תבואות השדה חלק ב קיט

נהנה דהיינו המלאכה אין כאן איסור שפי' אמרי' דלא קנסו כיון שלא היה כוונתו להדק משא"כ במנסך דמה שהי' נהנה דנעשה מחשבתו לע"א הי' איסור ובמרד ובמעל עשה לעבוד ע"א ל"ש לומר דלא קנסו כיון שאין מתכוין להזיק דאטו יהא חוטא נשכר כיון שכוון לע"א לא יתחייב בתשלומין ולכך שפי' קנסו במנסך וראיתי בס' נדפס מחדש שהקשה כן לדעת הראב"ד למה קנסו במנסך כיון שאין כוונתו להזיק ולע"ד ל"ק כמ"ש דהכא ההכאה הי' בעצמה איסור משא"כ בעושה מלאכה בפרת חטאת מה שהי' נהנה לא הוי איסור ודוק וא"כ צריכים אנו להבין טעם וסבר' הר"מ למה פסק בעושה מלאכה בפרת חטאת שחייב במזיד: (כא) וליישב זה נציעה איזה קושיות ודקדוקים בס"ד א' דבגמר' פריך ממתני' דכהנים שפגלו מזידים חייבים ותני עלי' מפני תקון העולם ואי אית' לדחזקי' האי שוגגים פטורים מפני ת"ה מיבעי' ליה ומשני ה"נ קאמר מזידים חייבים הא שוגגים פטורים מפני תקון העולם. הנה למקשה לא היה ניחא שנפרש דמפני תקון העולם לא קאי על מה שמפורש במתני' דהיינו מזידי' חייבים רק על הדיוק דשוג' פטור כמ"ש התוס' ד"ה ותני ועיין במהר"ם. וא"כ גרסי' במתני' שוגגים פטורים לא היה ניח' ליה לפרש דקאי אריש' דשוגגים פטורים וא"כ כשתירץ לו ה"נ קאמר וכו' צריך להבין במה ניח' ליה אח"כ דנוכל לפרש דתקון העולם קאי אדיוק' דשוגגים אי אריש' לגירס' התוס' והו' דקדוק עצום. ב' מאי קאמר הכא נמי קאמר מזידים חייבים הא שוגגים פטורים ומאי נמי דקאמר הול"ל הכא קאמר וכו' דלשון ה"נ משמע דע"כ אנו צריכים לפרש דתני עלי' קאי רק על הדיוק ג' למה באמת נקט התנא לבבא דכהנים שפגלו בפני עצמו ולא ערב לה במתני' דהמטמא והמדמע והמנסך והמפגל הכי היה צריך למתני' ד' לגירס' דידן למה לא קתני גם במתני' דהכהנים שפגלו בשוגג פטור. ה' יל"ד בדברי הר"מ שם דנקט מעיקר' למתני' דהמטמא ומדמע ומערב ומסיים ודבר זהו קנס הי' ואח"כ הביא הדין דכהנים שפגלו בפני עצמו ובאותו הלכה ממש הבי' וכן העושה מלאכה בפרת חטאת חיי' לשלם. ומדנקט וכן משמע דהדין דפרת חטאת שייך עם הדין דכהנים שפגלו. ואיזה שייכות יש לו ואח"כ הבי' הדין דמנסך ממש ו' הנה הר"מ ס"ל דבין מנסך ממש ובין מערב חיי' וכפי הנראה מלשונו שם ס"ל דבמתני' מיירי מנסך מערב דנקט לה בסדר מטמא ומדמע ואח"כ הביא הדין דמנסך ממש. ולזה י"ל דבאמת כיון דבמנסך ממש לא משכחת תשלומין רק ע"י הגבה' דאלא"ה קלב"מ או דאין אדם אוסר דשא"ש אי לאו דאגבי' קני' ובמתני' לא קתני הגבה' לכך ניח' להר"מ לפרש דמתני' פירושו מערב והא דקרי ליה מנסך היינו שנאסר הכל כמו במנסך וזה שכתב הר"מ או שערב לו טפת יי"נ בתוך יינו שהרי אסר עליו הכל והי' יתור לשון דהא במדמע לא נאסר הכל ואפ"ה חיי' בתשלומין. אמנם לפימ"ש א"ש דלכך נקט הר"מ מערב במטמא ומדמע לומר דמתני' נמי כוונתו מערב. ואע"ג דקתני מנסך היינו לאשמעי' שאסר הכל כמו ביי"נ גמור וכיון דבאמת במנסך ממש נמי חיי' בתשלומין כרב לכך הבי' אח"כ הדין דבמנסך ממש נמי חיי'. אמנם להבין סדרא דר"מ דמטמא מדמע ומערב וכהנים שפגלו ועושה מלאכה בפרת חטאת ומנסך ממש וכן לתרץ יתר הדקדוקים שהבאתי לעיל צריך ביאור בס"ד: (כב) ונ"ל דהנה באמת אי היזק שא"נ ל"ש היזק רק משום שלא יהא כאו"א הולך ל"ש למקנס רק היכ' דשכיח והיינו במקום דליכ' איסור' רק מה שמפסיד לחבירו וזה מורה לעצמו היתר מקנאת איש מרעהו ומשנאתו וז"ל ר' יוחנן שלא יהא כאו"א הולך כו' ויאמר פטור אני כלומר דבנפשו לא ירגיש שום עיון ועול כי יאמר אין בידי פשע כי שנאה מקלקלה השיר' כי מסתמ' אם הולך ומזיק לרעהו בידים מחמת שנאה עושה ומחפש צד היתר וז"ל ויאמר פטור אני משא"כ במקום איסור' זה ל"ש שירצה להפסיד חבירו ויעשה איסור ולא ברשיעי עסקינן ועיין במהר"ש בתוס' ד"ה מנסך דל"ש התם לענין מנסך ממש שלא יהי' כאו"א הולך. והנה א"כ בכהנים שפגלו לכאורה הו"מ לומר דל"ש שלא יהי' כאו"א הולך דבפגול איכא לאו אע"ג שאין בו מעשה ואין לוקין מ"מ איכא איסור' עיין מס' זבחים כ"ט ע"ב ובפרט דכהנים זריזים הן בוודאי ל"ש שירצה להפסיד הבעלים והו' יעשה איסור. רק לפי האמת כיון דכבר קנסו בהיזק שא"נ כמו במטמא מדמע ומערב דליכ' איסור' זולת מה שמפסיד לחבירו וע"ז מור' היתר לעצמו כמ"ש שוב קנסו חכמים אפי' היכ' דלא שכיח כגון במנסך או מפגל וזה שמעינן ממתני' דכהנים שפגלו דלפי האמת השא"נ ל"ש היזק ואפ"ה במזיד חיי' א"כ מוכח דלאחר שכבר ראו חכמים שצריך לעשות תקנה בניזקא היכ' שאין כאן איסור זולת ההפסד לחבירו דזהו שכיח קנסו נמי במקום דאיכא איסור' (ואפשר שהטעם הי' שלא יהא חוטא נשכר כמ"ש לעיין באות' כ' לסבר' הראב"ד): (כג) והנה א"כ י"ל דהגמר' כי פריך ליה מכהנים שפגלו ותני עלה מפני ת"ה פריך לי' דלא הי' ניח' ליה לומר דתני עלה קאי אדיוק' על מה דלא נזכר כלל במתני' דשוגג פטור וע"כ קאי אמזידי' חייבים ותני מפני ת"ה וקשי' לחזקי'. אמנם התרצן השיב לו בלשון ולטעמיך כלומר דע"כ לא אמרינן דאין דרכו של התנא לפרש טעם על הדיוק רק היכ' שנוכל לטעות דהטעם קאי על מה דמפורש. משא"כ הכא דבמזידי' חייבים ע"כ לא נוכל לפרש דהי' מפני תקון העולם. וכי איזה תקנה צריך לעשות שהכהנים לא יפגלו והא וודאי מילת' דל"ש ואדרב' לר"י קשה דס"ל השא"נ ל"ש היזק והא גבי כהנים שפגלו ל"ש תקון העולם. וע"כ מוכח אפכ' דהיזק שא"נ שמיה היזק ולכך מזידים חייבים רק שוגגים פטורים מפני תקון העולם כדי שיודיע ולענין כדי שיודיע כיון שיכול לבא לידי איסור אם לא יודיע שפי' שייך לעשות תקנה אפי' היכא דל"ש כגון בכהנים שפיגלו. משא"כ לענין ניזקי' אי אמרי' היזק שא"נ ל"ש היזק לא היה להם לעשות תקנה שלא יהא כאו"א הולך בפגול דל"ש. וזה שהשיב לו הכא נמי קאמר כלומר ע"כ ליכא לפרושי בענין אחר רק שהטעם דמפני ת"ה קאי אדיוק' על הי' שוגגי' פטורים ובזה שפי' שייך תקון העולם אע"ג דל"ש שלא יבא לידי איסור משא"כ לענין נזקין גריד' לא היו עשו תקנה במלת' דל"ש כגון פגול. וכיון דליכא למטעי דהטעם מפני ת"ה קאי על מה דמפורש וע"כ צריך לפרש דקאי אדיוק' שפיר נקט התנא הטעם על הדיוק ומתורץ מה שהקשינו באות א' ואות ב' ועכשיו אזיל הגמר' דלא אמרי' מכיון שכבר תקנו לחיים בהיזק שא"נ במקום דשכיח יהי' חייב נמי אפי' במקום דלא שכיח כגון בפגול זה לא אמרינן: (כד) ומקשה ר' אלעזר שפיר מהעושה משא"כ במי חטאת ובפרת חטאת אמאי פטור לחזקי' ולא קשה קושי' מהרש"א אמאי לא חייב לר"י נמי במזיד דעכשיו קיימא סוגי' דשמעתא דבמקום דל"ש לא עשו חכמים תקנה משום הפסד ממון וכיון דפר' ל"ש לא עשו חכמים תקנה והנה מהא דכהני' שפגלו לא קשי' ליה לר"א על ר"י מ"ט חייב כיון דהשתא קיימינן בסבר' דהיכא דל"ש לא עשו רבנן תקנה שלא יהי' כאו"א הולך