תבואות השדה חלק ב קיח

לחזקי' בין אחרים רואי' דבאחרים רואים אפי' בשוג' חייב דל"ש כדי שיודיעו אמנם מסתימ' הגמר' נראה דאין חילוק דלא פליג רבנן ועי' בס' שירי קרבן בירושלמי בסוגי' כתב נמי דלא פליג רבנן ועיין בס' בית יהודה: והנה בריטב"א מקשה מאי פריך א"ה אפי' במזיד נמי הא מצי לאודעי לי' ויאמר שוגג הייתי ולכאורה י"ל דהפירו' בגמר' הי' כך דהנה בנו"ב חקר הא לכאורה אין ע"א נאמן וכן כ' הפנ"י ומה כדי שיודיעו שייך. רק אי מהימן לי' כבי תרי שפיר שייך כדי שיודיע והנה ע"כ ל"ש לומר דמהימן לי' כבי תרי רק בשוגג משא"כ במזיד דעכ"פ לאו אינש מעלי' הו' שמפסיד חבירו בידים וודאי ל"ש לומר דמהימ' לי' כבי תרי. וזה כוונ' הגמר' השת' לאוזוקי קמכוי' אודעי לא מודע לי' כלומר דידיעתו אינו נחשב' לכלום. וא"כ אם יבא אחד ויאמר אני הפסדתי טהרותיך במזיד לא יהי' נאמן וא"כ לא היה צריך למפטרי' כדי שיודיעו. רק אם יתברר ע"י אחרי' נמי דאז יהי' נאמן ואם יתברר ע"י אחרים ל"ש כדי שיודיעו ומדוייק כפל הלשון אודעי לא מודע לי' כלומר דידיעתו אינו נחשב לכלום ודוק: (יז) ועפי"ז יש לתרץ מה שהקשה בס' גידולי תרומ' הובא בתומי' סי' ס"ו ס"ק מ' ובנו"ב מאי מקשה הגמר' לחזקי' מבריית' דעושה מלאכה במי חטאת ובפר' חטאת דפטור דלמא התם פטור משום כדי שיודיעו וכאן ל"ש תירוץ הגמר' השת' לאוזוקי קמכוי' דהא באמת אינו מכוין להזיק רק להנאתי כמ"ש הראב"ד פ"ז מחובל ומזיק הלכה ד'. ובס' טוב גיטין תירץ עפ"י מ"ש התוס' במס' ב"מ ל' ע"א ד"ה אף עובד דאינו נפסלו רק באית לי' שותפות א"ש דבאי' לי' שותפות ל"ש כדי שיודיע דבלא"ה לא ירצה להכשיל עצמו. ובזה מתרץ ג"כ קושי' המהרש"א אמאי לא מקשה ר"א על ר' יוחנן נמי אמאי פטור אפי' במזיד עכ"פ יהי' חיי' משום שלא יהי' כאו"א הולך כמו בכל היזק שא"נ דחייב במזיד ואי מיירי בשותפות דווקא א"ש דבשותפות ל"ש שלא יהי' כאו"א הולך כיון שמפסיד גם לעצמו כמ"ש התוס' מס' ב"ק ק' ע"ב ד"ה וחיי' באחריותו והבאתי לעי'. אמנם אכתי לא א"ש דבמס' ב"ק צ"ח ע"א ד"ה הא קמל"ן ובסוגי' בד"ה העושה מלאכה סתמו התוס' דבנוחותא מי שעושה בה מלאכה נמי נפסלו א"כ הדר' קושי' הגי"ת הנ"ל לדוכתי' דלמא משו"ה פטור אפי' במזיד בעושה מלאכה כדי שיודיע ול"ל תירוץ הגמר' השת' לאוזוקי קמכוין דהא כוונתו להנאת עצמו. אמנם לפימ"ש בפירוש דברי הגמר' א"ש דבמזיד בלא"ה לא יהי' נאמן שפסל פרתו דהא עכ"פ לאו אינש מעלי' הו' דהא חיי' בדיני שמים. וא"כ לא משכחת לה שנפסלה הפרה רק או כשהבעלי' עצמו ראו או אחרים ראו וא"כ ל"ש כדי שיודיעו והו"ל לחיי' במזיד. ואפשר דמשו"ה הבי' כל הבריית' דחיי' בד"ש אע"ג דעיקר הקושי' היה מהא דפטור בדיני אדם. רק כי היכ' דלא תימא דמשו"ה פטור משום כדי שיודיע כקושי' הגי"ת הנ"ל לכך הבי' כיון דחיי' בד"ש א"כ ממילא לאו איש מהימ' הי' ולא משכחת דנפסלה רק באחרים ראו א"כ לא שייך כדי שיודיע. וקושי' המהרש"א נתרץ לקמן בדברי הרמב"ם בדברינו באות כ"ד בס"ד: (יח) ברש"י ד"ה כדי שיודיע שטמא או דמע ולא כ' רש"י או נסך דאפש"ל דבמנסך לחזקי' דע"כ ס"ל דבמנסך ממש דאי מערב היינו מדמע ול"ל דקנסא מקנס' לא ילפינן דאיהו ס"ל הזשא"נ שמי' היזק ולא הוי קנס' וכן כ' הפנ"י וא"כ דמנסך ממש בלא"ה שוגג פטור משום קלב"מ ול"ל בשוגג מדאגבהי' קני' דבשוגג כיון שסבור שהי' שלו לא נתכוין לקנות וכן כתב בס' אמרי בינה להגאון מהר"ם א"ש ז"ל ובסוף ספר הפלאה דבשוג' ולא מדאגבי' קני' ומתורץ מ"ש הנו"ב דאיך שייך במנסך כדי שיודיע הא הו"ל מומר עיין לעיל באות ט"ו ולפימ"ש א"ש דבמנסך פטור בלא טעמ' דכדי שיודיע רק משום קלב"מ. וראיתי בפנ"י שהקו' הא כיון דאין אדם אוסר דשא"ש וא"כ לא מיירי רק בישראל מומר ואינו נאמן רק כשהי' בידו א"כ בלא"ה נאסר היין היכ' שהי' ברשות מומר בלא חותם. אמנם באמת לחזקי' ס"ל במס' ע"א כ"ד ע"א דאדם אוסר דשא"ש ע"י מעשה וא"כ לא צריכי' לאוקמי' במומר דווקא. אמנם כן בלא"ה הוי מומר ואינו נאמן לומר שנסך רק לפימ"ש לעיל באות ט"ו עפ"י דברי הב"י דמיירי שרוצה לעשות תשובה א"ש דשפיר נאמן ודוק: (יט) ברש"י ד"ה הכהנים שפגלו קרבנות ששחטו וזרקו לכאור' יל"ד למה נקט ששחטו וזרקו ונ"ל דהנה הריטב"א הקשה הא הו"ל בפגול היזק ניכר דמעשה השחיטה ניכר הי' ותירץ בתירוץ הראש דהקושי' הי' מזריק' לכך נקט רש"י שזרקו. א"נ י"ל לתירוץ השני של הריטב"א דכיון דאין פסול מחמת השחיט' רק מחמת דבר אחר הו"ל היזק שא"נ. ואפשר דמשו"ה נקט במתני' הכהנים לשון רבים לאשמעי' דבין בשחיטה בין בזריקה הו"ל היז' שא"נ ולא חיי' רק במזיד ולכך נקט רש"י ששחטו וזרקו ליישב לשון הכהנים דנקט לאשמעי' דאפי' בשחיטה הו"ל היז' שא"נ כיון שלא נפסלו מחמת השחיטה רק מחמת דבר אחר ודוק ועוד יש ליישב לשון הכהנים עפ"י מ"ש התוס' בד"ה שלא יהי' דמשו"ה בטהר את הטמא אינו פטור משום כדי שיודיע דכיון דאין רגילות לחזור מהוראתו רק אחרים לא חיישינן. וא"כ קשה לפימ"ש רש"י במס' מנחות ב' ע"ב דפגול לא הוי במחשבה רק בדבור א"כ לחזקי' מה כדי שיודיע שייך בכהנים הא בעזר' לא שכיח שיהי' רק כהן אחד ומסתמ' יש שם כהנים אחרים וא"כ האחרים יודיעו אמנם יש לחלק דכהנים אחרים יהיו טרודי' בעבודת' ולא ישמעו שפגל זה ושייך שפי' כדי שיודיע. וא"כ א"ש דאשמעי' רבות' הכהנים כלומר אפי' שיש שם כהנים הרבה מ"מ בשוג' פטור דמ"מ שייך כדי שיודיע כמ"ש וזה א"ש אליב' דחזקי' ודוק: (כ) הרמב"ם פ"ז מהלכות חובל הלכה ד' פסק דהעושה מלאכה במי חטאת ובפר' חטאת במזיד חיי' והשיג עליו הראב"ד דהא בגמ' לא מסקינן דמיירי בשהכניס' למרבק כדי שתניק ותדוש רק לחזקי' דס"ל השא"נ שמיה היזק אבל לר"י בלא"ה פטור וטעמ' דמלת' משום דאין מתכוין להזיק רק להנאתו לא קנסו בו מזיד. וכ' הה"מ דהר"מ ס"ל דבאמת הו"מ בגמר' למימר ולטעמיך דה"ה לר"י קשה אמאי אינו חייב במזיד. ועיין במל"מ שהבי' משם הרמב"ן דזהו תלי' אי גמרי' קנסה מקנסה והר"מ ס"ל דילפינן קנסה מקנסה שהרי כתב שם בהלכה ב' וכן כל כיוצא בזה ובמהרש"א ובמהר"ש הקשו באמר אמאי לא מקשה נמי לר"י אמאי פטור בעושה מלאכה במי חטאת ומהר"ש תירץ דאפשר דלא שכיח כ"כ ולא קנסו וא"כ להר"מ דס"ל דילפינן קנסא מקנסא א"ש שפסק דחיי' בעושה מלאכה בפר' חטאת זולת בהכניס' למרבק. מ"מ צריך להבין כיון דפשטות דסוגי' דשמעת' נראה דלר"י שפי' פטור בעושה מלאכה בפר' חטאת אמאי פסק הר"מ דחיי' נגד פשטא דסוגי' הגמר' ובפרט דסבר' הראב"ד נכונה בטעמו דכיון דאין כוונתו להזיק לא קנסו אותו. ולא קשה לסבר' הראב"ד דכיון שאין מכוין להנאתו לא קנסו א"כ אמאי חיי' במנסך ממש התם נמי לא מתכוין להזיק רק לע"א דחילוק גדול יש בדבר דבשלמא בעושה מלאכה בפר' חטאת במה שהי'