש התוס' ד"ה אמר אמימר דמה דאמרינן בתר הכי הניח' למ"ד נדר ברבי' אין לו הפרה דקאי לר"נ נמי וכתב שם המהרש"א דר"נ חזר בו ומוקי למתני' בעד"ר א"כ לפי מ"ש התוס' בתירוץ הראשון ד"ה נשאת דר"ה נמי ס"ל עד"ר אין לו הפרה רק הבעל מפר אפי' בעד"ר ולר"נ דס"ל אפי' נשאת נמי ע"כ דס"ל דעד"ר מהני לגבי בעל נמי אפש"ל דר"נ ס"ל עד"ר אין לו התרה מה"ת וא"כ הבעל נמי אין יכול להפר ור"ה ס"ל דהא דעד"ר אין לו הפר' הי' רק מדרבנן וא"כ לא הפקיעו חכמים כח הבעל. והנה הפנ"י כתב דהא בעד"ר יש לו הפר' לדבר מצוה הי' נמי משום דהא דעד"ר אין לו הפרה הי' רק מדרבנן ולא גזרו לדבר מצוה א"כ י"ל דהא דאמרי' במס' מכות ט"ו ע"א דמשכחת בטלו גבי אונס שגרש בהדיר' עד"ר וודאי לא משכחת בטלו רק אי עד"ר אין לו התרה מה"ת משא"כ אי מה"ת יש לו התר' בעד"ר וודאי לא שייך בטלו. רק למסקנ' דאמרי' שם דלדבר מצוה יש לו התרה בעד"ר ממילא לא הוי בטלו כיון דהא דעד"ר אין לו התר' הי' רק מדרבנן לא הוי בטלו ולפי"ז יש לתרץ קושי' הש"כ ביו"ד סי' רכ"ח ס"ק ס"ט שהקשה לשיטת הר' אביגדור דעד"ר בדיעבד יש לו התרה א"כ מאי משני כאן הגמ' דמדרינן לי' בעד"ר כיון דבדיעבד יש לו התר' ולפימ"ש א"ש דוודאי לר"נ דס"ל עד"ר אין לו התרה מה"ת שהרי מהני לגבי בעל נמי דהא ס"ל אפילו נשאת מדירי' אותה בדיעבד נמי לא מהני התרה ומשני שפיר דמדרינן לי' עד"ר אמנם לדידן דקיי"ל נמי עד"ר אין לו התרה ומ"מ קיי"ל כר"ה דס"ל נשאת לא וע"כ דעד"ר אין לו התרה הי' רק מדרבנן ולא הפקיעו חכמים כח הבעל א"כ ממילא שפיר פסק הר' אביגדור דבדיעבד מהני התרה אפי' בעד"ר כיון דהא דעד"ר אין לו התרה הי' רק מדרבנן ודו"ק: (ז) והנה במ"ש לעיל באות ה' דהא דברבים אין לו התרה למאן דס"ל הכי הי' משום דנדר ברבי' עושה בהסכמ' גמור' וחזקה ויש להסביר הענין יותר דמסתמ' אדם בוש לחזור מדבר שעושה ברבי' ובוודאי היה דעתו מעיקר' שלא להתיר אותו ולכך אין לו התרה יש לתרץ בזה קושי' הפנ"י שהקשה על רש"י ד"ה ברבים שכתב נודרת בפני עשרה והקשה הפנ"י הא לקמן מ"ו ע"א ס"ל לר"נ דרבי' היינו ג' וכתב לתרץ דהכא כיון דנודר' בפני ב"ד ממילא ידעינן דהוי ג' ומאי משני דמדרינן לה ברבים וע"כ דהכא מיירי בפני עשרה וקשה מ"מ הא לר"נ סגי' בג' ותירץ דתרי ר"ל הוי ועי' שעה"מ פ"ו מהלכות שבועות מ"ש בדברי רש"י אלו. ולדברינו א"ש דעד כאן אמרינן דנדר ברבים אלים טפי הי' רק משום דלמה נודר ברבים והא יכול לנדור בפני עצמו וע"כ שקבל ע"ע שלא יחזור מנדרו ולכך עושה ברבים כדי שיהי' בוש מלהתיר את נדרו ולכך אין לו התרה אמנם הכא גבי אשה שנודרת בב"ד דבלא"ה מוכרחים שם הב"ד להיות וא"כ ע"י מה שניתרת בב"ד לא אלים טפי הנדר משו"ה כיון דלא סגי' לי' בלא"ה דבאופן אחר לא יגבו לה הב"ד ולכך פרש"י דבעינן עשרה ונעשה הנדר אלים טפי וכאן לא סגי' ג' כיון דבלא"ה צריכין להיות שם השלשה שהם ב"ד ודו"ק היטב: (ח) בגמ' ניסת וודאי מפר לה בעל. ונראה הא דפריך וודאי מפר לה בעל דכוונת הגמ' הי' כך דהנה לכאורה יש לומר דמשו"ה לא מפליג ר"נ בין נשאת ללא נשאת דס"ל דבחכם נמי לא משכחת גוונא שלא יהי' לה היתר דס"ל בין נרבי' ובין עד"ר יש לו התרה וגם ס"ל א"צ לפרט את הנדר וצ"ל ע"כ דמ"מ תקנו חכמי' להדירה כיון דמה"ד באמת מגיע לה כתוב' אי משום דחזקה אין אדם פורע תו"ז כמ"ש התוס' במתני' אי משום דאוקי השטר בחזקתו ורק משום חששא בעלמא