תבואות השדה חלק ב קכ

וכו' וא"כ אמאי חייב בכהנים שפגלו די"ל דכהנים ס"ל לר"א בס"ד דשלוחי דידן נינהו וכיון דהוי שליח הו"ל פושע וחייב אע"ג דהוי היזק שא"נ מ"מ פשע בשליחותו והי' איבעי' הגמרא מס' נדרי' ל"ה ע"ב ול"ו ע"א אי שלוחי דידן נינהו אי שלוחי דרחמנא ומ"מ חל הפגול אע"ג דהוי שלוחי דידן ל"א לתקוני שדרתיך כדאיתא שם בגמ' דאמר קרא ולא יחשב עי"ש. אמנם לפי האמת דמסקינן בפרה שהכניסה למרבק שפיר י"ל לכ"ע דאפילו במקום דל"ש נמי עשו תקנה שלא יהי' כאו"א וכו' והא דפרת חטאת פטור שהכניסה למרבק שתקני ותדוש: (כה) ומעתה א"ש הר"מ לשיטתו דפסק פ"ו מהלכת נדרים הלכה ה' דכהני שלוחי דרחמנ' נינהו, א"כ ל"ל דמשו"ה חייב בכהנים שפגלו משום דפשע בשליחותו ולא דמי לאינש דעלמא דהא באמת שלוחי דרחמנא נינהו כדאמרינן מס' קידושין כ"ג ע"ב דמי איכא מידי דאיהו לא מצי למיעבד ושליח מצי משוי וע"כ צריך לומר דמ"מ חייבים בכהנים שפגלו דכיון דכבר פשו תקנה לחייב בהיזק שא"נ במקום דשכיח חייב בפגול נמי אע"ג דל"ש וזהו מוכח ממתני' דכהנים שפגלו דחייבים במזיד. ולפי"ז מתורץ מה דלא נקט התנא פגול בהדי מטמא ומדמע דאתי לאשמועינן דבאמת בפגול ל"ש לחייב כמו במטמא דהתם ל"ש שלא יהי' כאו"א וכו' כיון דל"ש רק משום דכבר עשו תקנה במטמא ואינך לא פליג רבנן וחייבי נמי במפגל וממילא לא איצטריך למנקט שם דבשוגג פטור דזהו אין ס"ד כלל לחייב בשוגג במפגל רק אתי לאשמועינן דבמפגל אע"ג דל"ש שלא יהי' כאו"א וכו' דהא ל"ש שיעשו הכהנים איסור ולכך נקט הכהנים בה"א הידוע כלומר אותם כהנים דאמרי' בכ"מ זרירים הם ולא שכיח שיעשו איסור אפ"ה מזידי' חייבים דלא פליג רבנן בתקנתם ומתורץ מה שהקשינו אות ג' ואות ד': (כו) ומעתה לפימ"ש דכל עיקר הדין דאפי' היכ' דל"ש נמי עשו תקנה שלא יהי' כאו"א וכו' דילפינן מפגול דנמי ל"ש שיפגל מה נמלץ מאוד סידור לשון הר"מ דמעיקר' נקט כסדר מטמא ומדמע ומערב והתם ליכ' איסור זולת מה שהפסיד לחבירו וזהו שכיח ועשו חכמים תקנה שיתחייב לשלם. ואח"כ נקט לדינ' דכהנים שפגלו נקט כסדר התנא לבבא בפ"ע כלומר אע"ג דפגול ל"ש כמו מטמא ואינך כיון דאיכא איסור' מ"מ לא פליג בתקנת' וחייבו בכהן שפגל נמי וא"ש מ"ש וכן העושה מלאכה בפרת חטאת אמר וכן דזהו שמעינן ממפגל דחיי' אע"ג דל"ש וא"כ לפי האמת בפרת חטאת אע"ג דל"ש נמי עשו תקנה ושפי' פסק הר"מ דבפרת חטאת חיי' במזיד דילפינן מפגול. רק בס"ד דגמר' היינו יכולים לומר דמשו"ה חיי' בפגול משום דהוי כשליח שפשע אמנם לפי האמת דקיי"ל שלוחו דרחמנ' הוי ומסקינן בפר' דמיירי שהכניסה למרבק א"כ אמרי' כפשטא דקנסו אפי' היכא דל"ש דלא פליג חכמים בתקנתם והנה לפי"ז גם מנסך ממש אע"ג דוודאי ל"ש מ"מ שמעינן מפגול דג"כ ל"ש כמ"ש רק ממילא קנסא נמי במנסך ממש היכא דלא שייך קלב"מ כגון שהגביה תחלה לכך נקט מנסך ממש אח"כ ולא בהדי מטמא ומדמע דבאמת במנסך ממש ל"ש כ"כ גזיר' שלא יהיה כאו"א דהא ל"ש שיתחייב עצמו למיתה עיין בפנ"י ורק כיון דגזרו באינך גזרו נמי במנסך לכך נקט מנסך אח"כ. ומדוייק כל לשון הרמב"ם וטעמו וסברתו היטב ונכון בס"ד כי יש לו הוכח' רבתי דחכמים קנסו בכ"מ אפי' היכא דל"ש ממתני' דכהנים שפגלו ול"ל דפגול שאני משום דפשע בשליחותו דהא קיי"ל שלוחי דרחמנא נינהו ומדוייק כל לשון הגמ' בס"ד ודוק היטב: (כז) ועפ"י מ"ש לעי' באות כ"ה דמשו"ה נקט התנא מפגל לבבא בפ"ע ולא כייל לה בהדי מטמא ואינך משום דעיקר התקנ' היה רק על מטמא ואינך דלא עבד איסור' זולת ההפסד ואע"ג דאסור לטמא תרומה מ"מ לא משמע להו לאנשי איסור' כ"כ משא"כ דלא שכיח לא עשו תקנה רק כיון דכבר גזרו על טעמא לחייב לשלם קנסו נמי במפגל אע"ג דל"ש ומשו"ה נמי לא קתני בפגול בשוגג פטור דזהו לא אצטריך כלל וא"כ ה"ד לר"י דס"ל היזק שא"נ ל"ש היזק משא"כ דס"ל שמיה היזק א"כ אין חילוק כלל בין מטמא למפגל. נפתח לנו שערי בינה להבין דברי ירושלמי בסוגי' דכתב חילי' דר"י ממתני' המטמא וכ' במזיד חיי' וכ' הפני משה דראי' הירושלמי ממתני' דנקט בריש' בשוג' פטור ודרך התנא למנקט מה דפשוט בריש' ואיכא סיעת' לר"י והי' דחוק קצת דכבר הבאתי לעיל באות ד' דברי התוס' מס' זבחים דלפעמים נקט בריש' הרבות'. אמנם לפי דברינו א"ש דהכי הפירו' בירושלמי חילי' דר"י ממתני' המטמא וכ' במזיד פטור ולמה לא כייל גם המפגל א"וו דאתי לאשמעי' דבמפגל אע"ג דל"ש שלא יהי' כאו"א הולך גם כן חייב כמ"ש וא"כ ממילא איכא ראי' לר"י דהטעם הי' משום שלא יהיה כאו"א הולך ודוק: אמנם דלא יקשה על חזקי' ממתני' י"ל דחזקי' כיון דס"ל מסתמא מנסך ממש דלדידיה ל"ל מערב דא"כ היינו מדמע ול"ש לומר קנסא מקנסא לא ילפינן כמ"ש הפנ"י. וא"כ כיון דהתנא נקט גם מנסך ובמנסך נמי ל"ש שלא יהי' כאו"א וכו' דהא במנסך וודאי עבד איסור' א"כ ע"כ איכא טעמא אחרינא הא דלא כייל מפגל בהדי מטמא כדאיתא מס' ב"ק ה' ע"א דלא קתני מפגל דבקדשים לא מיירי ה"נ ס"ל לחזקי' דמשו"ה לא כייל מפגל בהדי אינך משום דבהך מתני' לא מיירי בקדשים וא"ש ודוק: (כח) אמנם לפירש הפני משה דכתב דראי' הירושלמי לר"י הי' משום דנקט הפשוט יותר ברישא. יש ליישב גירס' הרי"ף דבמתני' דמטמא נקט ברישא בשוג' פטור ובמתני' דכהנים שפגלו נקט ברישא מזידים חייבים ושוגגים פטורים דלהרי"ף היה קשה דממנ"פ אי אמרי' דהתנא נקט הפשוט ברישא קשה ממתני' דמטמא לחזקי' ואי דרך התנא למנקט הרבות' ברישא קשי' לר"י ולכך היה לו הגירס' דהתנא ואינו מקפיד איזה למנקט תחלה והראי' דבמטמא נקט ברישא שוג' פטור ובפגול נקט ברישא מזידים חייבים וממנ"פ ליכא רבותא רק בחד או בשוגג או במזיד וע"כ דרוצי' לנו להורות דאין קפידא בכך איזה למנקט ברישא וכמו דמצינו במס' נדרים ג' ע"א לענין לפרש מאי דפתח בי' או מאי דסליק מיני' וא"כ לא קשיא לא לר"י ולא לחזקי' וא"ש ג"כ גירס' הרי"ף ודוק: שער א טיב גיטין וקידושין בעזרת ד' אשר מפיו חכמה יתן אתחיל לכתוב ח"ת במס' גיטין פרק ראשון (א) מקודם נבאר ענין נאמנות השליח לאמירת בפני נכתב ובפני נחתם. הנה רבה ורבא פליגי בטעמא דמתני' דצ"ל בפ"נ דרבה ס"ל משום שאין בקיאין לשמה ורבא ס"ל משום חששא דמזויף ושקיל וטרי הגמר' בין לרבה ובין לרבא ליבעי תרי. ומסקינן דחששא דלשמה הי' רק מיעוטא דמיעוטא דסתם ספרי דדייני מגמר גמירי ולכך סגי' בנאמנות השליח לחודי' וכן צ"ל לענין חשש' דמזויף דמן הדין אין לחוש כלל