תבואות השדה חלק ב קכא

כדאמרי' בגמ' בדין הי' דבקיום שטרות נמי לא ליבעי וכו' ולכך מהימן השליח לחודא. והנה באמת צריך להבין מ"מ הקילו בגט טפי לענין קיום מבשאר שטרות דבשאר שטרות בעינן ב' עדות לקיום ובגט סגי' עפ"י ע"א וטעמ' דמשום עגונה הקלו אינו מובן כ"כ להקל כאיסור ערוה טפי מבממון. ובמתני' בתוס' ד"ה ואם יש עליו עוררי' כתבו וז"ל אבל כל זמן דלא אתו בעל ומערער נשאת עפ"י הגט ולא טענינ' מזויף דמשום עגונה אקילו בה רבנן אבל בממון טענינ' מזויף לנפרע שלא בפניו דאל"כ לא שבקת חיי עי"ז הכוונ' הי' כך דאע"ג דזהו הוי כמו מיעוטא דמיעוטא שילך ויזיף שטר מ"מ אפי' הי' חשש רחוק יוכל להפסיד לכמה אנשים ועיין בתוס' מס' כתובות צ"ב ע"ב ד"ה דינ' שרוצים לומר באמת כיון דלא שכיח שיזייף לא שייך לא שבקת חיי מ"מ הכא במס' גיטין ס"ל דמה בכך דהי' חשש רחוק מ"מ אפי' אם רק לעתים רחוקות יזדמן חציף אחד שיזייף יהי' הפסד לכמה אנשים לכך טענינ' מזויף משא"כ בגט דמלבד שאינו חצוף לזייף איכא ג"כ חזק' אין אדם חוטא ולא לו. דבכל עניני ממון ל"ש לענין זיוף חזק' אין אדם חוטא ולא לו דהא אפשר שנוטל חלק ג"כ מהממון שרוצה להוציא בשקר משא"כ בגט אשה דלחשוד אותו ששכרתו להביא גט מזויף ע"ד אין אנו חושדי' שתעבור כל ימיה על איסור אשת איש וא"כ מדינ' סגי' בנאמנות השליח ומ"ש התוס' משום עגונ' הקלו היינו דמשום עגונ' לא אמרי' דנחמיר משום איסור ערוה לטעון טענ' מזויף ואמרי' דאוקמא אדינ' ואסברא דלא חשינ' למזויף. ולכך בא"י כל דליכא מערער מותר' לינשא מיד רק בחו"ל דהיינו ממדינה למדינה לרבא כיון שאין עדים מצוי' לקימו י"ל דאיכא טפי חשש' דמזויף דבשלמא במקום שעדיין מצוי' מתירא לזייף גט דבקל יתודע שקרו וקלונו משא"כ במקו' שאין עדי' מצוי' דלא במהרה יתודע שקרו ומרגם אם אינו מעיד על הקיום לומר בפ"נ חושב בנפשו שיוכל לתרץ עצמו לכך התקינו שיעיד בפירש על הקיום שלא יוכל להתנצל עצמו אח"כ. וזהו כוונ' רבי' באמת משום שאין עדי' מצויי' לקימו איכא טפי חששא דמזויף דחושב שלא בקל יתודע שקרו לכך תקנו שעכ"פ יעיד בפירוש על הקיום. ואפשר דמשו"ה ג"כ נאמן השליח לחודא דכיון שאין עדי' מצוי' סמכו להאמין ע"א ג"כ כיון דהי' רק מדרבנן דחששא דאורי' ליכא עכ"פ ועיין בתה"ד סי' שנ"ג לענין עדות נשים במקום דלא שכיחי אנשים וה"ה הכא כיון דלא שכיחי תרי סגי' בע"א. ויש להעמיס זה קצת בכוונת רש"י ד"ה לפי שאין עדים וכו' והאמינוהו לשלוח דכוונת רש"י דבאמת משום הך טעמ' דבעי' בפ"נ כמ"ש דהשליח אינו ירא כ"כ לשקר כיון שאין עדי' מצוי' מה"ט נמי סגי' להאמינו כיון דל"ש שני עדים וכיון דמה"ת עכ"פ ליכא חששא סגי' בעד אחד וז"ש רש"י ג"כ מיד ולקמן פריך בין לרבה בין לרבא ליבעי תרי כלומר כיון דס"ל דאיכא טעמ' וחששא דרבנן עכ"פ בין לענין לשמה בין לענין קיום כמ"ש א"כ ליבעי תרי מדרבנן עכ"פ ודוק: (ב) אמנם ע"כ לא אמרי' דחששא דמזויף הי' רק מדרבנן כשאין הבעל טוען להדי' מזויף משא"כ כשהבעל טוען להדיא מזויף הוי חששא דאוריי' ועיין בהג"ה מרדכי סו' מס' קידושין שהבי' כן בשם הר' אביגדור ובש"כ חו"מ סי' מ"ו ס"ק ט' הקשה מסוגי' דהכא דמסקינן הא דשליח נאמן משום דקיום שטרו' דרבנן ועיקר נאמנות השליח הי' רק היכא שהבעל מערער ואפ"ה נאמן השליח משמע דאפי' בכה"ג לא הוי רק מדרבנן ועיין בלח"מ פ"ז מהל' גירושין הלכה ב' שהקשה ג"כ לשיטת הר"מ שם דהיכא שלא אמר בפ"נ ובפ"נ כגון בא"י ונשאת ובא הבעל וערער ולא נתקיים תצא והוולד ממזר א"כ קשה איך סגי' בנאמנות השליח לחודא ואפי' לשאר פוסקים דלא הוי רק ספק ממזר בערעורו של בעל ג"כ קשה כיון דכה"ג עכ"פ מדאוריי' בעי קיום א"כ איך מהני נאמנות השליח. וראיתי בס' מחנה אפרים בהלכות גירושין שם שכ' דכיון שהעיד השליח תחלה והאמינוהו כבר. הרי הו' כשנים ותו אין הבעל יכול לערער ובאמת פסק כן הר"מ להדי' שם הלכה ה' והלכה ו' דבחו"ל כשאמר השליח בפ"נ אין משגיחין אח"כ בערעורו של בעל ובהג"ה מרדכי שם משמע דבאמת לא סגי' נאמנות השליח רק לענין שתהא מותר' לינשא קודם ערעור הבעל מסתמא לא חיישי' שהי' מזויף אבל אם באמת הכחיש אח"כ את השליח בעינן שני עדים לקיים הגט וצ"ל דס"ל להר' אביגדור כמ"ש דבחו"ל כיון שאין עדי' מצוי' ולא בקל יתודע שקרו א"כ אפי' בלא ערעור הו"ל למיחש למזויף ולכך צריך שיעיד עכ"פ בפי' על החתימ' שלא יוכל להשמיט עצמו אח"כ כמ"ש התוס' ד"ה הכא בפני דכשאומר בפני נחתם דייק טפי. אמנם אם הבעל ערער אח"כ באמת כיון דבעי קיום מה"ת בעי' שנים. ולפי"ז הא דקתני במתני' אם יש עליו עורערי' יתקיים בחותמיו קאי נמי אהמביא גט ממ"ה כמ"ש התוס' בד"ה חד אתי בעל לס"ד עי"ש: (ג) אמנם דעת הר"מ והש"ע בסי' קמ"ב דס"ל להדי' דכשאמר בפ"נ אפי' הבעל מערער אח"כ אין משגיחין בו אע"ג דבש"ע גופ' פסק דהיכא דלא אמר בפ"נ ובא הבעל וערער ולא נתקיים הו"ל הולד ממזר עיין בש"ע סי' קמ"א סעיף נ"ג ובב"ש שם ס"ק ע' וא"כ קשה איך מהני נאמנות השליח נגד דאוריי' כקושית הלח"מ נ"ל ליישב דהנה באמת איכא סברא לומר היכא שהבעל טוען מזויף מסתמא טוען אמת דמתירא לטעון טענ' שקר כיון שאם אינו מזויף מסתמא יקימהו ולכך פסקינן שפי' דבא"י והבעל טען מזויף ולא נתקיים א"כ נתברר שטענ' הבעל הי' טענ' אמת דמשו"ה באמת באבד הגט לא הוי רק ספק ממזר דבאבד אפשר אולי אם הי' בעולם היה נתקיים ועיין בט"ז בא"ע סי' קמ"א ס"ק ל"ד משא"כ בחו"ל היכא שאומר בפ"נ הנה השליח יש לו נאמנות יותר מצד עצמו מהבעל משום חזק' אין אדם חוטא ולא לו וגבי הבעל י"ל אולי הי' מתחרט על הגירושין כמ"ש הר"נ בסוגי' לחלק בין שליח קבלה לשליח הולכ'. ומה שטוען מזויף ג"כ אין ראי' כ"כ שמסתמא טוען אמת. דכיון שיודע שאין עדי' מצוי' אינו מתירא לטעון אפי' בשקר טענ' מזויף ולכך שפי' אמרי' דהשליח נאמן דמסברא יש להאמין השליח יותר מהבעל משא"כ בא"י דשכיחי עדי' וטען מזויף דאיכא סברא לומר דהבעל מתירא לטעון בשקר וגם מדלא יכלו לקימו הרי נתאמת טענתו של הבעל ולכך הו"ל הוולד ממזר ודוק ועיין בתומים סי' מ"ו ס"ק ד' שכתב ג"כ קצת כעין סברא זו עיי"ש אמנם לפי"ז בא"י אם הבעל ערער הו"ל למימר דהבעל נאמן אפי' היכא שאמר השליח בפ"נ כיון שלא נתקיים דהא שם שכיחי עדי' ומדלא נתקיים א"כ נתאמת טענתו של הבעל ובאמת לא פסק הר"מ כן דלהדי' כתב שם דאפי' בא"י אם אמר בפ"נ ואח"כ ערער הבעל אין משגיחי' בו וא"כ לכאורה נדחים דברינו אמנם י"ל דוודאי כל שלא אמר בפ"נ דע"כ צריכים לקיים הגט א"כ כל שלא נתקיים הרי איכא הוכחה שטענת הבעל שהי' מזויף אמת ולכך פסק שפי' הר"מ שהוולד ממזר בלא נתקיים משא"כ כשאמר בפ"נ שכבר העיד על הקיום והי' נאמן מדינ' וכמ"ש דאיכא סברא להאמין השליח טפי מהבעל משום חזק' דאין אדם חוטא ולא לו וא"כ כשהבעל מערער אח"כ אמרי' לפי' דאין משגיחין בו כלומר דאין מבקשי' כלל