תבואות השדה חלק ב קמ

ליכא למיחש דמסתמא כיון שכתב להגט גמר לגרשה ואינו מיחד עמה כעני' מה דאמרינן סו' מס' גיטין דעובר על אל תחרוש על רעך רעה עי"ש וא"כ אפשר אע"ג דהגט אינו מפסל מספיקא מטעם גט ישן מ"מ להמתין צריכא אמנם שמואל אית לי' סברא דלא מקדים אינש הי' כוודאי ולכך א"צ להמתין ולרב לית לי' הך סברא ושמואל ס"ל כר"י דהטעם משום ב"א וא"כ מונח מהך דכתבי' ואותבי' בכסתי' דאמרינן לא מקדים אינש ורב ס"ל כר"ל דהטעם משום פירות ול"ק מהך דכתבי' ואותבי' בכסתי' וממילא לא מוכח דאמרי' לא מקדים אינש ושפיר חיישינן ליחוד ולכך צריכא להמתין משעת נתינה וא"כ כיון דטעמא דשמואל הי' כר"י שפיר קיי"ל כשמואל דרב ור"י הלכה כר"י ואפשר דמשו"ה הבי' הרמ"א בא"ע סי' י"ג דיש מחמירין לחוש משעת נתינה כרב משום דיש פוסקים דהא דאמרינן הכא איפוק היינו איפוק קמייתא וא"כ ס"ל לר"י משום פירו' כדמשמע קצת בירושלמי וא"כ ס"ל לר"י נמי כרב ולכך מחמירין דלמא לא אתי' שמואל כוותי' דר"י ובאמת דעת בעל העיטור נמי הכי דמפכינן קמייתא וס"ל לר"י משום פירות ולכך הבי' דעת מחמירין דצריכא להמתין משעת נתינה דהך פלוגתא תלי' בהא אי זמן משום פירו' או משום ב"א וא"ש שקבע הגמ' להך פלוגתא דרב ושמואל בשמעת' דהכא ודוק היטב: (כז) בתוס' ד"ה הנהו קלא הקשו ובזמה"ז למה תקנו זמן כיון דליכא דיני נפשות בזמה"ז ותירצו משום שמא יחפש על בניה ממזרים או שירצה להחזירה דיאמר לאחר גירושין זנתה והנה הרא"ש כתב דהני טעמי לא הוי רק סעד להטעם דשמא יחפה ולכאורה י"ל דשירצה להחזירה ליכא חשש' כ"כ דעפ"י הרוב מאוסה הי' בעיניו אם זנתה ולחפו' על בניה ממזרי' נמי ליכא חשש' דהא רוב בעילות אחר הבעל ועיקר החשש הי' משום שמא יחפה לפוטרה ממיתה. והנה הפנ"י מדקדק אמאי לא הקשו התוס' מיד בריש הסוגי' על ר"י דס"ל משום ב"א למה תקנו בזמה"ז ונ"ל דמיד לא היו יכולים להקשות דבאמת י"ל דכוונת ר"י הי' משום ב"א שלא ירצה להחזירה לאחר שזנתה וא"כ ל"ק קושי' התוס' רק לבתר דהגמ' שקיל וטרי באין בו זמן או בגזי' לזמן מה הועילו והנה בשלמא אי הפירו' משום ב"א הי' לחפות עליה ממיתה שפיר פריך הגמ' דמה הועילו דאם לא יהי' בו זמן לא מקטלא מספיקא משא"כ אי הפירות משום ב"א הי' שלא יהי' רשאי להחזיר' א"כ שפיר הועילו דמכיון שתקנו זמן והוא כתב בלא זמן יהי' ראי' לדבר שכוונתו לחפות וא"כ אע"ג דלא מקטלא מספיקא מ"מ הועילו שאינו רשאי להחזירה ועי' בב"ש סי' קכ"ז ס"ק א' ובמ"ש לעיל בריש הסוגי' ובאות כ"ד וע"כ צ"ל מדפריך מה הועילו דעיקר תקנה משום ב"א היא שיחפה לפוטר' ממיתה וכמ"ש בכוונת דברי הרא"ש וא"כ הקשו התוס' שפיר בזמה"ז למה צריך זמן ותירצו דע"מ כיון דהך טעמא היא עכ"פ קצת סעד לטעמא דחפוי לפוטר' ממיתה נשארת התקנה במקומות כיון שלא נתבטל כל הטעם והחשש והא דפריך הגמרא מה הועילו הי' רק על עיקר התקנה הי' קשה לי' דלא היה להם להתחיל לתקן משא"כ כשכבר נתן טעם לעיקר התקנה שפיר נשארת התקנה במקומ' אפי' משום הני טעמא לחוד' בניה ממזרים או שירצה להחזירה ודוק: (כח) בתוס' ד"ה זנות ל"ש שכ' ומסתברא דטפי איכא למיחש שמא תזנה מלשמא זנתה ראיתי רבים נבוכים בכוונת דברי התוס' למה גבי בתולה נשאת ליום הרביעי קרוי שמא תזנה וכאן לענין תקנ' זמן שמא זנתה דאי אזלא על שעת התקנה אידי ואידי הוי שמא תזנה ואי על שעת כתיבה הגט א"כ גם התם בבתולה נשאת הוי שמא זנתה ועי' בס' אבני מלואים סי' קנ"ד מ"ש בזה. ולע"ד נראה פשוט דהתם גבי בתולה נשאת משו"ה קרוי לא שמא תזנה דהנה בריש מס' כתובו' אמרינן הגיע זמן בא' בשבת אע"ג שכבר היה חייב לה מזונות מ"מ כיון שלא תוכל לינשא עד רביעי בשבת בתקנ"ח אינו מעלה לה מזונות. הנה מחמת אותה התקנה אע"ג שמה"ד הי' מגיע לה מזונו' שכבר שלמו יב"ח מימי אירוסין מ"מ אמרינן דתחלת החיוב בשעת אירוסין הי' שאם ישלמו היב"ח קודם רביעי בשבת שלא יתחייב לה מזונו' והטעם שמא תזנה וא"כ אי אנו דנין על שע' אירוסין שלא נתחייב במזונו' קודם ד' בשבת אפי' ישלמו היב"ח קודם ממילא הוי חשש שמא תזנה משא"כ הכא בגט הוי החשש שמא כבר זנתה וא"ש דברי התוס' ודוק: (כט) ראיתי בס' גט פשוט סי' קנ"ז שהקש' לשיט' הרשב"ם ב"ב קמ"ו ע"ב דמי שנתן עיניו באשתו לגרשה שוב אינו יורשת ועי' ביש"ש בסוגיא שהביא ג"כ דעת הרשב"ם א"כ אמאי לא קאמר הגמ' דמשו"ה תקנו זמן דלמא תמות אשתו ויאמר שמתה קודם כתיבה הגט כדי שירשנה. ולע"ד גברא קחזינא תיובתא לא קחזינא דהנה זה ל"ש רק כשהוא במדה"י דאם הם בכאן בוודאי לא יוכל לומר שזמן כתיבת הגט היה לאחר מיתתה דלמה כתב לה גט ולא משכחת רק שהי' במדה"י ויאמר שהי' מתה קודם הכתיבה והוא לא ידע וכתב לה גט. וזהו בוודאי אין סברא לומר דמשום היכא שהי' במדה"י תקנו זמן בכל גיטי נשים ואדרבא בסוגי' מוכח דבגטין הבאים ממדה"י אי לאו דאית להו קלא לא היו מתקנ' זמן כלל מ"מ הא וודאי לומר דרק משום היכא שהי' במדה"י תקנו זמן לא מסתבר וזה פשוט לע"ד: (ל) בירושלמי בסוגי' לא הביא כלל הטעם משום בת אחותו אמנם בפ' השולח בהלכה ג' הביא בשם ר"ה דהטעם דתקנ' זמן הי' משום ב"א והנה הרבה פוסקים רוצה לומר דהירושלמי פליג אגמרא דידן מדהבי' בשם ר"י הטעם משום אכיל' פירות וראיתי בס' עמק המלך פ"א מה"ג הלכה כ"ד דירושלמי אליבא דר"י לא קאי על עיקר תקנת הזמן רק על מתני' דנ"ב ונחתם בלילה דהטעם משום אכיל' פירות ונ"ל דהירושלמי לא פליג כלל על סוגיא דגמר' דידן רק הירושלמי ס"ל כשיט' התוס' ד"ה עד שעת נתינה דאפי' לר"י תטרוף פירו' משעת כתיבה דאמרינן מסתמא נכתב ונמסר ביום אחד, והנה כבר כתבנו לעיל דתקנת ב"א לא שייך רק לענין עיקר הזמן דאי לא יכתוב זמן יחפה בכתיבת הגט על הזנות דקודם משא"כ כיון שכבר תקנו זמן מסתמא אין כוונתו לחפות שתוכל לזנות אח"כ וא"כ היה להכשיר בנכתב ביום ונ"ב רק כיון שיוכל להערים על שפירו' אפשר שעושה ערמה לעשות קנינים שתגבה הפירו' ע"י הגט משעת הכתיבה וממילא יחפה גם על הזנות אם יארע שתזנה לאחר כתיבת הגט עי' היטב במ"ש לעיל באות ח"י והנה הירושלמי ס"ל בדר"י דר"ש אינו מכשיר מכאן ועד עשר' ימים ונ"ל דהנה כבר כתבנו לעיל דמשו"ה לא חייש ר"ש לחפוי כיון דבין כך וב"כ אסור להחזירה לר"ש לשיטתו דתרל"ר לא הוי כוודאי ולא נשאר רק החשש דשמא יחפה לפוטר' ממיתה וזה ל"ש עי' לעיל אות י"ד רק דמ"מ בנכתב ביום דאז גם לר"ש יהי' מותר להחזירה כיון שזמן הגט מסייע לו שנתגרשה מקודם הי' לפסול גם לר"ש רק כיון דזנות על זמן קצר כזה לא שכיח לא פסלו. וא"כ אזל הירו' בשיפ' הר"מ בפי' המשנה דלזמן קצר לא חיישינן לזנות ולכך