תבואות השדה חלק ב קכח

א"א רק מספק שפיר מהני קלא דגירושין נגד קלא דקידושין כמ"ש הר"מ בטעמו שהקול אוסרה והקול התירה ונשאר' כמו שהיתה קודם יציאת הקול הראשון ודוק היטב כי הי' נכון בשיטת הר"מ והראב"ד בס"ד: (ח) ולפימ"ש באות ה' דתרי טעמי' יש בהא דחשו לקלא או משום רינון ולעז ב' משום דקלא מרע לי' לחזקה יש להבין בזה פלוגת' הרמב"ן והראב"ד שהבאתי לעיל באות ב' אי אמרי' דהא דקתני מתני' ובלבד שלא יהא שם אמתלא דהיינו שבקול הגירושין שיצא נגד קול הקידושין שלא יהי' אמתלא בקול של הגירושין כדעת הראב"ד או כדעת הרמב"ן דבקול של קידושין גריד' מהני קול דגירושי' אפי' אם יש אמתלא עם הגירושין דעכ"פ הוי ספק בקידושין דשמא נתקיים התנאי. ונראה דהראב"ד לשיטתו שכ' לעיל דאיהו ס"ל דעיקר חששא דקלא הי' משום חשד ורינון א"כ כל היכא שיצא קול הקידושין בלא אמתלא וקול הגירושין עם האמתלא ממילא יהי' חשד ורינון דבני אדם יחזיקו אותם למקודש' מחמת הקול ולא יחישו לקול הגירושין כיון שקול הגירושין הוא עם אמתלא. אמנם הרמב"ן ס"ל דחשש קלא הי' משום דקלא מרע לי' לחזקה והו"ל ספיקא א"כ כל שיצא קול הגירושין נגד קול הקידושין אע"פ שיש עם קול גירושין אמתלא מותרת מטעם ס"ס א' דלמא לא היתה מקודש' כלל ואת"ל שהקול אמת דלמא חלים הגירושין שנתקיים התנאי ול"ל דנגד הך ספיקא דלמא חלי' הגירושין איכא חזקת אשת איש דר"א דהא לא היתה מקודשת רק בספק. עוד י"ל בסברת הראב"ד דמשו"ה ס"ל דקול גרושין שם אמתלא לא מהני נגד קלא דקידושין דקול של הגירושין הי' מחזק לקול הקידושין דע"י שנודע אח"כ שנתגרשה ממילא גם הקול של הקידושין נתחזק ביותר ועם הגירושין איכא אמתלא ויהי' חשד ורינון טפי משא"כ בסוגי' דאמרי' מימר אמרו עיינו בי' רבנן בקידושין ולא הי' שו"פ נחלש קול הקידושין ודו"ק: (ט) ברש"י ד"ה מקודשת ומגורשת הר"ז מגורשת ומותרת לכל לכאורה משמע דאפי' לכהן ואמאי הא לכהן צריכ' להיות אסור' עכ"פ. ומדברי הר"מ פ"י מה"ג הלכה כ' נראה להדי' דאסור' לכהן שהרי כ' שם הר"ז מגורשת וכן דעת הש"ע בסי' ו' סעיף ה' דאסור' לכהן. ונראה דדעת רש"י היא דס"ל נמי כפי' הראב"ד שיצא קול מקודשת ומגורשת היינו מיד ובפ"א והנה מסתמא לא עבידי דמקדשי ומגרשי ביום אחד. כמ"ש הב"י בבד"ה בטור סי' ו' בדעת הטור דנקט נתקדשה ונתגרשה מיד לרבות' ע"ש וס"ל לרש"י לפי האמת הך סברא דהיכא שהקול יצא שנתקדשה ונתגרשה מיד אזי מגלא מילתא דגם הקול של הקידושין הי' שקר דלא עבדי אנשי הכי ולכך תלינן שכל המעשה הי' שקר ומותרת אפי' לכהן וז"ש קול ושוברו עמו כלומר דע"י קול של הגירושין נשבר ונחשש גם קול של הקידושין ובהג"ה תויו"ט על טור אה"ע בסי' ו' ראיתי שרוצה לפרש בדברי רש"י דמותרת לכל היינו לבעלה אפי' הי' כהן דממנ"פ אם קול של הקידושין הי' אמת ממילא הוי קול דגירושין קלא לבתר אירוסין ולא חיישינן ואם הקול של הקידושין אינו אמת א"כ ממילא אין התחלה לקול הגירושין והנה סברתו נכונה אמנם מפשטא דלישנא דרש"י שכ' מותר' לכל אינו משמע דדווקא לבעלה אם הי' אפי' כהן וטפי משמע כמ"ש דמותר' אפי' לינשא לכתחלה לכל: (י) בגמ' אמר רבא יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה פי' ומותרת לכתחלה לינשא לכהן כתנאי אכלו בשוק וכו' ר"מ אומר תצא אמר לו ר"י ב"נ א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו וכו' א"כ ס"ל לרבא כריב"נ. ולכאורה קשה דלמא כריב"נ נמי לא ס"ל דריב"נ לא פליג על ר"מ רק לענין דיעבד דר"מ ס"ל תצא אפי' בדיעבד ואיהו מתיר בדיעבד משא"כ לאסרה לכתחל' גם ריב"נ מודה לר"מ. שוב ראיתי קושי' זו בס' פני משה לא"ע סי' ו' ס"ק כ"ד ואפשר דמשו"ה באמת ס"ל לרב האי גאון הוב' בשטמ"ק למס' כתובות ל"ו ע"ב דהא דרבא נמי מיירי לענין לאוסר' על בעל' בקול מזנה ועי' בריטב"א משום דלענין לנשא לכהונה לכתחלה לא הוי דריב"נ סיעת' לדבריו דאפשר דריב"נ לא איירי רק בדיעבד. וצ"ל דדעת רש"י הי' משום דריב"נ אמר והתורה אמרה כו' אך כאן דבר ברור ולענין לאסר' לכהונ' הוי נמי כמו דשב"ע ואינו נאסרה אפי' לכתחלה וכן מורה קצת לשון הר"מ פי"ז מהלכה איסורי ביא' הל' כ"א ודברי הש"ע בענין זה תמוהי' דבסי' ד' סעיף ט"ו כתב א"א שיצא עלי' קול שהית' מזנה תחת בעלה והכל מרנני' אחריה כו' אבל הי' בעצמה חוששין לה משום זונה וכהן חושש לה מד"ת. ובסי' ו' סעיף ט"ז הביא הך זיקא דהכא יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה. והט"ז בסי' ד' ס"ק ז' הביא בשם הב"ח דכל שיצא קול על אשת איש גרע טפי דמסתמ' אם אומרי' על אשת איש שהי' מזנה משום פריצות' בעלמא לא אמרו שהי' מזנה. אמנם בדברי המחבר א"א לחלק בהכי שהרי המחבר גם בסי' ד' גם בסי' ו' מיירי מאשת איש. ובב"ש בסי' ד' ס"ק כ"א ובחמ"ח סי' ו' ס"ק י"ד שניהם כוונו לדבר אחד דבסי' ד' שמיירי שהכל מרנני' אחריה גרע טפי מיצא לה שם מזנה בעלמא. ואפשר דדייק לה מלישנ' דרבא דנקט יצא שם מזנה בעיר ולמה נקט בעיר אלא לומר דווקא כל עוד שלא נתפשט הכל כ"כ רק בעיר אין חוששי' לה משא"כ כשהקול יצא כבר לעולם כמ"ש המחבר שהכל מרנני' אחריה אסור' לכהן מד"ת: (יא) הא דנקט כאן דברי רבא קודם שהביא אח"כ הדין האיך מחזיקי' לקלא דהיינו לפלוני דווקא ולא בעיר אחרת נ"ל דהנה לכאורה י"ל ב' טעמי' בהא דאין חוששין שלא לפלוני אי כמ"ש הנו"ב מד"ק לא"ע סי' ס"ה דשלא לפלוני לא יהי' לה תקנה לכך לא חששו. וכן בעיר אחרת אם לא נודע למי ג"כ לא יהי' לה תקנה ב' י"ל דכל שלא לפלוני ובעיר אחר' אינו נראה כ"כ הקול לאמת כמ"ש הרוצה לשקר ירחיק עדותו. ונראה דהנ"מ בין הכי ב' טעמים הי' דאי אמרי' דמשו"ה לא מהני בעיר אחרת משום דמרחיקי' עדות' ואינו נראה כל כך להחזיק הדבר לאמת. א"כ כל שאמרו בעיר אחרת אפי' אם הזכירו שם האיש לא חיישי' כיון דלא היה ממש באותו עיר שיראים טפי לשקר. משא"כ אי אמרי' דרק משום שלא יהי' לה תקנה לא חשו לעיר אחרת א"כ כל שהזכירו שם פלוני אפי' בעיר אחרת חוששין לו ובזה א"ש דעת הר"מ שתמה הכ"מ שלא הבי' הך דינ' דבעיר אחרת אין חוששין עיין בכ"מ פ"ט מהלכות אישות הלכה כ"ב ולפימ"ש א"ש כיון דהר"מ נקט שיצא עלי' קול שהי' מקודש' לפלוני וממילא כל שיחדו אותו מי הוא חיישינן אפי' בעיר אחרת ועיין בס' א"מ סי' מ"ו ס"ק או ג"כ הכי בדברי הר"מ [והא דנקט הברייתא בעיר אחרת נבאר לקמן בס"ד] והנה לכאורה יל"ד בדברי רבא דקאמר יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין מ"ט פריצותא בעלמא ולמ"ל הך טעמא תיפוק לי' כיון דשאמרו שלא לפלוני אין חוששין אמנם לפימ"ש א"ש דהא דשלא לפלוני אין חוששין הי' רק משום שלא יהי' לה תקנה. וא"כ הכא כיון דיש לה תקנת' לנשא לישראל הוי חוששין אפי' שלא לפלוני ולכך הוצרך טעמא משום דפריצות' בעלמא דחזי לה אמנם אי הו"א דכל שלא לפלוני לא מקרי קול חזק כמ"ש א"כ לא הי' צריך לרבא לומר כלל הטעם משום