תבואות השדה חלק ב קכד

דהי' עכ"פ רק שמא ואיהו טוען בברי שאינו מזויף. דוודאי אילו היה איזה סברא לטעון מזויף היה נחשב מה שהב"ד טוענין כטענת ברי וכן כתב בחי' טוב גיטין משא"כ משום לא שבק' חיי לחוד' שיש מיעוט אנשים או רק מיעוטא דמיעוטא שמזייפי' אך נטעון מזויף והי' טענת שמא נגד ברי [ואע"ג דפרוע נמי הוי טענת שמא כמו א"י אם פרעתי ואפ"ה כתבו התוס' דטוענין היינו משום דפרוע שכיח טפי וכיון שהב"ד טוענין הו"ל כטענ' ברי כמ"ש בס' ט"ג משא"כ במזויף] לא מצי התוס' להוכיח אליבא דרב דטוענין מזויף מכח לא שבק' חיי ולא הוכיחו רק ממה דאמר להדיא לא אמר תנו אין נותנים אלמא דטעני' מזויף אמנם לפי האמת ל"ק איך טענינ' מזויף אליבא דרב אי נימא כסברא הפנ"י במס' כתובות דרב ס"ל בו"ש ברי עדיף ומזויף לא הוי רק טענת שמא כמ"ש. דלפי האמת י"ל דע"כ ס"ל לרב ברי עדיף רק בשמא גרוע היכ' דהו"ל למידע כמ"ש תוס' מס' ב"ק מ"ו ע"א ד"ה דאפי' ניזק משא"כ הכא שלא בפניו לא הוי מזויף שמא גרוע ולכך טוענין מזויף ודוק היטב: (יא) עוד כתבו שם בסוף ד"ה ואם יש עליו ערעורי' אבל אי ליכא לוה קמן והמלוה מצא עדי קיום מחזירים לו ואי הדר אתא הלוה וטוען מזויף אינו נאמן לפי שהוחזק בהיתר מכאן ראי' למ"ש לעיל באות ב' בשם המחנה אפרים כיון שכבר העיד השליח תחלה בפ"נ והי' נאמן על הקיום תו לא מהני ערעור הבעל והיינו נמי מכח הך סברא התוס' דכיון שכבר הוחזק למגורשת עפ"י עדות השליח קודם ערעור הבעל הוי בחזקת נתגרשה ותו לא מהני ערעור הבעל. וכן ראיתי להגאון בית מאיר לא"ע סי' קמ"ב שכ' וז"ל מכיון שהאמינו השליח תו אין האשה זו בחזקת איסור וקרוב יותר בחזק' היתר ואי תו מערער אך דמד"ת צריך קיום מ"מ בחזק' היתר עומד' ועכ"פ בחזקת איסור לא הוי ונאמן השליח בתורת ע"א עכ"ל עי"ש ויהי' ראי' ברורה מדברי התוס' אלו דכל שנתקיים השטר תו לא מצי הלוה לטעון מזויף כיון שהוחזק בהיתר ויבואר עוד לקמן באות ט"ז בס"ד ודו"ק: (יב) בתוס' ד"ה המביא גט כתבו דסתם גט הי' גט אשה ומה שנוהגים לכתוב י"ב שורו' בגט משום דגט גימטרי' י"ב ור"י שמע בשם רב האי גאון וכו' משום דכתיב ספר כריתות כשיעור שיטי המפסיקי' בין ספר לספר. נ"ל דהכל הי' ענין אחד דמשום דגט גימטרי' י"ב וכותבים י"ב שורות בגט ממילא מוכח דסתם גט היינו גיטי נשים דשאר גיטין גיטי ממונו' אין כותבין י"ב שורות דווקא וא"כ אין נופל עליהם שם גט וכן כ' במהרש"א. אמנם מ"מ קשה דמ"ט באמת הנהיגו לכתוב י"ב שורות בגט והא שטר ממון נמי קרוי גט ומ"מ לא מצינו קפידא בי"ב שורות וע"ז כתבו עוד בשם רב האי גאון משום דכתיב ספר כריתות וכו' וא"כ מצאה הקפידה בי"ב שורות דווקא בגט וזהו גימטרי' י"ב וממילא מוכח דסתם גט היינו גיטי נשים ברש"י ד"ה אם יש עליו ערעורים שהבעל טוען מזויף לא נקט רש"י שמערער משום שאינו לשמה כמה שמסיים רש"י אח"כ ואם אין עליו ערעורי' מסתמא כשר דהא בקיאי' לשמה היינו משום דלענין הכשר מסתמא בעינן נמי שיהיה בקיאי' לשמה משא"כ לענין ערעור שיהי' צריך קיום אפי' בא"י לא מהני כלל טענת שלא לשמו כיון דכלהו בקיאי' ולא אמרי' דנאמן במגו דמזויף דלענין שבא"י נכתב לשמה הוי כאנן סהדי שבוודאי נכתב לשמה כיון דכלהו בקיאי' והוי כמגו במקום עדי' ולכך לא נקט רש"י רק שהבעל מערער שהו' מזויף ודוק: (יג) בגמ' רבה אמר לפי שאין בקיאי' לשמה רבא אמר לפי שאין עדי' מצוי' לקימו לכאורה י"ל דרבה ורבא פליגו בהא דהנה כבר כתבנו לעי' דאפי' בס"ד נמי ידעינן דליכא חששא מה"ת משום לשמה רק בס"ד הוי ס"ל דמדרבנן יש לחוש מדינא משום סמוך מיעוטא לחזק' כקושי' הריטב"א שהבאתי לעיל באות ד' ועיין בחי' פנ"י והנה י"ל דלענין לשמה עכ"פ איתרע חזקת אשת איש כיון שכבר התחיל קצת מעשה גירושי' משא"כ לענין מזויף כיון שי"ל שלא התחיל שום מעשה גירושי' לא איתרע כלל. וא"כ ס"ל לרבה חזקה דאיתרע שמ' חזקה ולכך אפי' לענין לשמה נמי אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה משא"כ רבא ס"ל דחזקה דאיתרע ל"ש חזקה וא"כ מכח לשמה לא חיישי' כלל ורק משום חששא דמיעוטא דמזויף דלענין זה ל"ש לומר דאיתרע חזקת א"א כיון שמסופקי' אולי לא עלה כלל ברצון הבעל לגרש' שפי' אמרי' סמוך מיעוטא לחזק' וצ"ל בפ"נ. ומדוייק הלשון ולרבא דאמר לפי שאין בקיאים לשמו כלומר דעיקר קושי' הגמרא ליבעי תרי הי' משום דאתחזק איסור' דאשת איש אמנם כן י"ל דתו לא מקרי אתחזק איסורא דכבר איתרע ע"י התחלות מעשה הגירושי' ולכך פריך כיון דאמר לפי שאין בקיאים לשמה וממילא כיון דחייש' להכי ע"כ דס"ל חזק' דאיתרע שמ' חזקה כמ"ש א"כ קשה ליבעי תרי [הגם שראיתי בס' שואל ומשיב מהד"ת ח"א סי' ת"נ דלענין חשש דלשמ' לא הוי איתרע חזקת אשת איש כיון שאנו מסופקי' אם נעשה עוד איזה דבר לשם אות' אשה עי"ש אמנם אין דבריו מוכרחים דהא עכ"פ ידעינן שהבעל רוצה לגרש' שהרי שלח לה גט דעל ענין השליחות אין אנו מסופקי' ממילא אית לן למימר נמי שנכתב לשמה ועיין בס' ט"ג בד"ה ולרבה] ודוק: (יד) ברש"י ד"ה לפי שאין בקיאי' אין בני מדה"י בני תורה ואין יודעי' שצריך לכתוב הגט לשם האשה וקרא כתיב וכתב לה וכו' דהיינו לשמ' יל"ד מה בעי רש"י בזה עשה להשמיעני מנא ידעינן דליבעי לשמה. ונ"ל דהנה שיטת ר"ת בתוס' ד"ה לפי שאין בקיאים הי' דאין חוששין להך דרשה והקשה בס' ט"ג א"כ אין השליח נאמן כלל להעיד שנכתב לשמה הא הוי כחשוד לאותו דבר דאין נאמן עליו ותירץ בס' טוב גיטין כיון דרוב חוששין להך דרשה דשפיר נאמן. אמנם י"ל דרש"י לא ס"ל הך סברא ומכח זה ס"ל לרש"י באמת דרק משום שאין בקיאים חוששין ולכך נאמן משא"כ אילו היו בקיאים ולא היו חוששין לא היה נאמן משום דחשוב לאותו דבר כקושי' הט"ג וז"ש רש"י וקרא כתיב וכתב לה דהיינו לשמה כלומר ואילו היו יודעים מהך דרשה בוודאי אינו נכתב שלא לשמה רק דאינם בני תורה ואינם בקיאי' ומדוייק שפי' לשון רש"י בסמוך ד"ה רוב בקאים הן ואין לחושדן כלומר דרש"י ס"ל דוודאי אילו היה חשש דאין חוששין להך דרשה לא הי' מהני כלל דרוב בקיאי' דלמא הי' ממיעוטא דאין חוששין ואינו נאמן להעיד על עצמו כיון דחשוב לאותו דבר ולכך כ' רש"י דאין לחושדא רק שאינ' בקיאי' ושפיר מהני עדות השליח להעיד שהי' מרובה דבקיאי' ודו"ק. וכמ"ש רש"י והי' אומר אין נ"ל דכוונת רש"י דווקא לענין להחזיק הגט שהיו מהרוב דלשמה מהני נאמנות השליח משא"כ אי השליח אמר שלא נכתב לשמה אע"ג שאין נותנים הגט מ"מ אי בא אחר אח"כ והכחישו נאמן השני כיון שהראשון העיד נגד הרוב דבקיאי' ולכך כ' רש"י והי' אומר אין כלומר רק לענין להכשיר הגט מהני נאמנות השליח ועיין בזה בס' ט"ג ודוק: