תבואות השדה חלק ב קכט

דפרוציתא בעלמא דחזי לה דבלא"ה לא הוי קול גמור כיון שיצא שלא לפלוני לכך נקט מעיקר' מלתא דרבא לומר דבאמת אפי' שלא לפלוני נמי הוי קול היכא דאית לה תקנתא כמו הכא שאעפ"י שתהי' אסורה לכהן תוכל לנשא לישראל וממילא נ"מ במתני' היכא דיצא קול מקודש' לפלוני כמ"ש לעיל באות א' דמלשנא דמתני' גופא משמע דבעי' לפלוני דווקא אפי' אם לא יצא קול בעיר זו רק בעיר אחרת לא אמרי' דהוי קול חלש ואין חוששין לו דכיון דאיכא תקנתא שאמרו לפלוני ויוכל לישא אותה או לגרשה חיישי' אפי' לקול חלש רק שלא יהי' קול הבר' בעלמא כמ"ש לקמן והנה בש"ע סי' מ"ו כתב שבעי' ד' דברי' עם הקול נתקדשה כלומר לשעבר היום לפלוני בעיר זו ועי' בב"ש הנה ס"ל דלא כמ"ש דאפי' לפלוני נמי בעינ' בעיר זו דווקא וא"כ אליבי' דהש"ע וודאי ל"ל כמ"ש לעי' בשם הנו"ב דמשו"ה שלא לפלוני אין חוששין משום דלא יהי' לה תקנה דא"כ למה בעינן בעיר זו דווקא כיון שאמרו לפלוני וע"כ צ"ל היכא דלא אמרו בעיר זו לא הוי הקול חזק כ"כ כיון שהרחיקו עדות' וא"כ ה"נ י"ל בשלא לפלוני ס"ל הטעם דאין חוששין דכל שלא לפלוני וודאי הקול חלש טפי ואין חוששין ויבואר עוד בס"ד. שוב ראיתי שגם הריטב"א כתב דשלא לפלוני משו"ה אין חוששין משום דכל שלא לפלוני לא הוי הקול ברור עי"ש: (יב) והנה לפי"ז וודאי י"ל דה"ט נמי בעיר אחרת אין חוששין משום דלא הוי הקול ברור כל שאינו באותו עיר כמ"ש. ואפש"ל דמשו"ה השמיט הר"מ הך דבעיר אחרת אולי לא הי' לו בגירסת הברית' כמו שהרשב"א לא גרס כלל בברייתא הא דשלא לפלוני אין חוששין וס"ל להר"מ דכל שיצא הקול למי נתקדש' הו"ל דבר ברור עוד אפרש במ"ש הר"מ אם יצא האמתל' לאחר כמה ימים אם נראה לב"ד שהי' כן אין חוששין לקול נ"ל דא"ש נמי לפימ"ש לעי' דלהר"מ אין הטעם בחששא דקלא משום רינון רק דהקול משוי' לי' ריעותא בעיקר החזק' וא"כ י"ל וודאי אי ס"ל הטעם דחשש קלא הי' משום רינון א"כ לא מהני אמתלא לאחר כמה ימים כמ"ש הריטב"א דאיכא דשמע בהא ולא שמע בהא. אמנם אי לא משום רינון קאתינ' עליה רק דקלא הוי ריעותא א"כ כל שיצא אמתלא אח"כ ממילא הוי הקול שקר ואין חוששין רק בעינ' שיהי' נראה לב"ד שהי' כן כיון דהקול שחששנו לו מתחלה היה ג"כ נראה לב"ד שהי' הוחזק בב"ד שכל שלא הוחזק שאינו קול הברה בעלמא אין חוששין ה"נ בעינן שיהי' הקול של אמתלא ג"כ הוחזק בב"ד. וא"כ לפי"ז באמת מבטלי' קלא כל שנודע בבירור שהי' שקר גמור כיון דלא חיישי' משום רינון. ואפש"ל דמשו"ה נמי לא הבי' הר"מ הני עובדי' דקדיש באצופ' דתיתלי דמימר אמרו עיינו בי' רבנן ולא הוי שו"פ וגם הא דהי' קידושי קטן דהר"מ ס"ל כפי' הריטב"א דבהני עובד' אגלי' מלתא אח"כ שהקול הי' שקר גמור. ובהכי ניח' מה שהקשה הב"ש סי' מ"ו ס"ק י"א הא בפחות משו"פ נמי חיישי' שמא שו"פ במדי ותירץ הב"ש דבקלא בעלמא לא חיישי' ולפי' הריטב"א א"ש טפי דהא אגלא מילתא דהקול היה שקר בבירור וכל שיוכלו לתלות שלא הי' שו"פ לא יהי' רינון ולעז. וממילא כיון דלהר"מ לא ס"ל חשש' דרינון ולעז לא הוצרך כלל להבי' הני עובד' דהתם לא היו מסופקי' רק למאן דחייש ללעז וס"ל דאפי' בבירור גמור שהקול שקר לא מבטלי' קלא כפי' שני של רש"י והתוס' אמנם למאן דלא חייש ללעז כל שנתברר ששקר גמור מבטלי' וא"כ אין נ"מ אי יכולין לתלות שלא היה משו"פ או לא כיון דבלא"ה כל שנתברר שהי' שקר גמור לא חיישי' ומבטלי' קלא. ועיין בס' בני אהובה פ"ט מהלכות אישות שכ' דמשו"ה לא הבי' הר"מ הך דפחות משו"פ משום דחיישי' שמא שו"פ במדי ולפימ"ש א"ש טפי דהר"מ ס"ל בהא כפי' הריטב"א דהכא מיירי שנתברר בבירור שהקול שקר וא"כ אין נ"מ רק למאן דס"ל לא מבטלי' קלא אפי' בבירור גמור. וא"כ אין מוכח כלל מהני עובדא אי חיישי' בקידושין דרבנן לקלא מה שנסתפק בזה במל"מ פ"ט מהלכות אישות דהכא מיירי שנודע בבירור גמור שהקול שקר. ולפירש הריטב"א אתי נמי שפי' מה שהקשה הרמב"ן על הראב"ד דס"ל דהך ובלבד שלא יהי' אמתל' קאי על מקודשת ומגורשת דקול של גירושין אינו מבטל לקול הקידושי' אם הי' באמתל' והקש' הרמב"ן מהני עובדי דאמרי' מימר אמרו עייני בי' רבנן אלמא דאפי' בספק נמי תלינן לקולא וכבר הבאתי מזה לעי' ולפי' הריטב"א לא קשה כלל כיון דהכא נתברר בבירור גמור שהקול אינו אמת שוב ראיתי בב"ש שם ס"ק י"א שכ' דהר"מ ס"ל דשם מיירי שנתברר שהי' קטן או שלא הי' שו"פ ולפימ"ש א"צ לכל זה דטפי עדיף לומר דשם נתברר שהקול שקר גמור ולא נסתפק הגמר' רק למאן דס"ל למב"ק אפי' בבירור גמור. ולשיטת הר"מ דלא משום חשד ורינון קאתינ' עלי' וודאי מבטלי' בבירור גמור ואין נ"מ כלל בהני עובד' ודוק: (יג) פ"ט ע"ב בגמ' אמר רב' בר ר"ה אמתל' שאמרו אפי' מכאן ועד עשרת ימים ורב זביד אמר במקום אמתל' חוששין לאתמל' ופירשו הראשונים אליב' דרש"י דרב זביד לא את' לאפלוגי ארבא אלא הכי קאמר דאפי' אין כאן אמתל' גמורה נמי הוי אמתלא והנה רש"י ד"ה הכי גרסינן א"ו במקום אמתל' קאמר ואמתני' קאי האי תירוצ' לכאורה י"ל כוונת רש"י בזה דהנה הי' אפשר לפרש כוונת רב זביד במקום אמתל' חוששין לאמתל' כלומר דאם יצא נגד האמתל' אמתל' אחרת חוששין לאותו אמתל' ונתבטלה אמתל' הראשונה וממילא נשאר הקול הראשון בחזקתו וא"כ ל"ק ממתני' דאדרב' מתני' באמת הכי קאמר מקודשת ומגורשת הר"ז מגורשת והוי הגירושין אמתל' לקול הקידושין וע"ד קאמר מתני' ובלבד שלא תהי' אמתל' שלא תהיה אמתל' נגד האמתל' רק דאם נפרש כן בדברי רב זביד לא אתי שפיר הראי' שמבי' רב כהנ' אח"כ ממתני' דנתקדשה ואח"כ בא בעלה דלפי"ז אדרב' רב זביד מחמיר טפי ולכך פרש"י דרב זביד מקל דאפי' אין כאן אמתל' גמורה נמי מהני וסגי' במקום אמתל' לחודא ומתני' נמי הכי מיפרש' ובלבד שלא תהי' שם מקום אמתל' וזה כוונ' רש"י במ"ש אמתני' קאי האי תירוצ' כלומר שלא נטעה לפרש דרב זביד מפרש דבריו לחומר' דאמתל' מבטלת אמתלא. דבאמת אינו כן דכל שאיכא כאן אמתל' אפי' יצא אח"כ נגד האמתל' אמתל' אחר' מ"מ סמכינן אאמתלא דמכיר' שיש אמתלא תו לא הוי הקול ברור ודוק: אמנם הראשונים הרי"ף והרשב"א והר"נ והה"מ פ"ט מה"א והריטב"א כתבו דרב זביד פליג ארב' בד"ה וס"ל דאמתלא לא מהני מכאן עד עשרה ימים רק אם הי' מקום אמתל' מיד דהיינו שיצא הקול לזרק לה הקידושין ואח"כ יצא אמתל' שהי' קרוב לו אז מהני אמתלא אפי' לאח"כ ובזה אפשר דאפי' ר' יוחנן לעיל נמי מודה אבל כל שלא הי' מקום אמתלא מיד. לא מהני אפי' אמתלא גמורה לאח"כ והלח"מ שם כתב דאפשר דרב זביד מקל בהא דס"ל דכל שהי' מיד לא בעינן אמתלא גמורה כלל וא"כ רב' בר ר"ה מחמיר מצד אחר דבעינן עכ"פ אמתלא גמורה ומקל דמהני אפי' עד עשרה ימים ורב זביד מחמיר מצד אחד דלאח"כ לא מהני אפי' אמתלא גמורה ומקל דמיד מהני אפי' רק מקום אמתלא ועיין בלח"מ שהאריך בזה בשקלא וטרי' דגמר' ודברי הר"מ