תבואות השדה חלק ב יב

וז"ל ואל אמה הי' מלשון מעיין כמו שמצינו אמת המים כלומר שמקור ומעיין זה הנס יהי' למעלה כלומר בשביל כבודו ית"ש. ועיין י"ל כי אותיות נח המלוי של הנון וגם החית עם המלוי בגימטרי' דעת והנה נח לא פגם בבחינת הדעת כי מי שהו' פוגם באות ברית קדש פוגם בבחינת הדעת ומי שהי' שומר הברית מתקן הדעת וז"ש אלה תולדות נח כלומר התולדות הי' המלוי של האותיות נח שהי' בגימטרי' דעת עם אות ח' הי' איש צדיק תמים כי מי שהי' שומר הברית נקרא צדיק ולכך אמר לו הקב"ה צהר תעש' לתיב' כלומר שיאירו כל האותיות גם המלוי מתיבת נח ואל אמה תכלינ' מלמעלה כלומר שלא יהא פגם ח"ו בדעת העליון כמה שנכתב בתפלת נטילת לולב ובנענועי אותם תשפיע שפע ברכות מדעת עליון כי גם הלולב הי' נגד השדר' שלא יהי' פגם בבחינ' הדעת כי הזיוג נקרא דעת כמ"ש והאדם ידע את חוה אשתו ואמר הכתוב ופתח התיב' כלומר האותיות נח שהי' בגימטרי' חן בצדה משום שלא יהי' כוונתו למצא חן בעיני הבריות רק לש"ש וממילא יהי' מוכיח אותם כי זה הי' כוונת הקב"ה בעשיית התיב' כמ"ש רש"י ז"ל. ועיין י"ל ופתח התיב' כי הנה אותיות נח עם המלוי חוץ האות נ' בראש התיב' בגימטריא דעת וז"ש ופתח התיב' בצדה משום שלא יצרף האות נ' שהי' בראש תיב' נח וממילא ישאר בגימטרי' דעת. והנה זה הי' דבר גדול שהי' בדור המבול שהיו מלאים זוהמ' ושטופי' בעריות והי' כבש מעינו ולא פגם באות ברית קודש וז"ש י"ל דורשי' לגנאי לא שהיו מגנים את נח רק שדרשו לגנאי שנא הי' משובח בזה שהיו מגנים אנשי דורו בחטא גלוי עריות והי' היה צדיק ואלו הי' בדורו של אברהם אבינו ע"ה שאז היו גדורי' מן הערו' לא היה נחשב לכלום. והנה איתא שדור המבול חטאו מחמת רוב טובה שהשפיע להם הקב"ה והנה א"כ קשה למה נאבדו הלא זה אמתלא והתנצלות על חטאם כמה שמצינו ודי זהב בשביל רוב טוב' שהשפעת להם עשו עגל. אמנם היה י"ל דבאמת היה להם התנצלות על חטאם מחמת רוב טובה רק דא"כ חייבו כליה על חטא גזל דאם היו עניים לא הו' נענשים כ"כ על עון גזל כמ"ש שהע"ה לא יבוזו לגנב כי יגנוב לעמל נפשו כי ירעב רק שהמ' היו עשירי' ואעפי"כ היו גוזלי' וחומסי' ולכך מה שנאבדו מן העולם כדין עשה עמהם הקב"ה ית"ש ויתעלה והנה חיבת רשע בהיפוך אותיותיו הי' עשר וזה כוונת המדרש רבה אלה תולדות נח והי' קשה למה נאבדו דור המבול וכ"ת בשביל שחטאו הרי שהי' להם התנצלות בשביל רוב עשרם והי' להם לענוש אותם בממונם שיהיו עניים ע"ז מתרץ הפוך רשעי' כלומר אם תהפוך תיבת רשע וא"כ היו עשירי' ולא הי' להם לגזול ולחמוס וע"כ שהיו נוטים רק אל הרע כמש"ה וכל יצר וכו' רק רע כלומר שאין להם שום כוונ' בחטאם רק למרוד בהבורא ית"ש ולכך ואינ' ובית צדיקי' יעמוד זהו נח. ולכך אלה תולדות נח שכ"מ שנאמר אלה פסל את הראשוני' וא"ש מה דלא נחתם גז"ד אלא על הגזל דעל שאר חטאים היה להם התנצלות שהי' מחמת רוב עשרם ודו"ק: לפ' לך ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל נ"ל הכוונ' דהנה איתא מס' פסחים פ"ח פ"א לא כאברהם שקראו הר שנאמר אשר יאמר היום בהר ד' יראה ולא כיצחק שקראו שדה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית שנאמר ויקרא שם המקום בית אל הכוונה הי' כך כי הנה עבודת ד' השלמה צריך להיות שיהי' שמח עצמו בעבוד' ד' לא ע"מ לקבל פרס רק שיהי' נרגש אצלו תענוג גדול בעבוד' ד' כמ"ש בס' חוה"ב בשער עבודת אלקים ובעבודה גופא ימצא מרגוע לנפשו. והנה החילוק שבין הר ושדה ובית הי' כך כי הר הי' מקום גבוה וקשה לעלות אליו כמו כן תחלה כשנכנס האדם לעבוד' ית"ש נדמה לו כהר כלומר כי מצייר נגד עיניו כמו עול גדול מקבל עליו. ואח"כ כשיגיע לקצת מדריג' יתרה אזי כבר מאמין שיוכל לכבוש יצרו ונדמ' בעיניו כשדה שע"י חריש' וזריע' ימצא פירות כמו כן כבר נקבע בנפשו כי ע"י עבוד' ד' ימצא שכר טוב בעמלו ונוח לו לכבוש היצה"ר מבתחלה כי כבר הי' מורגל קצת בעבודת השי"ת ואין קשה עליו כהר. אמנם שימצא מרגוע לנפשו בעבור' עצמה אינו מוצא עדיין והי' רק כמו שדה שאין לו תענוג מהעבוד' רק מהפירות אשר יקוה לאסוף אחרי עבודתו אמנם יעקב כבר קראו בית כלומר שבמקום מקדש שהי' התור' והעבוד' בזה יתענג בדשן נפשו כמ"ש דהע"ה שיר המעלות לדוד כלומר שהתפלל לד' שיזכה למעלות הצדיקי' וז"ש זכור ד' לדוד את כל ענותו כלומר אשר בתחלת כניסתו לעבוד' ד' הי' אצלו כענוי וז"ש את כל ענותו אשר נשבע לד' וכו' אם אבא באהל ביתי וכו' עד אמצא מקום לד' משכנות לאביר יעקב [ואל תטעה ח"ו שכוונתינו שאאע"ה לא הגיע למדריג' זו כי באמת האבות נכללא זה בזה כמ"ש יצחק הי' אברהם אברה' הי' יצחק. רק המדריג' עבוד' הם על דרך הזה ודוק] ואיתא מס' זבחי' נ"ד לא הוי ידעי דוכתי' היכ' כלומר שלא ידעו איז' הי' מקוה ביהמ"ק אייתי ספר יהושע בכלהו כתי' וירד ועלה הגבול בשבט בנימין ועלה כתי' וירד לא כתיב אמרו ש"מ הכא הי' מקומו סבר למבני' בעין עטם דמדלי אמרי נחתי בי' קליל כדכתי' ובין כתפיו שכן ויש לפרש הנה מלבד מ"ש כי מה שקראו יעקב בית היינו שימצא מרגוע ומנוחה לנפשו במה שזוכ' להיות משרת לממ"ה הקב"ה ולכך נקרא בית שהי' מקום מנוח' כמו כן תתענג בדשן נפשו בעבודת ד' נוכל לפרש עוד באופן אחר כי יש ב' מדריגות בעבודת ד' האחד להיות מובדל ונפרש לגמרי מהעוה"ז ויתב ויתבודד במקומות מיוחדי' אשר אין שם אדם לבל יפריעו אותו מדביקות אלקי. דרך השני הי' שאפי' בישובו עם בני אדם ומדבר עמהם ג"כ לבו דבק בעבודת השי"ת אפי' בעת עסקו במשא ומתן או אפי' בצורכי גופו מ"מ לבו דבוק בעבדות השי"ת וז"ש גבי יעקב ויחלום והנה סולם מוצב ארצה כלומר אפי' בעת עסקו בעניני עוה"ז מ"מ וראשו מגיע השמימה כי נפשו דבוק בד' ית"ש ואמנם אח"כ וירא ויאמר מה נורא המקום הזה כלומר כי לזה בוודאי צריך השתדלות רב שלא יפול ממדריגתו ע"י התחברותו עם האנשים וזה הכוונ' כי מתחלה הי' ביהמ"ק כלומר עבודת ד' הי' בבחינת הר ושדה מקום מובדל ומופרש מחבר' האנשי' אמנם אח"כ נקרא בית כי אפי' בהתחבר עם אנשי גילו מ"מ לבי דבוק בד' ית"ש ועי"ז יוכל להטות לבות האנשי' להמשיך אותם לעבודת השי"ת כמש"ה ויעבור אברם בארץ כלומר שהי' הולך ומתחבר עם אנשי הארץ ומ"מ וירא ד' אל אברם וז"ש בגמ' לא הוי ידעי דוכתי' כלומר שהיו מבקשי' מקו' מקדש והנה שמו אל לבם כי בכ"מ כתי' וירד ועלה כלומר כי כל ענייני עוה"ז וכל הצלחתו הולכי' מטה מטה כי אחרי התענג גופו מענייני עוה"ז ימאסו לו ובפרט לעת זקנתו וביום מותו לא יביא מאומ' מכל הנאת עוה"ז אמנם בשבט בנימין כלומר התור' שהי' נקראת ימין שהי' נתינ' בימין של הקב"ה ועלה כתיב וירד לא כתיב כי בת"ח נאמר עוד ינובון בשיבה אמרי ש"מ הכא הי' מקומו כלומר שזהו מקום לד' ועי"ז יוכל האדם לבא