תבואות השדה חלק ב קלז

שאפשר שימסור לה בצנעה דהיינו אם יארע שזנתה אח"כ ויעשה ערמה משום פרי ג"כ דכל לחפות מוסר לה אפילו בצנעה וא"כ כיון דיש לחוש שיבא עי"ז גם לידי הערמת לגבות פרי שלא כדין אעפ"י שלא היה כוונתו לזה מתחלה על חפוי הזנות מ"מ ע"י זה יכול להערים במקרה גם על הזנות ועל הפירות ולכך פסלו והיינו דווקא בנכתב ביום שמקדים בידים הכתיבה לחתימה חיישינן משא"כ מסתמא בכותבים גט לאיש כיון שאין רואין שום ערמה לא חיישינן שימסור לה בצנעה ועי' היטב במהר"ש כך נראה לי כוונת דברי התוס' בס"ד ודוק: (יז) עכ"פ חזינ' מדקתני במתני' כותבין גט לאיש ולא חיישינן שמא יחפה צ"ל ע"כ כיון דבשעת הכתיבה ע"כ אינו עושה משום לחפות עליה דאטו יערים בידים כדי שתוכל אשתו לזנות לא חיישינן רק בנכתב ביום כיון שרואין שמקדים החתימה אזי יש לחוש לחפוי דאע"ג דמסתמא אין כוונתו שתוכל לזנות אחר הכתיבה מ"מ כיון שרואים שנוי בגט הזה חיישינן שמערים משום פרי לעשות קנוני' על הלקוחות וממילא יחפה עליה וכן כ' המהרש"א וז"ל אבל במתני' בנכתב ביום כו' ל"ש למימר לא מקדים שהרי ראינו שהקדים הכתיבה וכו' פסול משום שמא יחפה עכ"ל אמנם כן עד כאן יש לחוש אפי' אם רואין איזה ערמה בהכתיבה דווקא אם יש חשש הערמה פרי בעולם דהיינו שהו' אינו גובה רק משעת נתינה וע"י הקדמ' הכתיבה תטרוף שלא כדין משעת כתיבה אזי יש לחוש ולפסול בנכתב ביום וכו' דאם יקרה שתזכה ימסור לה בצנעה וירויח בזה טריפה פירות מן הלקוחות שלא כדין ויעשה קנוני' עם האשה כמ"ש התוס' ד"ה ור"ש דאעפ"י שבא לגרשה יעשה עמה קנוניא משא"כ אי אין לבעל פירות רק עד שעת כתיבה א"כ ליכ' שום ערמה בנכתב ביום לענין פירות וגם לענין חפוי לא הי' כוונתו להערים דאטו מכוין להקדים הכתיבה כדי שתוכל לזנות וא"כ היה לנו להכשיר בנכתב ביום וכו' דמשוה חפוי לא היה כוונתו דלא דמי לאין בו זמן כלל דשם יחפה בשעת כתיבת הגט על מה שזנתה מקודם משא"כ בנכתב ביום וכותב בו זמן היום דעל זנות דקודם אין יכול לחפות וא"כ מסתמ' אין כוונתו לחפות שתוכל לזנות אח"כ ובשלמא אם משכחת לה צד ערמה שבעולם לענין פירות עכ"פ שפי' איכ' חשש' גם בנכתב ביום דאם יארע שזנתה ימסור לה הגט בצנעה ותוכל לגבות מן הלקוחות משעת כתיבה דאז לא יהי' לו קול כיון שמוסר לה בצנעה וממילא יבא לידי חפוי זנות משא"כ אי אין לו פירות רק עד שעת כתיבה וא"כ ל"ש שום ערמה לענין נכתב ביום דעל זנות אין כוונתו להערים כיון דעדיין לא זנתה בשעת כתיבת הגט ובפירות ל"ש שום ערמה כיון דמה"ד יש לה פירות משעת כתיבת הגט וא"כ היה לנו להכשיר בנכתב ביום וכו' וא"כ הוכיח ר"י שפיר דע"כ ס"ל לתנא דמתני' יש לבעל פירות עד שעת נתינה דאי משעת כתיב' אין לו פירות א"כ קשה אמאי פסול בנכתב ביום דהא ל"ש חפוי דזנות כדמוכח מהא דכותבין גט לאיש דכיון דבשעת כתיבה לא זנתה עדיין לא חיישינן לחפוי ובפרט די"ל אפי' אם יארע שתזנה אח"כ לא יחפה עליה כיון שחזינן שמתגרשת משום שנאה כמ"ש בס' שעה"מ רק אי יש לבעל פירות עד שעת נתינה דאז איכא חשש הערמת פרי ג"כ שפיר י"ל כיון דחזינן שמקדים הכתיבה ירצה להערים ולמסור לה הגט בצנעה ויעשה קנוניא על הלקוחות וממילא יחפה עליה משא"כ אי אין לבעל פירות רק משעת כתיבה א"כ ליכא שום ערמה לענין פירות בנכתב ביום וא"כ אמאי פסלו רבנן וע"כ דס"ל לרבנן יש לבעל פירות עד שעת נתינה וא"כ יש כאן הערמה לענין פרי ולכך שפיר פסלו בנכתב ביום וכו' אע"ג דבשעת כתיבה לא היה כוונתו לחפות על הזנות מ"מ ע"י הערמת פרי וקנוניא יוכל לבא לידי חפוי על זנות ג"כ ולכך פסול ומתורץ שפיר קושי' המהר"ש דע"כ ס"ל לרבנן יש לבעל פירות עד שעת נתינה דאלא"ה ל"ש לפסול בנכתב ביום כיון דבשעת הכתיבה לא זנתה עדיין ודוק היטב ועי' לקמן אות ו': (יח) וא"ש דר"י אליב' דר"ש ס"ל דאפי' מכאן ועד עשרה ימים כשר דכיון דבשעת כתיבה לא זנתה עדיין והערמת פירות לא משכחת לר"ש שתגבה מהלקוחות שלא כדין כיון דאין לו פירות רק עד שעת כתיבה לר"ש דלר"ש גם ר"י מודה דאין לו פירות משעת כתיבה א"כ ליכא שום חשש ובזה א"ש דעת הר"מ פ"ב מה"ג הלכה ב' שכ' דמותר לכתוב ולחתום גט לבעל והי' מגרש בכל עת שירצה דכיון דבשעת הכתיבה אין כוונתו לחפות על זנות דהא עדיין לא זנתה ולפירו' ג"כ אין לחוש דמסתמא ימסור לה בע"מ ויוציאו קול א"כ אין לחוש רק במתני' שמקדים הכתיבה לחתימה יש לחוש להערמת פירי וימסור לה בצנעה כיון דעכ"פ בדיעבד כשר בלא ע"מ משא"כ היכ' שאינו מקדים הכתיבה לחתימ' אין לחוש דממתני' ג"כ מוכח דאינו פסול היכ' שנכתב ונחתם ביום אע"ג דנתאחרה הנתינה והמהר"ש הקשה באמת אמאי לא פסול בנכתב ונחתם ביום ונותן בלילה לר"י משום שמא יחפה ולפי מ"ש א"ש דכיון דבשעת כתיבה אינו מערים על הזנות אינו פסול רק היכא שמקדים הכתיבה דאז שפיר יש לחוש להערמת פרי שתגבה שלא כדין משא"כ היכ' שכותב הגט וחותם כדינו מהי תיתי לחוש ועי' בס' גט פשוט סי' קכ"ז ס"ק י"ג מ"ש ע"ד הר"מ בנתאחר הנתינה עי"ש: וא"ש נמי שיטות הפוסקים דמכשירים בנכתב ביום ונחתם בלילה היכא שעסוקים באותו ענין ולכאורה קשה דבשלמא לענין שטרות שפיר מהני עסוקים באותו ענין דבקלא תלי' מלתא משא"כ הכא איכא למיחש לחפוי כמ"ש בכ"מ פ"י מה"ג הלכה כ"ה עי"ש ולפי מ"ש א"ש דבאמת היכא שהכתיבה לא הי' בערמה לא הי' לנו למיחש משום חפוי רק כמ"ש כיון שמשנה בזה הגט שמקדים הכתיבה יש לחוש אולי משום הערמת פירות ימסור לה בצנעה וממילא יבא לידי חפוי משא"כ היכא שעסוקים באותו ענין דאז אינו מוכח שרוצה לעשות ערמה רק שנתאחר הדבר דהא עדיין עסוקים באותו ענין ובשעת הכתיבה לא הי' כוונתו על חפוי הזנות דהא מסתמא אין כוונתו שתוכל לזנות אח"כ שפיר כשר ודוק היטב: (יט) כלל העולה מדברינו דלרבנן איכא משום שמ' יחפה כיון דיש חשש שתהי' עמו באיסור כל ימיו שירצה להחזיר' אמנם לר"ש ליכ' הך חשש' דבלא"ה אסורה לו וא"כ אפי' במוקדם כתיבה לחתימה דאז יהי' רשאי להחזירה כיון דעכ"פ זנות בין יום ולילה ל"ש לא חשו רבנן ב' אמנם לרבנן כיון דכבר חשו לזנות חשו נמי אפי' בין יום ולילה אע"ג דל"ש ג' אמנם כל זה היינו דווקא כיון שרואין שנוי בגט זה שמקדים כתיבה לחתימה ואיכא ג"כ חשש הערמת פירי דתטרוף שלא כדין בכה"ג חשו ד' ולכך כותבין גט לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו דשם אינו ניכר שום ערמה כיון שכותב וחותם ביום אחד ובשעת הכתיבה עדיין לא זנתה דעל הזנות דקודם בלא"ה אין יכול לחפות כיון שכותב זמן הכתיבה לא חיישינן ה' רק היכא שמקדים הכתיבה לחתימה ואיכא נמי חשש הערמת פירי אע"ג דליכא הערמת זנות דמסתמ' אין כוונתו שתזכה אח"כ מ"מ אם יארע שתזנה ימסור לה בצנעה ויוכל לבא לידי חפוי לכך פסלו רבנן ו' אמנם