תבואות השדה חלק ב קלג

אשת איש וא"כ אפי' בלא תקנת זמן נמי אסור' לו ודוק היטב: (ה) ויש להבין בזה מ"ט הביא הרא"ש בהלכות הך מעשה דבת אחותו אחר שהביא להוכיח דהלכה כר"י וק"ל דהנה באמת יל"ד כיון דתקנת זמן משום ב"א א"כ כשאירע הך מעשה עדיין לא נתקנה תקנת זמן א"כ למה הי' לו להערים ולהקדים הזמן בגט כיון שהי' יכול לכתוב בלא זמן כיון שעדיין לא היתה התקנה וע"כ צ"ל דהי' הי' רוצה להחזירה והיתה אסורה לו בלא זמן משום חזקת אשת איש כמ"ש ולכך רצה להקדים זמן בגט כדי שיהי' זמן הגט מסייע לו ותהי' מותרת לו משא"כ באין בו זמן גריד' באמת אסורה לו והנה לפי"ז קשה למ' לנו תקנת זמן בזמה"ז כקושי' התוס' לקמן ול"ל שלא יהי' רשאי להחזירה דהא בלא זמן ג"כ יהי' אסור להחזיר' וי"ל דאי יכשירו באין בו זמן יכשירו נמי מוקדם ובמוקדם בוודאי יהי' רשאי להחזירה כיון שזמן הגט מסייע לו ולכך הביא הרי"ף הך מעשה לבתר דמסיק דהלכה כר"י וקשה למה צריך בזמה"ז זמן בגט ותירץ דמשום הך מעשה הצריכו גם בזמה"ז כדי שלא בא לידי איסור שירצה להחזירה ואם יהי' כשר באין בו זמן יכשירו נמי מוקדם דהעדים לא יחושו כ"כ כיון דאין צורך לזמן בגט ודוק היטב: (ו) ולפי"ז י"ל דר"י ור"ל פליגי בהא דבאמת זנות בעדים והתרא' ל"ש לכ"ע וגם לא היו צריכים לחוש לזה רק ר"י ס"ל דיש לחוש נמי שלא ירצה להחזירה ותהי' עליו באיסור עולמי' וזה שייך אפי' בלא התראה ושפיר חיישינן כמ"ש התוס' ד"ה זנות דכה"ג שלא תהי' באיסור עולמי' חיישינן כמו בבתולה נשאת. אמנם ר"ל ס"ל דלהחזיר' אסור באפי' באין בו זמן כמ"ש דחזקת כשרות לא מהני משום דאיתרע וס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה וא"כ ליכא חשש' רק שירצה להצילה ממיתה וזה ל"ש רק בהתראה וזהו וודאי ל"ש אמנם ר"י ס"ל דחזקת דאיתרע שמה חזקה וא"כ איכא נגד חזקת אשת איש תרתי חזקת כשרות והרי גרושה לפניך כמ"ש הפנ"י ותהי' מותרת לו באין בו זמן ולכך הוצרכו שפיר לזמן שלא תהי' מותרת לו וא"ש הלשון דגמרא אמר לך ר"י אליב' דר"ש לא קאמינ' כלומר דאע"ג דס"ל דתקנת זמן היא משום בת אחותו הי' רק משום דיש לחוש שלא ירצה להחזיר' וא"כ ע"כ לא נוכל לומר דבאין בו זמן מותרת לחזור משום דאיכא תרתי נגד חזקת אשת איש ה"ד לרבנן בריש מס' נדה דתרתי לריעות' נגד חדא כוודאי משוי' לה משא"כ לר"ש דס"ל תרל"ר לא הוי רק ספיקא א"כ אפי' נימא דיש לה חזקת כשרות וגם הרי גרושה לפניך מ"מ לא הוי רק ספיקא נגד חזקת אשת איש וא"כ אפי' באין בו זמן אסורה ולא נשאר החשש רק להצילה ממיתה וזה ל"ש רק בהתראה וע"ז וודאי לא קאמינא דבהתראה וודאי ל"ש וא"ש הלשון לא קאמינ' כלומר גם לדידי ס"ל דאין לחוש לזנות בכה"ג דלא הוי רק בהתראה דאי כפשטא דגמ' היה לו לומר ר"ש לא ס"ל משום ב"א ולפימ"ש א"ש הלשון לא קאמינ' ודוק היטב: ואעפ"י שכ' לעיל בדברי הרי"ף דפסלו אין בו זמן משום מוקדם ובמוקדם בוודאי יש לחוש שיחזירנה כיון שזמן הגט מסייע לו היינו למסקנא כמה שנבאר בס"ד לקמן אות י"ז וי"ת. אמנם ר"י ור"ש באמת לא ס"ל לחוש משום ב"א רק היכא שיש הך חששא נמי שלא יחזירנה ור"ל ס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה וממילא תהי' אסור' לו דליכא חזקת כשרות כיון דאיתרע ורק הרי גרושה לפניך והוי חדא נגד חזקת אשת איש ואסורה לו ויבואר עוד בס"ד: (ז) ראיתי בס' בני אהובה פ"א מהלכות גירושין וכן בס' בית מאיר וא"ע סי' קנ"ז והפנ"י בסוגי' ג"כ התעורר בזה מ"ט יפסול הגט משום חשש' דהרי יהי' אפי' בשט"ח המוקדמי' ג"כ אין השטר נפסל לגמרי ועכ"פ מבני חורין גובה ועי' בש"ע חו"מ סי' מ"ג ועי' במס' ב"מ ע"ז ע"א בתוס' שם ד"ה שטר שכתבו דאם העדים חתמו במזיד על שטר מוקדם נפסלים העדות מ"מ הכא גבי גט אמאי יפסול הגט מה"ט. והנה הם כתבו כיון דניכר תקנו זמן בגט ממילא כשלא נכתב פסול משום דהו"ל משנה ממטבע שטבעו חכמים בגטין דפסול לכ"ע. ולכאורה י"ל דלר"ל הטעם דפסול הי' משום ב"א דבאמת ס"ל דלולא חשש דהרי לא היו צריכים לתקן זמן כלל אמנם כיון שכבר ראו חכמים שיש צורך לזמן בגט משום פרי וא"כ ממילא פסול נמי משום ב"א דמשום בת אחותו ראוי לפוסלו נמי כיון דהי' מילתא דאיסור' רק ר"ל ס"ל דמשום הא לחודא לא היו מתקנות זמן אבל כיון שכבר תקנו משום פרי ממילא כשלא נכתב סגי' הטעם דבת אחותו לפוסלו כשלא נכתב בו זמן כיון דיש צורך לזמן עכ"פ ודו"ק היטב: (ח) בתוס' ד"ה מפני מה תקנו זמן לא מצי למימר שתקנו זמן שתוכל האשה להוציא מן הבעל מזונות שלותה ואכלה קודם זמן שלא יוכל לומר גרשתיך קודם זמן נ"ל דהי' קשה להו דטפי י"ל שתקנו זמן משום מזונות דשייך בכל הנשים, משא"כ פרי דל"ש בכל הנשים כדאמרינן מס' כתובות נ"ו ע"ב לא לכל יש פרי ותירצו דבלא"ה נאמנת שלא היתה גרושה מגו דאי בעי תטמין גיטה ול"ל דהוי מגו להוציא (עי' בס' טוב גיטין שהתעורר בזה ועי' בס' קדושת ישראל) די"ל דכאן מסייע לה ג"כ חזקת אשת איש ומ"ש התוס' ולא תראנו עד שתרצה להנשא אין כוונת התוס' דבלא הוצאת הגט אסורה לינשא עי' בס' ט"ג רק כוונתם דלכאורה י"ל דאין זהו מגו דהי' יראה לומר שלא נתגרשה אע"ג דתהי' נאמנת אח"כ לומר גרושה אני מ"מ אולי ימנעו מליש' אותה אעפ"י שנאמנת ולא הוי מגו לזה כתבו התוס' דהי' יכולה להראותו אח"כ. ואם יביא הבעל עדי מסירה אז לא תפסיד האשה שידעו העדים מתי נמסר ולכאורה תמוהים דבריהם דהא כפי הנראה מדבריהם לקמן ד"ה עד שעת נתינה אין העדים זוכרים יום המסירה ממש רק בגט שהובא ע"י שליח זוכרים יום המסירה ממש ועי' ברשב"א ובר"נ וא"כ אכתי קשה דה' תפסיד מזונות באין בו זמן ול"ל דתטמין גיטה דהבעל יביא עדי מסיר ועדים לא יזכרו יום המסירה ממש ולא תוכל להוציא מזונות מספיקא וצ"ל דכוונ' התוס' דלא תפסיד האשה שיכולה לומר לעדים שישימו היטב אל לבם יום המסיר' ממש כדי שלא יהי' לה הפסד מזונות רק זהו נ"ל דוחק ולכך כתבו עוד תירוץ אחר דיכולה לומר לעדים שיכתבו לה מאיזה יום נמסר הגט לידה. אמנם גם זהו דוחק דשמא לא ירצו עדי מסירה דבשלמא בדר"י לקמן שכ' התוס' דיכולה לבא לב"ד עם גיטה א"ש דמיד כשתבא עם הגט לב"ד ידעו הב"ד שהפירו' הם שלה משא"כ הכא אפשר שמקודם היה הגט בידה וא"כ אין לה מזונות ולא תועיל רק אם העדים יעידו מאיזה יום נמסר לה הגט כמ"ש המהרש"א וא"כ הדק"ל הא צריך לזמן משום מזונות וע"ז תירצו דאדרבא ע"י הזמן פעמים תפסיד מזונות שלא כדין מיום הכתוב בגט וא"כ א"ש דבשלמא בפרי דבכל ענין הזמן הי' לטובתה שפיר תקנו זמן משא"כ לענין מזונות כיון דלא בכל פעם אין הזמן לטובתה דהא איהו יש לה מזונות עד שעת מסירה וא"כ בשביל זה מוטב היה להניח בעיקר הדין שלא יהי' זמן והי' תשתד מעצמה שלא יהי' לה הפסד שיעידו יום המסירה ממש ולכך ל"ק דתקנו זמן משום מזונות אבל באמת היכא