תבואות השדה חלק ב קלא

ולכך פרי' והא נהרדע' אתרי' דשמואל ושם לא מבטלי' קלא כנ"ל ליישב פירו' ר"ח שלא יהי' ח"ו כטועה בגמ' מפורש' ודו"ק ובעיקר' דמילת' אי לא מבטלי' קלא אפי' אם נתברר שהקול שקר כבר כתבנו לעיל דתלי' בהא דאי אמרי' דחשש קלא הי' משום רינון ולעז א"כ אפי' נתברר ששקר ג"כ לא מבטלי' כמ"ש הריטב"א דאכתי יהי' לעז דאיכא דשמע בקלא ולא שמע בביטול משא"כ אי טעמ' דקלא הי' משום דקול. מרע לי' לחזקה והוי ספק אשת איש כמ"ש לעיל בשיטת הר"מ א"כ פשיט' כל שנתברר שהי' שקר דמבטלי' ונ"ל שדע' הר"מ ג"כ שמבטלים קלא וכבר כתבנו לעיל מזה בס"ד ובלישנ' דגמ' דאמר תצא והעמידו הדבר על בריו אע"ג דבתחלה צריך להעמיד הדבר על בריו ואח"כ תצא כמ"ש רש"י לעיל פ"א ע"א ד"ה תצא. נמי יש לפרש כמה שפרשנו לעיל באות ו' דהכי קאמר תצא מתחלה כלומר דבעינן שיתברר בבירור גמור כמ"ש לעיל. אמנם למאי דמסקינן דאי מגלי' מילת' דקידושי קמה מעלי' נינהו א"ש לישנ' טפי דקאמר תצא כלומר דמשני תצא ב"כ וב"כ כלומר דעכ"פ תהי' אסור' לדור עמו אפי' מחמת קול בעלמא רק העמידו הדבר על בריו אי תצטרך גט ג"כ משני או לא דאי יתברר שקידושי' הראשונים היו קידושין בבירור לא תצטרך אפי' גט משני ודו"ק: (יח) ולר"ה אפי' יתברר שקידושי קמה קידושי מעלי' נינהו מ"מ צריכה גט משני מדר' המנינ' ושמואל ס"ל דשלא בפניו מעיזה ומעיזה נקט כפל לשון דהנה גם לר"ה ס"ל דהא דרב המנונ' הי' רק בפניו כמ"ש התוס' ד"ה ואידך והרשב"א רק דס"ל לר"ה אם אמרי' דבפניו גדולה כ"כ החזקה דאין אשת מעיזה אפי' להתיר' לאחר א"כ שלא בפניו מהני עכ"פ להיות ספק להצריכה גט וע"ז קאמר הגמ' דשלא בפניו מעיזה ומעיזה כלומר דלא הוי וודאי קידושין להתירה לאחר רק מעיזה מעיזה דאפי' שום חשש נמי לא הוי שיהי' אפי' ספק קידושין. אמנם מה דקשי' לי בהך עניינ' לפי מאי דאמרי' סוף פ"ק דמס' סנהדרין דאמרי בי' רב היינו ר"ה ובתוס' שם משמע דלמסקנא נמי הכי קיימה א"כ שלחו מביא רב מסתמ' ג"כ היינו ר"ה ולמה שלח לי' שמואל העמידו הדבר על בריו לומר דלא תצטרך גט משני הא בהך מילת' וודאי לא יפסוק ר"ה כשמואל. ואולי י"ל דשמואל לא הוי ידע דר"ה ס"ל דא"א שפשטה ידה וקבל' קידושין מאחר דצריכה גט משני ולכך שלח לי' העמידו הדבר על בריו וע"ז קאמר הגמ' ופליגא דר"ה כלומר דבדינ' דתצא יסבור ר"ה כשמואל וישמע לשמואל אבל בהך דקאמר העמידו הדבר על בריו כלומר שלא תצטרך גט משני בהא פליג' דר"ה ור"ה לא ישמע לשמואל בהך דינ' ודוק ואפשר דמשו"ה שלח להוא והודיענו דלכאורה שפת יתר הי' ולפימ"ש א"ש דרצה לידע אם יסברו בהך דינא נמי כוותי': (יט) בירושלמי בסוגי' אית' ר' יסא בשם ר' יוחנן נבדק השם ונמצא מפי נשי' ומפי קטני' בטל השם רב אמר לא התירו אלא עד מפי עד והפני משה שם כ' לא התירו לסמוך אקול רק עד מפי עד והלשון לא התירו קשה לפירושו דאדרב' אי סמכינן אקול הוי חומרא טפי. ונ"ל דכוונת הירושלמי הי' כך דהנה בטור וש"ע סי' מ"ו הובא פלוגת' הפוסקים אי בשמע מפלוני ופלוני אי בעינן דווקא כשרי' או אפי' נשים ופסולים מהני עי' בב"ש ס"ק ה' שם. והנה הא פשיט' דלענין ביטול הקול בעינן שיהי' נשמע איזה דבר לבטל הקול כמו בשעה שנשמע הקול והנה א"כ כמו שנשמע הקול ע"י כשרים ה"נ בעינן שיהי' נשמע מפי כשרים לבטל הקול והנה מעיקר' אית' בירושלמי ר' יסא בשם ר"י נרות דולקים ושיחות בנ"א משיחים והנה הלש שיחות בני אדם משמע לשון שיח' בעלמ'. והנה א"כ מוכח דר"י ס"ל דלא בעינן קול חזק בדווקא וא"כ לענין ביטול הקול נמי וז"ש אם נבדק השם ונמצא מפי נשים כלומר שנמצא ע"י נשים שאומרים דברים שנוכל לבטל הקול על ידיהם ג"כ בטל השם. אמנם רב ס"ל דקול לא מהני רק ע"י כשרים וא"כ כמו דלא אתחזק הקלא בעינן עד מפי עד כלומר שישמעו עד מפי עד עד שיגיע לדבר ברור ששמעו מפי שנים והלכו להם למדה"י כמו כן לענין ביטול הקול נמי בעינן שיתבטל בכה"ג ע"י עד מפי עד עכ"פ כלומר שנשמע עמפ"ע שאות' שנים חזרו בהם או שאמרו להד"מ אבל ע"י נשי' בעלמא לא מבטלין קלא כמו דלא נתחזק הקול על ידיהם ה"נ לא נתבטל על ידיהם. וראיתי בחי' מהר"ם ברבי שרוצה לפרש דר' יוחנן ס"ל מבטלין קלא וא"כ לפי"ז נימא דרב דס"ל דבעינן עד מפי עד דווקא ס"ל דלא מבטלי' קלא. וא"כ יהי' דלא כגמ' דידן דאמרי' בסור' מבטלין קלא וסור' אתרי' דרב הי' ועי' בשירי קרבן. ולפימ"ש א"ש דכ"ע ס"ל מבטלין קלא רק דפליגי באיזה ענין מבטלין קלא ודו"ק: שער ג בעזרת נורא עלילה אתחיל לכתוב ח"ת בסוגי' דנכתב ביום ונחתם בלילה ולד' נותן התורה אפרוש כפי לחנני דעה בינה והשכל חכמה בינה ודעת בסוגי' דשמא יחפה מס' גיטין י"ז ע"א וע"ב: (א) בגמ' אתמר מ"מ תקנו זמן בגיטין ר"י אומר משום בת אחותו שלא יחפה עלי' שלא תיהרג אם זנתה ויתן לה גט בלא זמן ותאמר נתגרשתי קודם הזנות. והנה במס' גיטין ל"ג ע"א תוס' ד"ה אפקעונהי הקשו אי אמרי' בטלו אינו מבוטל מטעם דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' א"כ יוכל לחפות עלי' אפי' ביש בו זמן שישלח ע"י שליח ויבטלנו שלא בפניו וממילא תהי' פטור' ממית' דהא אפקעינהו רבנן לקידושי' מיני' ונמצאת פנוי' למפרע וכתבו שם בסוף דבריהם דאי ידעינן שלכך מתכוין לעשות' פנוי' לפוטר' ממית' לא הפקיע' חז"ל הקידושין ונ"ל להסביר דבריהם דבשלמא אם כוונתו לבטל הגט. וא"כ רצה לעשות היפוך מהגט דהגט בא לכרות האישות בינו לבינה והוא רצה לקיים האישות בזה אמרינן דשלא בפני השליח כיון שיכול לבא לידי תקלת ממזרים כדאמרי' התם בגמ' עשו חז"ל נגד רצונו וניתק האישות למפרע משא"כ אם כוונתו לחפות עליה ולעשות פנוי א"כ גם דעתו לעשות מעשה הגט רק שהגט אינו בא לנתק האישות רק מכאן ולהביא והי' כוונתו לעשות פעולה יתרה ולנתק האישות למפרע וא"כ כיון שכוונתו להוסיף עוד על הגט כלומר לנתק יותר האישות ממה שהגט מנתק א"כ לא הוי כלל בכלל ביטול וניתק האישות רק מכאן ולהבא וממילא הוי אשת איש עד עכשיו ולא מצי לחפות עליה ודו"ק. והנה לבתר דתקנו זמן אם כתב גט בלא זמן עי' בטור א"ע סי' קכ"ז דמשמע דס"ל שצריכ' להביא ראי' אם תאמר נתגרשתי קודם הזנות ועי' בב"ש שם ס"ק א' שכ' דלענין שתהי' פטור' ממית' וודאי אפי' בלא ראי' לא קטלינן לה מספיק' רק שלא תוכל לחפות על בניה ממזרים וגם שאסור' לחזור לו ולא אמרי' מספיק' דלמא לאחר גירושין זנתה ומותר' לחזור אמנם הט"ז שם בס"ק א' כתב דהטור ס"ל דאי לא תביא ראי' שנתגרשה קודם הזנות אפי' מית' נמי חייב' עי"ש. ויש להסביר דבריו עפ"י מ"ש הפנ"י דלכאורה למאן דס"ל דרב המנונ' שאמר' לבעל' גרשתני