תבואות השדה חלק ב יא

בית יעקב דרוש לפ' בראשית תרנ"א בפסוק אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ד' אלקי' ארץ ושמים ויל"ד דמתחלה הקדים שמים לארץ ואח"כ אמר ביום וכו' ארץ ושמים הקדים ארץ לשמים ודרשת חז"ל מס' חגיג' י"ב ע"א ידוע. ונראה דהנה באמת יש להבין כיון דגלוי וידוע הי' לפני ית"ש שהאדם יחטא א"כ למה בראו. אמנם כבר פירשו בזה כמו שהאדם זורע השדה הגם שיודע שיצמיח בו מיני עשבי' רעים ג"כ מ"מ זורע בשביל ספירות והתבואות שיצמיחו כמו כן היה ברצונו ית"ש שהאדם ישלים עצמו בעוה"ז וישליט כח השכלי שבו על החומרי להשלים עצמו העלים עינו כביכול מדרכי הרשעי' וברא העולם בשביל הצדיקים כמש"ה כי יודע ד' דרך צדיקי' ודרך רשעי' תאבד ואית' במ"ר הפליגן מכנגד פניו ובשביל צדיק אחד ג"כ היה כדאי כל בריאת מעשי שמים וארץ כי תכלית הבריא' היה שהאדם יעשה רצון קונו וכל מה שיהנה מן העוה"ז יהיו להעלות הניצוצות הקדושות שבכל דבר יש שורש קדוש' ג"כ וע"י האדם שנהנה מהם יש לכל הדברים עליה ועולים לשורשן כדאי' במדרשי' שכל עשב יש לו מזל למעלה ברקיע ושר שממונ' עליו. ולכך כשהאדם אינו עושה רצונו ית"ש פוגם בכל מעשי בראשית שכל הדברי' שנהנה מהם שלא לרצון הבור' ית"ש בפגמו על ידו ויש לפרש בזה סדר הפסוקי' ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה ושם השנית צלה כי למך הי' האדם שהי' מך כי האדם באמת מצד תכינ' גופו הי' בריה שפלה וחלוש'. והנה שתי כחות נטועים באדם האחד הי' כח השכלי שבו וזה נקרא עדה כי הי' עטרת לראשו ועדה הי' מלשון ויתנצלו בני ישראל את עדים שהי' עטר' ועי"ז הי' שולט על כל הברואי' וכח החומרי שבו נקרא צלה שהי' כצל עובר מצד הגוף. אמנם בחלק השכלי שבו יוכל להשתמש על שני פנים האחד שכל כח החומרי יתנהג עפ"י עצת השכל ויוכל לשום רסן לתשוקותיו כמה שאנחנו מוזהרים שלא ליתן חפשי לכח התאווני שבו וז"ש ותלד עדה את יבל כלומר שהוא מוביל ומנהיג כל כחותיו ותכונותיו הו' הי' אבי יושב אהל ומקנה כלומר שיושב באהלי תור' ועי"ז נתיישב ג"כ המקנה כח הבהמ' שבו שלא ישאר לשממה. אמנם מי שתכונותיו הגופני' שולטי' עליו הי' הנקרא יובל כי השכל מתנהג עפ"י כח החומרי שבו ונופל עליו לשון יוכל כלומר שהי' מובל מאחרי' ואמר הו' הי' אבי כל תופש כנור ועוגב נתן בזה משל כמו שבשמח' הוללות הכל שמחי' ומרקדים והאחד שתופש כלי הזמר בידו אין לו שמח' כמו כן מי שמשתמש בשכלו לאצור חיל לבנות בתים לא יהי' כמ"ש קהלת כי לא ישא בידו מאומ' ומי יודע מה שיהי' אחריו רק יכין רשע יצדיק ילבש כמו כן הי' מי שהי' בבחינ' יובל שאינו יכול הנהיג כחי הנפש שבו עפ"י עצת השכל להגיע להתכלית שבעבורו נברא רק כל ימיו מרבה נכסי' וכח התשוק' שבו לחמדת הממון הי' המושל עליו ושליט ברוחו הי' אבי כל חופש כנור ועוגב כלומר שהי' תופש הכנור ובידו לא ישא מאומ' וערום ישוב לבטן אמו ואחרי' ישמחו בהונו ורכושו בבחינ' יכין רשע וצדיק ילבש ואמר אח"כ וצלה כלומר הגוף שנמשל לכל עובר ומי שכל ימיו אינו מבקש רק להרויח גופו יודה תובל קין כי קין היא מלשון קן שהגוף הי' כקן אשר הנשמ' שנמשלה לצפור נתונ' בו ואח"כ כשבא ליתן חשבון ממעשיו אינו מוליך בידו מאומ' וז"ש תובל קין כלומר שמוביל שם לפני מקום החשבון רק הקן בלבדו וכחי הנשמ' נאבדי' ממנו כי הכרת תכרת הנפש החוטאת לוטש כל חורש נחושת וברזל שמי שמשתמש רק בכחי הגופני הי' לוטש נחושת ונבדל שהם כלי משחיתים לחבל גופו כי הברזל מכונה לכלי המשחית כדאית' במ"ר פ' בראשית כיון שנברא הברזל התחילו אילנות מרתתי' אמר להם מה לכם מרתתי' עץ מכם אל יכנס בי ואין אחד מכם ניזוק כי הנה האדם הי' עץ השדה וכיון שנברא הברזל הי' תואר לדבריו המחבלי' העולם התחילו מרתתי' כי האדם מוקף מכמ' מיני' פגעי' אמנם יש ביד האדם לשמור עצמו מכל מיני פגעי' כדאית' בגמ' אין הערוד ממית אלא החטא ממית וז"ש עץ מכם אל יכנס בי כלומר שהאדם יזהר בעצמו שלא יביא עצמו תחת יד המחבלים והי' אם יעלה בסולם השלימות לדבק עצמו בקונו יהי' שמור מכל פגע רע וז"ש עץ מכם אל יכנס בי ואין אחד מכם ניזוק ודוק ואמר הכתו' ואחות תובל קין כלומר מי הי' הגורם לזה שלא ישאר אחריו רק קן ריק וכחות הנפש נאבדי' ממנו הי' נעמה כלומר מי שמבקש לעצמו רק תענוגי עוה"ז שהם ערבי' ונעימי' רק לפי שני' ואינינו חושב על אחריתו. ואמה"כ ויצא קין מלפני ד' וישב בארץ נוד קדמת עדן כלומר מי שיוצא מגדר הדביקות בד' ית"ש וישב בארץ נוד הי' העוה"ז שהי' בר ומטלטל ואין לו יתד קיים קדמת עדן כלומר שתחת אשר הי' יכול ליתן מנוח לנפשו בגן עדן בעוה"ב נתיישב בארץ נוד כלומר בעוה"ז שכל ימיה נדים ונעים ויפה פיר' התרגו' ויתיב בארעא גלי ומטלטל דהוי עביד' עלוהי מלקדמין בגנת' דעדן כי החליף עולם נצחי וקיים בעולם עובר. והנה מי שרודף אחר תענוגי עוה"ז פגם בשכלו שהי' מן השמים ונעשה ארצי וז"ש אלה תולדות השמים והארץ כלומר כי האדם פוגם בנפשו תחת מה שהיה יכול לדמות עצמו לאחד מצבאות השמים נעשה ארץ כלומר איש אדמה כמ"ש גבי נח ויחל נח איש האדמ' ואית' במ"ר פ' נח שנתחלל כלומר שפגם קדושתו וא"כ קשה למה בראו הקב"ה מאחר שגלוי וידוע הי' לפניו ית"ש כי יעשה מן השמים ארץ כלומר שיפגום בנשמתו שהי' מן השמים ויעשה ארץ כח החומרי שבו ע"ז אמר בהבראם כלומר מ"מ נברא אדם משו' ביום עשות ד' אלקי' ארץ ושמים כלומר הצדיק שמשתמש בכל עניני עוה"ז לעבודת הבורא ית"ש א"כ נעש' ארץ ושמים שאפי' כחי הגופני שבו ג"כ נכנעים תחת יד השכל ועולה בסולם העולה בית אל לדבק גופו בד' ית"ש וז"ש ארץ ושמים שגם כח הארצי שבו נעש' רוחני כמו שמים וממילא כדאי הי' לברא העולם בשביל זה כן ד' אלקינו ישום חלקנו מן העובדי' אותו באמת לקשר עצמנו בהבור' ית"ש ויתעלה לעד אמן: דרוש לפ' נח איתא במ"ר הפוך רשעי' ואינ' זה דור המבול ובית צדיקי' יעמוד זהו נח. ונ"ל דהנה איתא לא נחתם גזר דינ' אלא על הגזל וצריך טעמ' למה וכי לא הי' בידם הרבה עבירו' זנות וכדומ' ונראה דהנה באמת איתא כי גם נח לא היה כדאי שינצל רק שמצא חן בעיני ד' הכוונ' הי' כי יש דורשי' שהיה רק צדיק בדורותיו ויש לפרש הפסוק צהר תעש' לתיב' כי הנה איתא בספרי' הקדושי' כשצדיק מתפלל לבטל איז' גזיר' יראה להפוך אותו הדבר לטובה כגון מנגע עונג וכיוצא בזה והנה בדור המבול שהי' גזיר' שיבא עליה' צרה ר"ל ואם גם נח היה נאבד היה נשחת העולם לגמרי ולא היה מאיר ח"ו כבודו וגדולתו ית"ש ולכך מצא חן בעיני ד' כלומר למען כבודו ית"ש שלא יאבד העולם לגמרי ולא יהי' ניכר כבודו ית"ש וז"ש צהר תעשה לתיבה הקב"ה למד אותו שיעשה מתיב' צרה צהר כלומר שיצהיר כבודו ית"ש