תבואות השדה חלק ב קלד

שהזמן הי' לטובתה שפיר צריך זמן משום טובתה כמו בפרי ואח"כ כתבו כיון דלא תקנו זמן משום מזונו' וע"כ צ"ל דסמכינן שהי' תראה שלא יהי' לה הפסד מזונות שהעדים יבאו ויעידו יום המסירה ממש וא"כ מכ"ש בגט שחרור שא"צ שיבאו עדים רק הו' מעצמו יביא הגט שחרור לב"ד ויהיו מעשי ידיו שלו וא"כ למה תקנו זמן בג"ש וע"ז תירצו דלא משום טוב' העבד תקנו זמן רק משום שלא יפסיד ללוקח דפעמים ימכור עבדו לאחר ואח"כ יתן לו ג"ש ויטעון העבד שטר שחרור קודם לשטר מכר ואע"ג דנימ' דמוקמי' אותו בחזקת עבד ושטר מכר קודם ע"ז קאמרו שהעבד מוחזק בעצמו. והנה לכאורה יל"ד לפימ"ש בחו"מ סי' ל"ד ברמ"א סעי' כ"ג בשם הריב"ש דאם העידו על אדם שנעבה פסול בעבירה ואינו יודע אם קודם שהעיד עדותו מוקמינן לי' בחזקת כשרות ואמרינן דרך ואחר מכאן נפסל ועד עכשיו כשר היה עי"ש ומכ"ש הכא דאי נימא שמכרו לרבו שני אחר שנתן לו שטר שחרור א"כ שתים רעות עשה רבו ראשון א' שעבר על עשה דלעולם בהם תעבודו ב' שגזל ורמה רבו השני שמכר לו עבד משוחרר משא"כ אם שטר מכר קודם לא עשה איסור במה ששחררו כיון שאין השחרור חל לא עבר על איסור דהמשחרר עבדו מ"מ צ"ל דעכ"פ מה שהעבד מוחזק בעצמו עדיף טפי מחזקת כשרות של רבו ראשון וא"ש במה שסימו התוס' בדבריהם אבל הכא הבעל מוחזק ולא האשה כלומר דלא נימא דאם איהי תטעון אפי' בלא זמן הגט כבר מכירת פירות לאחר הגירושין תהי' נאמנת דהא נמי עכשיו הרי הי' מוחזקת בנכסים שלה ומה שהיה לו להבעל עכשיו חזקת פירות לא מהני דהא אליבא דס"ל קיימינן ואיהו ס"ל ק"פ לאו כקה"ג דמי וממילא כיון דהנכסים עכשיו ברשותה והרי הי' גרושה לפנינו כשאנו דנין על שעת מכירת הפירות נאמר דהם בחזקתם כיון שהנכסי' עכשיו בחזקתם ע"ז קאמרו התוס' דהבעל מוחזק עכ"פ בפירות ולא מהני לה מה שהי' מוחזקת עכשיו בנכסים ודוק כנ"ל שיעור דברי התוס' אלו בס"ד. ובאמת יל"ד בדברי רש"י ד"ה משום פירות למה נקט דווקא שהחשש הי' שהבעל ימכור בפירות הא אפי' אם לא ימכור רק שיתלוש מנכסיה הפירות ויניחה ברשותו ג"כ לא תוכל להוציא ממנו ועי' בר"נ שכ' שיראה שיש לה קמה לקצור וישמוט בין החתימה להנתינה דאחר הנתינה בוודאי אין לחוש שהי' תוכל להוציא נכסיה מהבעל ונ"ל דלפעמים החצר שדרים בו הי' ג"כ מנכסי מלוג שלה וא"כ בכה"ג אי תטעון שלקחת הפירות לאחר חתימת הגט יהיו שלה דחזקת אשת איש אין כאן דהא בשעת החתימה בלא"ה עדיין אשת איש היא ואפ"ה הפירות שלה וגם הבעל אין מוחזק בהם כיון שהם מונחים בחצר נכסי מלוג שלה ואם בנ"ד היה נחתם הגט בשעת תלישת הפירות הרי החצר שלה ואינו מוחזק וא"כ אדרבא האשה מוחזקת טפי ולא היה צריך בכה"ג לתקנת זמן היכא שדירתם הי' בחצר שלה ולכך נקט רש"י מילתא דפסיק' דאם ימכור הפירות לאחר לעולם לא תוכל להוציאם מהלוקח אבל הא וודאי פשיט' דאם הפירות מונחים ברשות הבעל ג"כ לא תוכל להוציאם בלא זמן כמ"ש התוס' שהבעל מוחזק ולא האשה וזה פשוט: (ט) בגמ' ר"ל מ"ט לא אמר כר"י נ"ל דהגמרא הי' קשה לי' עפ"י מ"ש לעיל אות י' בשם המפורשים דמטעם פירות אין ראוי לפסול הגט דבאמת ענין הגט הי' להתירה לעלמא ופירות הי' ענין אחר אמנם משום טעמא דבת אחותו כיון דיוכל ע"י הגט לבא לידי איסור דהא מלתא דאיסורא שפיר ראוי שיהי' הגט פסול ולכך פירוש שפיר ר"ל מ"ט לא אמר כר"י כלומר דטפי מסתבר דתקנת זמן היא משום מלתא דאיסורא ומשני זנות ל"ש כלומר ומשום הא לחוד' לא היו מתקנות רק כיון דבאמת כבר תקנו משום פרי שפיר י"ל דגם ר"ל מודה דהא דפסול דאין בו זמן הי' משום בת אחותו אע"ג דל"ש כיון דעיקר התקנות הי' משום פרי דשכיח כמ"ש לעיל באות ז' ודוק: (י) בתוס' ד"ה י"ל הקשו א"כ גט מאוחר יפסול מהאי טעמא והנה הרא"ש הקשה גם לר"י דאע"ג דיש לבעל פירות עד שעת נתינה מ"מ הכא לא תגבה רק מזמן הגט ול"ל דלר"י ל"ק דהא יכולה לילך לב"ד בשעת נתינת הגט כמ"ש התוס' לקמן אליבי' דר"י דהכא כיון דהגט הי' מאוחר לא יתנו לה הב"ד כתב לטרוף משעת נתינת הגט דדלמא התנה שלא תתגרש עד זמן הכתוב בגט כן כ' המהר"ש ועו' דלר"י דהטעם בזמן הי' משום חפוי לא תלך כלל עם הגט לב"ד שתוכל לגבות הפירות על ידו כיון דלאו משו"ה אתקן זמן בגטין וא"כ קשה לר"י נמי. אמנם התוס' לא ס"ל הני סברות דמ"ש המהר"ש שהב"ד לא יתנו לה כתוב לגבות אפי' מזמן הגט ואילך דלמא היה דעתו שלא תתגרש רק מזמן הכתוב בגט ס"ל להתוס' דהב"ד לא יחושו לזה דמסתמא אילו הי' בדעתו שלא תתגרש רק מזמן הגט ואילך לא היה נותן לה עכשיו הגט בידה. וגם מ"ש עוד המהר"ש דלר"י כיון דהזמן אתקן משום חפוי לא יעשה בדעתה לילך כלל לב"ד גם זה לא ס"ל להתוס' דאפשר דר"י לא ס"ל משום פירות כמ"ש לעיל באות ט' דמשום פירות אין סברא שיפסול הגט משו"ה משא"כ לאחר שכבר ניתקן משום ב"א מודה ר"י דמהני לפירות נמי ולכך לא הקשו התוס' על ר"י דמשעת נתינה לא תפסיד כיון שיכולה לילך לב"ד כמ"ש המהרש"א רק על ר"ל קשה דתפסיד עד שעת נתינה ולכך הוצרכו התוס' לתרץ דאינו נתגרשת רק מזמן הכתוב בגט וא"כ איכא משום חשש ולהך תירוצא באמת ג"כ לא קשה במאוחר יכול לחפות עליה כמ"ש הכ"מ פ"א מה"ג הלכה כ"ה דכיון דאין הגירושין חלי' עד זמן הכתוב בגט איכ' משום חפוי ג"כ אמנם מה שלא הקשה התוס' גם לר"י ומשום שמא יחפה לפסול גט מאוחר כבר כתבנו לעיל באות ב' דאפשר דבמאוחר ל"ש הרי גרושה לפניך כיון דאפשר שלא נתגרשה רק מזמן הגט וא"כ מקטלא משום חזקת אשת איש. וראיתי בחי' פנ"י שכ' להוכיח דר"י ס"ל יש לבעל פירות עד שעת נתינה משום דע"כ איכא תנא דס"ל הכי דהא ר"א דס"ל דע"מ כרתי ע"כ צ"ל דעד שעת נתינ' יש לבעל פירות עי"ש ולע"ד נראה פשוט דר"י ס"ל דהגירושין חשי' מיד בגט מאוחר כשיטת הראב"ד ולא ס"ל דהפירות מחלה כסברת הראב"ד כמ"ש הרא"ש שהבעל מגרשה בע"כ ולמה תפסיד פירותיה וממתני' מוכח דמאוחר כשר. וגם ממתני' דהכא מוכח כן מדאשמעינן דמוקדם פסול ואי אפי' במאוחר פסול הו"ל לאשמועינן רבותא טפי דאפי' מאוחר דכשר בשאר שטרות פסול בגט וע"כ דמאוחר כשר וא"כ קשה הא תפסיד פירות משעת חתימה עד שעת נתינה וע"כ דס"ל לתניא דיש לו פירות עד שעת נתינה וא"כ אינה מפסד' מידי דמנתינת ואילך תלך לב"ד כמ"ש התוס' ומהרש"א: (יא) אמנם דעת הראב"ד דמחלה הפירות עד זמן הכתוב בגט וכ' בס' א"מ לא"ע סי' קנ"ז ס"ק י"א דהוי כאילו הותנה שמגרשת על תנאי שלא תבקש ממנו הפירות עד זמן שכתוב בגט ואם הי' רוצה לעבור על תנאי וליטול הפירות אין הגט חל וכ' בזה לתרץ קושי' הראב"ד על הר"מ דבמס' ב"ב קס"ד דהשיב ר' לרחב"ג ולמה לא הקשה מגט מאוחר ולסבר' הנ"ל ניח