תבואות השדה חלק ב קלו

משום פרי משא"כ אי הוי ס"ל דיש לה פי' משעת כתיב' א"כ לעולם יהי' לה הפסד אם לא יהי' זמן בגט והי' צריך לתקן זמן משום פרי וע"כ דס"ל לר"י יש לה פי' עד שעת נתינה וא"כ א"צ לזמן משום פרי כמ"ש. אמנם הא וודאי קשה מ"ש עוד המהר"ש ורוב המפורשים מנ"ל לר"י לרבנן דס"ל יש לבעל פי' עד שעת נתינה דלמא משעת כתיבה פרי דידה ונכתב כיום ונחת' בלילה פסול משום חפוי ור"ש לית ליה חפוי והגם שיש לומר בזה עפ"י סברת הר"מ בפי' המשנה דבזמן מועט כזה לא חיישינן לחפוי וא"כ לא הי' לפסול נכתב ביום ונחתם בלילה. אמנם הר"מ לא כתב סברא זו רק בטעמא דר"ש ולא אליבא דרבנן ויתבאר להון בס"ד לתרץ מנ"ל לר"י אליבא דרבנן דיש לבעל פי' עד שעת נתינה: (יד) ונראה ליישב קושי' זו בהקדם לפרש פי' הר"מ במשנה נו שכ' וז"ל ור"ש מכשיר לפי שאין לזמן אצלינו בגט אשה תועלת מרובה לפי שהעיקר אצלינו תיקון זמן בגטי' הי' משום בת אחותו וכו' לפיכך אין בין היום והלילה שיתחדש כמו זה עכ"ל והנה כבר תמהו עליו גדולי המפורשים או א"כ מ"ט קאמר בגמ' ור"י אליבא דר"ש לא קאמינ' הא כאן גם לרבנן לא הו"ל למיחש שמא יחפה ב' הי' ר"י אליבא דר"ש מכשיר אפי' מכאן ועד עשרה ימים ג' מה קאמר שאין לזמן אצלינו תועלת מרובה מה כוונתו עי' בשעה"מ פ"א מה"ג הל' כ"ד. ונראה עפ"י מ"ש לעיל באות ד' או' ה' דע"כ ל"ש תקנת זמן משום ב"א רק אי יהי' רשאי לו לחזור בלא זמן א"כ יהי' חשש' שתהי' עמו באיסור כל ימיו וגם שכיח טפי דאפי' בלא התראה איכא למיחש משא"כ אי אינו רשאי להחזיר ורק שיוכל לחפות עליה לפוטרה ממיתה דזה ל"ש רק בהתראה משום הא לחוד' לא היו מתקנת זמן. והנה משו"ה קאמר ר"י אליב' דר"ש לא קאמינ' עי' היטב מ"ש לעיל והנה באמת בנכתב ביום ונחתם בלילה היה ראוי לפסול גם לר"ש דאז איכא חשש' אם תזנה שיחזירה דבכה"ג יהי' רשאי להחזירה כיון שזמן הגט מסייע לו וא"כ גם לר"ש היה ראוי לפסול משום חפוי וצ"ל דכיון דלא שכיח בין יום ולילה שתזנה לא חיישינן וא"כ א"ש דוודאי לרבנן שתקנת זמן הי' משום חפוי כמ"ש שלא יהי' רשאי להחזירה, א"כ גם בנכתב ביום ונחתם בלילה אע"ג דל"ש שתזנה בזמן קצר כזה נמי פסול משום הך תקנתא דזמן גופה משא"כ לר"ש דבעיקר תקנת הזמן לא צריך משום שמא יחפה דהי' בלא"ה אסורה לו לחזור כמ"ש לעיל ורק דבמוקדם היה לעשות תקנה שלא יחזירנה ותקנה חדשה וודאי ל"ש לעשות בנכתב ביום ונחתם בלילה דבזמן כזה לא שכיח ותזנה רק לרבנן אפי' בכה"ג פסול דזהו מכלל תקנת הזמן אבל לר"ש שהי' מהצורך לעשות תקנה חדשה ולפסול מוקדם שלא יהי' רשאי להחזירה זה לא חששו דבזמן קצר כזה לא שכיח שתזנה. וא"כ א"ש דר"י קאמר אליבא דר"ש לא קאמינא כלומר דלדידי' כיון דבלא זמן ג"כ אינו רשאי להחזיר' כמ"ש לעיל אות ו' א"כ א"צ לתקנת זמן משום ב"א וזהו כוונת הר"מ בפי' המשנה שאין לזמן אצלינו תועל' מרוב' כלומר בוודאי אילו הי' צורך לזמן לשני דברים דהיינו שלא תפטור ממיתה וגם שלא יהי' רשאי להחזיר' הי' ראוי לפסול גם בנכתב ביום ונחתם בלילה אע"ג דל"ש כיון שהכל הי' מן התקנ' משא"כ כיון שאין כאן תועלת מרובה דלהחזירה אסור אפי' בלא זמן ומשום לפוטרה ממיתה לחוד' לא עשו תקנה רק דאכתי יקשה דבנכתב ביום יהי' רשאי להחזירה ג"כ לפי שזמן הגט מסייע לו וא"כ הי' לו לפסול גם לר"ש וע"ז קאמר שפיר דא"כ היה צריך לעשות תקנה בפ"ע על נכתב ביום ונחתם בלילה וזהו אין שכיח בזמן קצר כזה שתזנה אמנם אכתי קשה דהי' ר"י אליב' דר"ש מכשיר אפי' מכאן ועד עשרה ימים א"כ הי' לנו לחוש בכה"ג אפילו לר"ש לזנות שיחפה עלי' שירצה להחזירה ובכה"ג יהי' רשאי גם לר"ש ע"י זמן הגט ונראה דהנה התוס' בד"ה עד שעת נתינה הקשו לר"י אמאי כותבין גט לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו ניחוש שמא יכתוב בניסן ולא יתן עד תשרי ותירצו דעדי מסירה מפקי לקלא ולא נמסר ביום הכתיבה ויאמרו לו אייתי ראי' ובסוף הדבור הקשו ניחוש שמא יתן לה בצנעה כדי לחפות עליה ותירצו דמסתמ' יתן לה אחר הכתיבה מיד דלא מקדים אינש פרענות' לנפשי' וכ' המהר"ש דלהך תירוצא בתרא תו לא צריך לתירוץ הראשון דע"מ מפקי לקלא ובאמת במס' ב"ב קס"ד ע"א ד"ה אעפ"י לא מתרצי שנוי' אחרינ' רק הא דלא חיישינן שמא יכתוב בניסן ולא יתן עד תשרי משום דלא מקדים אינש פרענות' לנפשי': (טו) ולע"ד נראה כל המשך דברי התוס' אלו באופן אחר דמעיקר' הקשו לר"י האיך כותבין גט לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו ניחוש שמא יכתוב ליתן גט בניסן ולא יתן עד תשרי ולא תירצו משום דלא מקדי' אינש פרענות' לנפשי' דהנה השיטה מקובצת במס' ב"מ י"ט ע"א כתב דהיכא שרוצה להרויח לטרוף מן הלקוחות ל"ש לומר לא מקדים אינש דהא משום הרוחת ממון הו' עושה ולכך תירצו דלא ירויח דהא מסתמא יתן לה בע"מ דמשום הרוחת ממון לא ימסור לה גט פסול כמ"ש המפורשים (ואע"ג דלדעת הרבה פוסקים קיי"ל דסגי' בע"ח בלא ע"מ עי' בש"ע א"ע סי' קל"ג מ"מ כיון דרק בדיעבד כשר לא ימסור לה בצנעה בלא ע"מ וע"מ מפקו לקלא) והנה לא הקשו מיד לר"י גם משום שמא יחפה. דוודאי שנחוש שכותב גט ולעכבו בידו כדי שאם תזנה אח"כ תהי' פטורה אין לחוש ועי' בס' טוב גיטין וכן כ' המהר"ש ג"כ דאין חשש להערי' ולכתוב גט על חשש דשמא תזנה ואח"כ כתבו ומיהו במשליש גט לאשתו ושם הקשו גם משום שמא יחפה ונ"ל דאע"ג דלא חיישינן שמא יחפה היכא שכותב גט בסתם דמסתמא אין כוונתו להערים כדי שתוכל לזנות ולפטור ממיתה. אמנם במשליש היה לנו לחוש כיון דחזינן להדיא שאני עושה כדרך כל הארץ למסור הגט מיד וא"כ יש חשש דלמא יודע בה שהי' פרוצה ביותר אמנם יראה לזנות משום עונש מיתה ולכך משליש לה גט והיא תפטיר ממיתה דאע"ג דע"מ מפקי לקלא מ"מ אינם יודעים יום המסירה ממש כמ"ש מהרש"א וממילא לא תקטול מספיק' והוא ירויח הכתיבה שיאמר זנית קודם הגירושין דמספיק' לא יחייב בנתינת כתובה ואע"ג דכ"ז הי' חשש רחוק מ"מ כיון שרואין שמשליש הגט שהיא שלא כדרך שאר אנשים יש לחוש לכל מה דאיכ' למיחש אפי' לדבר רחוק וא"ש הלשון שכ' התוס' ומיהו במשליש כלומר בכה"ג הי' לנו לחוש אפי' לדבר רחוק שכוונתו שתסמוך על הגט ותזנה והוא יפטור מהכתובה וע"ז כתבו דע"י שליח יזכרו יום המסירה ממש וא"כ ממילא לא אהני כלום דהי' יראה לזנות דהא יזכרו מתי נמסר הגט לידה וכמ"ש מהרש"א דע"י שליח זוכרים יום המסירה ממש ועי' פנ"י שנדחק בלשון ומיהו שכ' התוס' ורצה להגיה שצ"ל ומשו"ה ולפימ"ש א"ש: (טז) ואח"כ הקשו התוס' עפ"י ההנחה שהנחנו דכל שלא נוכל לומר שעושה איז' ערמה ביום הכתיבה ממש אין לפסול משום שמא יחפה א"כ בנכתב ביום ונחתם בלילה אמאי פסול הא משום שמא יחפה אין לחוש דהא בשעת כתיבה אכתי לא זנתה דבלא"ה לא יוכל לחפות על הזנות קודם הכתיבה ולפרי ג"כ אין לחוש דהא ע"מ מפקי לקלא ותירצו דמ"מ כיון