תבואות השדה חלק ב קלה

ניחא דוודאי לרחב"ג מהני התנאי כיון דפליג אר"מ במס' קידושין ול"ל ת"כ א"כ שפי' חל הגט והפירו' הם לבעל בתנאי משא"כ לדידן דס"ל דבעי' ת"כ א"כ כיון דלא כפלי' לתנאי הרי התנאי בטל והפירות הם מזונות לאשה וא"כ תפסיד הפירות שלא כדין ולכך. ס"ל להר"מ דגט מאוחר פסול עי"ש. ובמחכ"ת אם אמנם כי דבר גדול דבר לא הועיל ארוכ' לתרץ דהא אנן קיי"ל בכל ת"כ היכ' שלא כפלי' דאינו מועיל התנאי הי' רק שהמעשה אינ' מתבטלת אבל מ"מ מחויי' לקיים התנאי מצד שהותנה דהוי כשכירות עיי' ברשב"א מס' יבמות ק"ו ע"א והאדון עצמו הביאו בס' קצה"ח סי' רמ"א ס"ק ט' א"כ יהי' מאוחר כשר דהא לא תפסיד שלא כדין דאם רוצה להיות מגורש' צריכ' ליתן הפירו' לבעל מצד שכירות והארכתי בזה בחי' לסוגי' דתנאי כפול. עוד כתב שם בס' א"מ בסוף הסימן קנ"ז דאי אמרי' דהוי כתנאי שיאכל פירות עד זמן שנכתב בגט א"כ הו"ל כתנאי שכתבו בתירץ דס"ל להר"מ פ"ח מה"ג דאין הגט חל משו' דאין ברירה עי"ש בהה"מ ולע"ד ג"כ לא א"ש בדברי הר"מ דבתנאי ס"ל להר"מ דהוי ספק מגורש' וא"כ הול"ל דהוולד ספק ממזר וא"כ אי מאוחר ג"כ מה"ט פסול לא הול"ל פסול דהא רק מדרבנן והא באמת כיון דמשום תנאי בתירץ נפסל הו"ל ספק אשת איש מדאורי'. ולפיכך נ"ל ברור דדעת הר"מ דמאוחר פסול הי' או משום חפוי וס"ל דלא תהי' חייב' מיתה כיון שתוכל לאמור שנתגרש' מכבר ואין זמן הגט מוכיח כמ"ש באמ' הכ"מ או משום פירות והר"מ לא ס"ל סברת התוס' דתוכל לילך לב"ד משעת נתינ' דפעמי' לא תמצא ב"ד כמ"ש הראשונים ודו"ק: (יב) בתוס' שם אבל נכתב ביום לר"ש ראוי לגרש בו מיד ע"י עדי מסיר' ולרבנן תרתי בעי יש לו קול וראוי לגרש וקול ליכ' רק ע"י עדי חתימ'. הנה התוס' הוכרחו לזה דלרבנן בעינן נמי שיש לו קול דמסתמ' לא פליגי רבנן על ר"א דע"מ כרתי וא"כ אמאי לא תני תגבה הפירו' משעת כתובה ויהיה כשר נכתב ביו' ונחת' בלילה ולכך הוכיחו דבעינן תרתי גם שיהי' קול גירושי'. ואח"כ הקשו מאמר לעשר' כתבו גט וחתמו תרי' ביומי' דר"ל אמר כולם משום עדי' ופסול ואמאי הרי יש לו קול וראוי לגרש בו אם לא יקפיד שיחתמו כולם ותירצו דכ"ז שהבעל מקפיד אין קול עד שיחתמו כולם ובאמת צריך להבין סברת התוס' מ"ט אין לו קול עד שיחתמו כולם. ונראה להסביר הענין בס"ד דהנה יש כאן ג' מחלוקת בשעת גביי' הפירו' לאש' דר"ש סבר משע' כתיבה ורבנן סברו משעת חתימה ור"י אליבא דרבנן משעת נתינ' הנה אי אמרי' משעת נתינ' א"ש דעד שתבא הגט לידה הרי הי' כאשת איש לכל דבריה וא"כ גם הפירות הם של הבעל. וכן למאן דס"ל משעת כתיבה נמי י"ל כיון דפירו' הי' אחד מהדברים שזכו חכמים לבעל ע"י אשתו א"כ מכיון שכתב גט כשר לגרש בו נפקע זכות הבעל אמנם מאן דס"ל משעת חתימה אינו מובן הטעם לכאורה ונ"ל דגם רבנן ס"ל דבדין הי' להבעל להפסיד משעת כתיבה רק כיון דאפי' למאן דס"ל משעת כתיבה מ"מ אם הי' בדעתו עוד לפייס אות' לא הפסיד הפירות כמ"ש התוס' בסוגי' ד"ה ואנחי' בכיסתי' וא"כ ס"ל לרבנן דאע"ג דמסתמ' צריך לומר כיון שכבר נכתב הגט וראוי לגרש בו יתננו לה ולא יפייס אותה דלא מקדים אינ' פרענותי' לנפשי' מ"מ הרי יש לו להבעל נגד הך חזקה חזקת זכות פירות בנכסי אשתו וא"כ וודאי היכ' שכבר יצא קול גירושין א"כ חזינן שאינו מתבייש כלל מה שישמעו שהו' מגרש אשתו אזי אמרי' דמסתמא אין בדעתו לפייס עוד וממילא הפסי' הפירות אע"ג שהי' עדיין אשתו עד שע' נתינ' משא"כ בלא יצא קול גירושי' עדיי' איכא למימר דאם ישית אל לבו שהי' קצת חרפה לגרש ושלא לפייס [ועיין בחי' הרמב"ן תמצא סיוע קצת לדברינו] יפייס עדיי' וא"כ לא גמר בלבו לגרש' ולכך יש לו פירות עד שעת חתימה שאז יצא כבר הקול ומסתמא לא יפייס כיון שאינו בוש בקול גירושין וא"כ א"ש ממילא באמר לעשר' שיחתמו כיון שממשיך ומאחר הדבר בנתי' הגט א"כ אך שיש לו קול מ"מ ידעו האנשי' דמסתמא כיון שמקפיד כ"כ לחתום שלא לצורך בוודאי גירושי' קשי' בעיניו וא"כ לא גמר בלבו לגרש' ויש לו פירות עד שיחתמו כולם דאז אגלאי מילתא שלא פייס ודוק היטב להבין החילוק בין יש לו קול או לא והי' סברא נכונה בדברי התוס' בס"ד. (יג) בגמ' קסבר ר"י יש לבעל פירות עד שע' נתינ' המהר"ש הקש' מנ"ל לגמר' לתלו' סברא בר"י מה שלא מצינו לר"ל לא אליבא דרבנן ולא אליבא דר"ש דלמא ס"ל לר"י אין לבעל פי' משעת כתיבה וא"כ מדפסלו מוקדם ע"כ משום חפוי ונ"ל דהנה רש"י ד"ה עד שעת נתינ' פירו' והלכך זמן הגט לא מהני מידי דכי אתי' למטרף אמרי' לה אייתי ראי' אימ' מטו גיט' לידך והתוס' והראשונים חלקו על רש"י מסוגי' דמס' ב"מ י"ט ע"א דדווקא בגט שנפל ואיתר' אמרי' לה אייתי ראי' והלכך דע' התוס' דאין לתקן זמן משום פירות כיון דאין לה רק מעשה נתינה תביא גט לב"ד ויכתבו לה שמאותו יום נתגרשה אבל מסתמ' תלינן דביום שנכתב ונחת' נמסר לה. ונ"ל דסברת ר"י הי' כך דבאמת לא הוצרכו לתקן זמן משום פירי דיד' כיון דמשעת נתינה ואילך יכולה לילך לב"ד אמנם מ"מ אפשר דלפעמים לא תוכל לילך לב"ד ויהי' לה הפסד פירי כמ"ש הרשב"א דלפעמי' שאין ב"ד מצוי לה ונראה דמ"מ משו"ה לא הוצרכו לתקן זמן דהנה התוס' הקשו אי אמרי' דלא תצטרך להביא ראי' א"כ אמאי כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ניחוש שמא יכתוב בניסן ולא יתן עד תשרי וכן הקשו במס' ב"ב קס"ז ע"א ד"ה אע"פ ותירצו התוס' כאן בסוגי' כיון דאינו מוסר לה הגט בצנעה א"כ הע"מ יוציאו קול שלא נתגרשה ביום הכתיב' ויאמרו לה הלקוחות אייתי ראי'. והנה מ"מ יהי' לפעמים ללקוחות הפסד אם הע"מ לא יוציאו הקול ולא יתפרסם שלא נמסר לה ביום הכתיב' וא"כ י"ל דזהו באמת סברת ר"י דלא ס"ל משום פרי דלמה חשו חכמים להפסד האשה ותקנו זמן לטובת' כיון דעי"ז יארע לפעמים הפסד ללקוחות שלא ידעו שלא נתגרשה ביום הכתיבה מוטב הי' להם שלא לתקן כלום ועפ"י הרוב לא יהי' לאשה הפסד דמשע' נתינה תלך לב"ד ויכתבו לה שמאותו יום נתגרשה ולא יהי' ללקוחות ג"כ הפסד ואי משום דלפעמים לא תוכל לילך לב"ד ותפסיד פירות הא עי"ז יוכל להגיע הפסד ללקוחות כשלא יתפרס' ע"י ע"מ ומה ראו חכמים לחוש יותר להפסד האשה שאפשר שיזדמן לפעמים מלהפסד הלקוחות ע"י זמן. ולכך סבר ר"י דע"כ הוצרכו לתקן זמן משום ב"א וממילא כיון דכבר תקנו זמן באמת תגבה הפירות משעת הזמן שנכתב בגט דתלינן שביום שנכתב נמסר ואי לא ימסר ביום הכתיב' יוציאו ע"מ הקול וא"כ י"ל דמ"ש רש"י דצריכ' להביא ראיה היינו רק אי לא היו מתקנות זמן היה מוטב שלא לתקן זמן והי' תביא ראי' אימת מטא גיט' לידה וא"כ לא יהי' לעולם הפסד ללקוחות ולא הי' צריכין לתקן זמן כמ"ש אמנם לבתר דכבר תקנו זמן באמת סמכינן אזמן הגט וכן כ' בס' א"מ סוף ס"ק ה' דלאחר שכבר תקנו זמן גם רש"י מודה דסמכינן אזמן הגט ועי' בפנ"י וא"כ מתירץ קושי' המהר"ש דבשלמא אי ר"י סבר יש לבעל פירות עד שעת נתינ' א"כ עפ"י הרוב לא יהי' לה הפסד פירות שפי' ס"ל דא"צ נתקן זמן