תבואות השדה חלק ב קלב

נאמנ' אפי' שלא בפניו. ועכ"פ ספיק' הוי א"כ מה הועילו לנו חז"ל בתקנת הזמן הא בלא גט תאמר נתגרשתי מבעלי ולא קטלינן לה ותירץ כיון שהתרו בה וקבלה התראה לא מצי למימר גרושה אני רק היכ' שיש לה גט או יכולה לומר מה שקבלתי התראה לשחוק בעלמא נתכונתי כי סמכתי על גיטי. ולפ"ז א"ש דלאחר שתקנו חז"ל שיהי' זמן בגט ובגיטה לא יהי' זמן ממילא לא תוכל לומר מה שקבלתי התראה הי' לשחוק בעלמא שסמכתי להראות גיטי כיון דבגיטה יש רגלים לדבר שזנתה מקודם דאלא"ה היה לה לבקש גט עם זמן שיראו שלא זנתה כשהי' אשת איש וא"כ ממילא מקטלה מכח ההתראה משא"כ אי לא היו מתקני' זמן בגט שפיר מצוי למימר מה שקבלתי התראה לשחוק בעלמ' נתכונתי כמ"ש הפנ"י אמנם בעיקר קושי' הפנ"י דמה הועילו בתקנ' זמן שאפי' בלא גט תאמר גרושה אני וחזרה דאינ' נאמנת לומר גרושה משום דקבלה התראה אכתי קשה כיון דכוונת חכמים הי' שלא תהיינה בנות ישראל פריצות א"כ מאי הועילו חכמים באשה זונה הי' באמת לא תקבל התראה ותאמר בפני עדים גרושה אני וא"כ כשיבאו אח"כ להעיד בב"ד לא תהי' חייב' מית'. לפיכך נ"ל דעיקר קושי' לית' מעיקרא דהא דר' המנונ' הי' רק בסתם בנות ישראל הכשירות וכן מדמשמע מדאמר האשה שאמרה לבעל' גרשתני וכו' בה"א דמשמע כשרה משא"כ במי שזנתה דכבר נפקא לה מחזקת כשרות כמ"ש הפנ"י ג"כ בתוס' ד"ה משום בת אותו ל"ש כלל דינ' דרה ובפרט היכ' שכוונתה להציל עצמו ממית' ל"ש חזקה אין אשת מעיזה פניה וא"כ בלא גט לא תוכל לפטור עצמה בשום אופן ולכך הועילו חז"ל שפיר בתקנ' זמן ויבואר עוד בסוגי' בס"ד ודו"ק: (ב) בגט מאוחר רבו דעת הפוסקים דכשר זולת הר"מ ס"ל פ"א מה"ג דפסול. והנה לענין חששא דפירות כבר כתב הראב"ד דבגט מאוחר הבעל אוכל פירות עד זמן הכתוב בגט. אמנם אכתי קשה הא איכא חששא דשמא יחפה עליה והי' תאמר נתגרשתי קודם ומזמן הגט אין ראי' דהא הי' מאוחר כמ"ש הכ"מ באמת להקשות כן. ונ"ל דהנה הי' וודאי בגט מאוחר אפי' לשיטת הראב"ד דהגירושין חלי' מיד משעת נתינת הגט מ"מ אם התנה שלא תתגרש רק מזמן הכתוב בגט פשיט' שאינו מגורשת קודם. והנה התוס' הקשו אמאי לא מקטל' באין בו זמן הא איכא חזקת א"א ותירצו בחד תירוצא דהרי גרושה לפניך. וא"כ היינו דווקא היכא שלפי הגט שבידה בוודאי הי' עכשיו עכ"פ מגורשת שפיר אמרי' דע"י סברת גרושה לפניך נסתלק' חזקת אשת איש ולא מקטלא משא"כ בגט מאוחר דאפשר שגם עכשיו אינו נתגרשה עדיין א"כ ל"ש הרי גרושה לפניך וממילא כשיבאו עדי' שזנתה תהרג משום חזקת אשת איש זולת אם יבאו עדי מסיר' ותאמר שנמסר לה שתתגרש מיד בלא תנאי וא"כ ידעו יום המסיר' וממילא יתודע מתי זנתה ול"ש לחפות עלי' אחר שכתבתי זה ראיתי בס' בס' אמרי בינה להגאון מהר"ם א"ש שכ' ג"כ כדברים האלו וב"ה שכוונתי לדעתו הגדולה ועפ"י הדברים האלו יש להוסיף עוד קצת ולומר דהר"ש לשיטתו שפיר פוסל גט מאוחר דאפש"ל דע"כ ל"א כיון דליכא למימר הרי גרושה לפניך מקטלא משום חזקת אשת איש ה"ד אי אמרי' חזקה דאיתר' מה"ת שמה חזקה משא"כ אי אמרי' ל"ש חזקה א"כ ל"ש למקטלה משום חזקת אשת איש דהא אתרע לה עכ"פ כיון שיש גט בידה אע"ג שהי' מאוחר מ"מ ריעות' מקרא עכ"פ וא"כ לא מצינו למקטלי משום חזקת אשת איש דאיתר' לה חזקה דמעיקר'. והנה כבר כתבנו בכמה מקומות בשיטת הר"מ דס"ל ספיקא דאוריי' מה"ת לקול' ס"ל חזקה דאיתר' ל"ש חזקה א"כ בגט מאוחר לא מקטל' משום חזקת א"א דאיתר' לה ושפיר מצי לחפות עליה בגט מאוחר ולכך פוסל אמנם שאר פוסקים מצי ס"ל דחזקה דאיתרע שמה חזקה וא"כ בגט מאוחר לא יוכל לחפות כיון דליכ' למימר הרי גרושה לפניך יהי' חייב' מיתה משום חזקת אשת איש וכיון דל"ש משום חפוי וגם משום פירו' ליכ' כמ"ש הראב"ד דבפירו' אוכל מה"ד עד זמן הכתוב בגט ועי' ברשב"א שהר' ס"ל דגט מאוחר כשר ודו"ק: (ג) ראיתי בס' קדושת ישראל שהניח בצ"ע מ"ט נ"ב ונחתם בלילה פסול כמו דאמרי' דע"מ מפקי לקלא כמו כן אמאי לא נימא דעדי חתימ' כיון שרואין שלא חתמי ביום הכתיבה יהי' מוצאין קול שלא נחת' מיד בשעת הכתיב' וא"כ בין למ"ד משום פרי ובין למ"ד משום חפוי ליכא. ונ"ל דלק"מ דהנה בכל עדים החתומי' על השטר קיי"ל דנעשה כמי שנחקר' עדותן בב"ד וא"כ מכיון שבא לפנינו גט כתוב וחתום אמרי' דעפ"י השטר הו"ל כמי שהעידו כבר שהחתימה והכתובה ביום אחד וא"כ לא מהני הוצאת הקול שלהם דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד משא"כ בעדי מסיר' דמעולם לא העידו על זמן הכתיב' שפיר יוציאו קול מתי נמסר הגט לפניהם ויבואר עוד בס"ד: (ד) בגמ' מפני מה תקנו זמן בגיטין ר' יוחנן אמר משום בת אחותו וכ' התוי"ט במתני' דהיינו משום הך מעשה דבת אחותו שהביא הרי"ף בשם הירושלמי שהקדים זמנה בגט לחפות עליה. והנה ר"ל לא אמר כר"י משום דזנות ל"ש ולר"י פליגי בזה ר"ש ורבנן דרבנן חיישי משום שמא יחפה ולכך נכתב ביום ונחת' בלילה פסול ור"ש ס"ל דלא חיישי' לחפוי וטעמא דתקנת זמן הי' משום פרי וממילא בנכתב ביום כיון שמשעת כתיבה אין לבעל פירות לא תטרוף שלא כדין ולכך מכשיר ר"ש. והנה בהך דבת אחותו יש שני דברים האחת שיחפה עליה להצילה ממיתה ב' שירצה להחזירה אחר הזנות ותאמר גרושה הייתי קודם ומותר' לו כמ"ש התוס' בסוף הסוגי' בד"ה הנהו קלא. והנה הרא"ש כ' דהנהו טעמ' שלא יחפה על בניה ממזרי' ושתהי' מותרת לו לחזור הי' רק סעד לטעמ' דחפוי ממיתה ועיקר הטעם שירצה להציל אותה ממיתה אמנם הריטב"א בד"ה גזי' לזמן כתב וז"ל י"ל דכי תקון רבנן זמן בגטין משום בת אחותו לאו עיקר תקנה כדי שלא להציל אותם ממיתת זנות זה אפי' ר"י מודה דל"ש בעדים והתראה אלא עיקר תקנה שלא לחפות עליה שלא יאמרו שאשת איש זנתה ע"ש והנה בוודאי לומר שלא לחפות על בניה ממזרי' הי' ג"כ לא שכיח דהא באמת רוב בעילות אחר הבעל. וא"כ י"ל דעיקר תקנה הי' אם ירצה להחזירה יחפה עליה שהיתה גרושה קודם. ועפ"י דברי הריטב"א וכמ"ש בדבריו דעיקר החשש הי' שלא ירצה להחזיר' באיסור. נ"ל להבין סברת פלוגת' דר"י ור"ל וגם לר"ש ורבנן. ונ"ל דהנה לכאורה י"ל אפי' בגט שאין בו זמן נמי תהי' אסורה לו דהא איכא חזקת אשת איש כקושי' התוס' ד"ה משום בת אחותו ול"ל דהרי גרושה לפניך דמ"מ איכא חזקה נגד חזקה ואסור' מספיק' דאע"ג דלא מקטלי' מספיק' מ"מ אסור' להחזיר לו. אמנם אי אמרי' בפי' דברי התוס' כמ"ש הפנ"י דחזקת כשרות והרי גרושה לפניך והו"ל כוודאי כמו ברי' מס' נדה דחסר לפניך וחזק' טומאה כוודאי משוי' לה וא"כ תהי' מותרת לחזור לו. אמנם אי ס"ל חזקה דאיתר' ל"ש חזקה א"כ לא מהני כאן חזקת כשרות מידי כמ"ש הפנ"י דכאן אפי' זנתה לאחר גירושין ג"כ נפקא מכלל חזקת כשרות באיסור זנות דפני' ולא נשאר רק הרי גרושה לפניך נגד חזקת