תבואות השדה חלק ב קמא

במכאן ועד עשרה ימים גם לר"ש פסול דיחפה כדי שיוכל להחזירה כיון דזמן הגט מסייע לו רק לרבנן פסול אפי' בנ"ב ונחתם בלילה דמכיון שכבר תקנו משום חפוי אי יכשירו מוקדם יכשירו ג"כ באין בו זמן כלל או כמ"ש לעיל דכיון שכבר תקנו זמן משום שמא יחפה גם נכתב ביום היה בכלל התקנה לפסול רק לר"ש דהיה צריך לעשות תקנה חדשה לפסול בנכתב ביום לא חשו לזנות בזמן מועט. אמנם יקשה מ"ט יהי' פסול כלל לרבנן בנכתב ביום כיון שעל הזנות דקודם בלא"ה לא יוכל לחפות וזה וודאי ליכא חשש' שכותב גט ואינו מחתימו מיד כדי שתוכל לזנות אח"כ דלמה לו לעשות כן וא"כ מ"ט פסול בנ"ב ונחתם בלילה וצ"ל כמ"ש לעיל כיון שעכ"פ אפשר שעושה כן בכיון משום הערמת פירות דגם לר"י דס"ל יש לבעל פירות עד שעת נתינה אם תוציא גט אמרי' מסתמא הי' הכתיבה והמסירה ביום אחד ותטרוף שלא כדין פירו' דמשעת כתיבה ומכיון דיש לחוש לערמה משום פירות ממילא פסול אפי' היכא דאין לחוש שעושה לחפות עליה כמ"ש דמסתמא אין כוונתו שתוכל לזנות אחר הכתיבה רק כיון דיש לחוש שמקדים הכתיבה בכוונה לעשות קנוניא על הפירות וממילא יחפה עליה ויאמר שנתגרשה מזמן הכתוב בגט כדי שתטרוף הפירו' ויחפה עליה גם לענין זנות וא"כ אפי' לפימ"ש השעהמ"מ פ"א מה"ג בשם ס' בני יעקב דכיון שמגרשה משום איבה לא חיישינן לחפוי הכא שפיר חיישינן דהא יהי' לטובתו שיחלוק עמה בפירות דמשעת כתיבה מה שמכר ללקוחו' וא"כ א"ש דלר"ש בוודאי כשר בנכתב ביום דכיון דליכא הערמת פירות דהא מה"ד אין לו פירו' משעת כתיבה וא"כ לא ימנע מלומר האמת שעדיין לא גרשה מזמן הכתוב בגט דהי' לא יהי' לו שום מועלת במה שיאמר שנתגרשה מקודם דהא בלא"ה משעת כתיבה הוי הפירות דידה וא"כ ליכא שום חשש' בנ"ב ונ"ב אמנם לרבנן אע"ג דלחפוי אין לחוש מלבד דזנות ל"ש לזמן מועט דהא מ"מ הוי חיישינן לרבנן גם לזמן מועט דלא פלוג רבנן כיון דא"צ לעשות תקנה חדשה כמ"ש לעיל מ"מ כיון דבכה"ג שבשעת הכתיבה עדיין לא זנתה וא"כ מגרשה רק מחמת איב' וגם אין כוונתו שתוכל לזנות אח"כ וא"כ ל"ש שמא יחפה וצ"ל כמ"ש דהא יחפה עלי' משום הערמת פירות ומכיון ששייך ערמה גם כה"ג במקדים הכתיבה לחחימ' אעפ"י שכותב זמן בגט שפי' י"ל דאפי' לפימ"ש לעיל באות ז' ואות ט' דמשום פירו' אין סברא שיפסול הגט רק משום חפוי מ"מ כיון דע"י הערמת הפירו' ימצא שיחפה עליה שנתגרשה מזמן הכתוב בגט כדי שיעשו קנוניא על הפירו' לגבות מן הלקוחו' לכך פסול בנ"ב ג"כ משום חפוי וא"כ הירושלמי לא פליג כלל אגמר' דידן דעיקר הטעם משום חפוי רק דהי' קשה לי' בנכתב ביום למה פסלו הא בכה"ג שעדיין לא זנתה בשעת הכתיבה וא"כ מגרשה מחמת איב' בוודאי לא יחפה עליה כמ"ש ומתרץ פסול מפני אכילת פירות כלומר דמשום פירות יחפה עליה משום זנות ג"כ ושפיר פסלו בנ"ב ונ"ב כמ"ש וא"כ יהי' ראי' מן הירושלמי ומ"ש לעיל דכל שאין כוונתו בשעת כתיבה לחפוי לא חיישינן שמא יחפה רק היכא שיוכל לעשות ערמה בפירות דאז יחפה עליה ג"כ ודו"ק: (לא) ואם כנים דברינו אלו בביאור דברי הירושלמי דכוונתו דלא חיישינן לחפוי היכא שעדיין לא זנתה בזמן הכתיבה ומסתמא אינה מגרשה רק מחמת איב' איכא חשש' רק היכא שיהי' הערמת פירו' נמי יתבאר לך לשון הירושלמי שם שראיתי שהמפורשים שם נבוכו בכוונתו וזה לשון הירושלמי שם א"ל ר"ל מעתה תחוש לגטין הבאים ממדה"י שמא נכתבו ביום ונחתמו בלילה א"ל זה זיופו מדבר אחר עי"ש. והנה יש לעיין מה פריך הא הירושלמי באמת ס"ל פ"ק דמס' גיטין הלכה א' דצ"ל בפ"נ ביום ובפני נחתם ביום אמנם לפימ"ש א"ש דבאמת לא היה צריך לחוש לגטין הבאים ממדה"י לשמא יחפה כיון שעדיין לא זנתה בשעת הכתיבה ומסתמא רק מחמת שנאה מגרש' וא"כ לא יחפה עליה רק לפימ"ש דמשום הערמת פירו' יחפה עליה הקשה לו ר"ל א"כ גם בגטין הבאים ממדה"י יחפה עליה רק דאפשר לחלק דע"כ חיישינן שיחפה עליה משום הערמת פירו' אע"ג דבשעת כתיב' הגט לא זנתה עדיין היינו דווקא אם ניכר איזה ערמה בשעת כתיבת הגט כמו הכא שכתבו ביום ומאחר החתימה בלילה משא"כ בגטין הבאים ממדה"י שכותב הגט לפי תומו כדרך כל הגטין אין לחוש ולהחזיק ריעות' דלמא ירצה לעשות ערמה על הפירו' וממילא יחפה עליה שיאמר שנתגרשה מזמן הכתוב בגט וז"ש זה זיופו מדבר אחר כלומר כאן בנ"ב שפיר חיישינן שמשום הערמת פירו' יחפה עליה שהרי רואים איזה זיוף ושקר בגט הזה שמקדים הכתיבה לזמן החתימה ושפיר יש לחוש שיערו' ויאמר שגרשה מזמן הכתיבה וממילא יבא לידי חפוי משא"כ בגטין הבאים ממדה"י שאינו ניכר שום ערמה בכתיבת הגט אעפ"י שמאחר הנתינה לא חיישינן מסתמ' כיון שבשעת הכתיבה אין כוונתו לחפו' כמ"ש וכאשר תבין היטב החילוק בין אם נוכל לומר שבשעת כתיבת הגט הי' כוונתו לחפו' על זנות דקודם היינו באם אין כתוב בו זמן כלל ובין אם כותב זמן דאז אין כוונתו בשע' הכתיבה לחפו' רק היכא שירצה להערים על הפירו' שייך חפוי נמי כמ"ש וא"כ אפי' אי ס"ל דמשום פירו' ל"ש לפסול הגט כמ"ש לעיל אות ז' בשם המפורשים מ"מ ע"י הערמת הפירו' יבא לידי חפוי אם תבין זה הכלל היטב יש לפרש בזה גם סוגיא דגמרא דידן בהא דפריך מכתבי' ואותבי' בכסתי' והיינו ג"כ דמשום פירו' יחפה עליה על הזנות ג"כ וכן בהא דפריך מגטין הבא ממדה"י ג"כ הי' קשה להגמרא דע"י שירצה להערים על הפירו' יחפה גם על הזנו' ומשני הגמרא קלא אית לי' כלו' ויאמרו הלקוחו' אייתי ראי' וממילא לא יוכל להערים על הפירו' ולא חיישינן לחפוי דזנו' ג"כ דמכיון שלא יוכל להערים על הפירו' למה יחפה עליה על הזנות בחנם כיון דמסתמא משום שנאה הי' מגרש' כמ"ש לעיל ודוק היטב: סיימנו הסוגיא דשמא יחפה בל"א סימני' וסימנא מילתא היא הנה אל ישועתי: ביום ג' י"ג שבט תרמ"ט לפ"ק פה האנשוויטץ יע"א. שער ד ח"ת בסוגי' דנודרת מס' גיטין ל"ה ע"ב: (א) במתני' אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה וכו' התקין ר"ג הזקן שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו וגובה כתובתה הנה מה דאמרינן דאינו גובה ע"י נדר רק אם תהי' נאסרת לעולם ע"י נדר זה משא"כ באיסור שעה חשודה שתעבור וכן כתבו התוס' כאן בסוגי' בד"ה ונודרת ואוסרת דלא גרסינן כל פירו' משום שאינו עומדת באיסור כל ימיה דהוי כנדר שוא וכן בתוס' ד"ה אבל נשאת כתבו נמי דלא מהני שידירו אותה שלא תאכל ככר זה אם נהנית משל בעלה ותאכל לאלתר בפנינו והיינו משום שחשודה לעבור פ"א באיסור נדר נראה דהסברא הי' כך דבאמת יקשה אמאי תגבה אפי' בשבועה אי חשדינן אותה למ"ד מגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא דכאן כיון שנוטלת