תבואות השדה חלק ב קלח

בנכתב ונחתם כדינו איכא חשש' כיון שאין רואין שום ערמה לפנינו אמרי' מסתמ' ימסור לה בע"מ כדינו ולכך כשר אפי' נתאחר זמן הנתינה ז' אמנם ע"כ איכא הערמת פרי לרבנן אי ס"ל יש לבעל פירות עד שעת נתינה ותטרוף שלא כדין אמנם אי הוי ס"ל רק עד שעת כתיבה א"כ ליכא חשש הערמת פרי א"כ היה מהראוי להכשיר בנכתב ביום וכו' כיון דבשעת כתיבה לא היה כוונתו לחפוי כמ"ש. ח' וא"כ לר"ש דלעולם איכא הערמת פירי כשר בנכתב ביום אע"ג דאיכ' חשש' דזנות לזמן מרובה במכאן ועד עשרה ימים לר"י אליב' דר"ש מ"מ כיון שבשעת כתיבה לא היה ע"כ כוונתו לזה כדי שתוכל לזנות ויהי' רשאי להחזירה ע"י זמן הגט שמסייע לו דבשעת הכתיבה לא זנתה עדיין ולכך כשר אפי' במכאן ועד עשרה ימים לר"י אליבא דר"ש ובהבינך שמנה כששי' אלו בין תבין את אשר לפניך דמתורץ כל דברי הר"מ בפי' המשנה וסוגי' הגמרא ושיטות הפוסקים וקושי' המהר"ש בס"ד ודוק היטב: (כ) בגמ' בשלמא לר"י היינו דאיכ' בין ר"ש לרבנן אלא לר"ל מאי איכ' בין ר"ש לרבנן ומדקדק המהר"ש אמאי לא קאמר מ"ט דרבנן ונ"ל דבאמת יל"ד מאי ס"ד דהמקשה להקשות מ"ט דרבנן וכי לא יכול להביא דרבנן ס"ל דרק משעת חתימה יש לה פירות ותטרוף שלא כדין משעת כתיבה עד החתימה עוד יל"ד בלשון דמשני פרי דמשעת כתיבה עד שעת חתימה א"ב מהו הלשון משעת הול"ל פירי דמכתיבה ועד חתימה א"ב ונ"ל דלהמקשה הי' קשה לי' כמ"ש דמשו"ה לא חיישי' לחפוי לר"ש בנכתב ביום משום דהי' זמן קצר וא"כ אמאי חיישי רבנן לפסול בנכתב ביום ונחתם בלילה משום חשש פרי על זמן קצר כזה דהי' לכאורה חשש רחוק דברגע ההוא ימכור הבעל פירות בין יום ולילה והיא תטרוף ממנו וזהו כוונת הגמ' מאי איכא בין ר"ש לרבנן כלומר מ"ט לזנות לא חיישי' בזמן קצר כזה ולפרי חיישי' לזמן קצר כזה ואע"ג דכאן אליב' דר"ל קיימינ' ואיהו ל"ל סבר' שמא יחפה היינו רק משום דעל חשש לפוטרה ממיתה לא חשו רבנן אמנם בנכתב ביום וכו' דאיכ' נמי חשש' שירצה להחזירה ע"י זמן הגט שמסייע לו גם לר"ל הי' לפסול אליב' דר"ש משום שמא יחפה וע"כ דבזמן קצר לא חיישי' לזנות אע"ג דזנות כה"ג שלא בהתראה גם ר"ל מודה דשכיח כמ"ש התוס' ד"ה זנות וא"כ מ"ט חיישי' לפרי על זמן קצר כזה דבשלמא בעיקר הזמן שתקנו משום פירי א"ש דיש לחוש שיאחר זמן הנתינה משא"כ בין יום ולילה למה לנו לחוש וע"ז משני הגמר' פירי דמשעת כתיבה וכו' כלומר דבשלמא לענין זנות שפיר לא חייש ר"ש בין יום ולילה דאטו יש לנו לחוש שיאחר זמן החתימה עוד בידים כדי שתוכל לזנות באיסור ויוכל להחזירה ולכך אין חשש משא"כ גבי פרי אם הי' ירצה לעשות קנוניא יעכב עוד החתימה וימכור פירות בנתים ואח"כ יתן לה הגט ותגבה מהלקוחו' משעת כתיבה ובאמת אין לה רק משעת חתימה ויעשו קנוני' על הלקוחות וז"ש פרי דמשעת כתיבה וכו' כלומר דלענין פירות יש לחוש אם יכשיר בין יום ולילה ימשיך זמן החתימה יותר לעשות קנוניא ויהי' זמן מרובה משא"כ לענין זנות ל"ש לחוש לזה והא דר"ש פוסל מכאן ועד י' ימים לר"ל הי' רק משו' שמא פייס ואין לה פירות או שמא בטל הגט כמ"ש לקמן ודוק: (כא) עוד רגע אדבר בענין גט מאוחר הנה הרמב"ם פוסל גט מאוחר נ"ל דהרמב"ם הניח כך מלשון המשנה דמאן דס"ל הטעם משום חפוי צריך לפסול גט מאוחר דהנה להטעם משום פרי שפיר י"ל דבמאוחר מחלה הפירות כמ"ש לעיל באות י"א אמנם אי הטעם משום חפוי א"כ בגט מאוחר בכל פעם יוכל לחפות כששמע שזנתה יכתוב לה גט ויאחר הזמן ותאמר קודם זנות נתגרשתי כמ"ש הכ"מ דבמאוחר שייך משום שמא יחפה. והנה יל"ד במתני' דקתני ור"ש מכשיר שהי' ר"ש אומר כל הגיטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולים חוץ מגטי נשים ולכאורה קשה למה האריך התנא ור"ש מכשיר שהי' ר"ש אומר וכי מה זה נתינת טעם הי' למה דמכשיר ר"ש נכתב ביום ונחתם בלילה. אמנם לפימ"ש דאי ס"ל הטעם דתקנת זמן הי' משום פרי א"כ יש להכשיר במאוחר כמ"ש הראב"ד דמחלה הפירות אמנם אי הטעם משום חפוי א"כ במאוחר יכול נמי לחפות ופסול. והנה ר"ש מכשיר בנכתב ביום ונחתם בלילה משום דלא ס"ל הטעם משום ב"א כמ"ש ר"י אליבא דר"ש לא קאמינ' וז"ש ור"ש מכשיר שהי' ר"ש אומר כל הגיטין וכו' חוץ מגיטי נשים משמע דדווקא לענין זה חלוק גיטי נשים משאר שטרות הי' לענין מאוחר כמו דבשאר שטרות כשר ה"נ בג"נ וכ"ש הי' מדמוקדם דפסול בשאר שטרות ואפ"ה בג"נ כשר מכ"ש מאוחר דכשר בשאר שטרות כשר בגיטי נשים ולכך ר"ש מכשיר בג"נ בנכתב ביום ונחתם בלילה מדמכשר מאוחר וע"כ דלא ס"ל הטעם משום שמא יחפה וא"כ ממילא מוכח דלמאן דס"ל הטעם משום חפוי פסול במאוחר: (כב) והא דקשה ממקושר שכ' עדיו מתוכו דכשר משום שיכול לעשות פשוט ואם יעשנו פשוט יהי' מאוחר יש לחלק דהתם הגט נכתב בכשרות דהא בשעה שנכתב מקושר ע"כ לא הי' כוונתו לחפות דהי' כהוגן נכתב רק אח"כ נעשה פשוט וכבר כתבנו לעיל באות ח"י דכל שאין כוונתו לחפות בשעת הכתיבה ליכא למפסל משום חפוי משא"כ היכא שכותב מיד בגט זמן המאוחר דאז יוכל לחפות מיד בשעת הכתובה באמת פסול ועוד יש ליישב הא דלא השיב ר' לדברי ר' חנינא ב"ג מגט מאוחר דדלמא ס"ל לרחב"ג הטעם משום פרי כסברת ר"ש וא"כ ממילא כשר גט מאוחר ולא הי' יכול להשיב עליו אבל באמת מאן דס"ל הטעם משום חפוי פסול במאוחר כמ"ש משום דיוכל לחפות ועי' במס' ב"ב קס"ד ע"ב שם בסוגי' ולכך לא השיב לו רק משאר שטרות דבשטרות לכ"ע כשר במאוחר אבל מגטין לא הי' יכול להשיב עליו דרחב"ג אמר לך איכ' דס"ל כר"ש דהטעם משום פרי וא"כ כשר באמת בגט מאוחר אבל לפי האמת דקיי"ל דהטעם דתקנת זמן בגט הי' משום חפוי פסול גט מאוחר משום שיכול לחפות כמ"ש הכ"מ והר"נ ודוק: (כג) בגמ' א"ל אביי לר"י ג' גיטין פסולים ואם נשאת הוולד כשר מה הועילו חכמים בתקנתם והקשה המהר"ש הא אפי' אם יאמרו שהוולד פסול ג"כ לא הועילו חכמים בתקנתם כיון דסוף סוף מה"ת גרושה גמורה הי' ולא מקטלא עי"ש וק"ל דהמקש' הקשה שפיר דהנה כבר הבאתי לעיל בריש הסוגי' שיטת הטור דלבתר תקנת זמן צריכ' להביא ראי' אימת נתגרש' ועי' בס' אבני מלואים מ"ש משום דהעדים נפסלים ע"י שחתמו בגט כזה ואמרי' דמסתמ' אח"כ נפסלו ומוקמי' להעדים בחזקת כשרות עי"ש סוף ס"ק ב' והנה אע"ג דהמקשה לא נחית להך סברא דתצטרך להביא ראי' ובלא ראי' חייב' מיתה היינו דווקא היכא שיש בידה גט שעכ"פ בדיעבד לא תצא משא"כ אי אמרי' אפי' בדיעבד תצא א"כ היכ' שיתן לה גט כזה בלא זמן גם המקשן ידע דתהי' חייב' מיתה דפשיטות דלחפות עליה נתן לה הגט כיון דלא הועיל לכלום כיון דאפי' בדיעבד תצא משא"כ אי אמרי' בדיעבד לא תצא א"כ לא נוכל לחייב' מיתה דאפש"ל דלכך נתן לה גט בלא זמן משום שרצה להערים