תבואות השדה חלק ב קיד

יותר מק"פ ולא נפסק האישות אפי' רגע אחת ושפיר פסק דאינ' מגורשת ודו"ק היטב. ועי' בא"ע סי' מ' לענין מקדש על זמן ידוע ועי' ברא"ש מס' נדרים כ"ט ע"א בפירוש הרא"ש שם ד"ה מי נפקא מ"מ הא וודאי י"ל דלענין גירושין אם אינו מגרשת רק לזמן הרי לא קנתה גופה כלל דלא הוי רק כמו ק"פ ולא נפסק האישו' כלל ול"ש כיון דפסק' פסקא דהא לא פסק' כלל כנ"ל ברור בדעת הר"מ ודו"ק: שער ו בעזרת ד' בוחן כליות ולב חוקר אכתוב ח"ת בסוגי' דהיזק שאינו ניכר מס' גיטין נ"ב ע"ב ונ"ג ע"א: אמר הכותב אם אמנם כבר האריכו בזה גדולי האחרוני' בתוס' ביאור לא אמנע לרשום מה שחנני ד' בלימוד הישיבה לבאר איז' עינינים בסוגי' הנ"ל ומד' אשאלה עזר וסעד יהי ד' עמנו: (א) במתני' המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חיי' ראשונה יש לחקור האיך מיירי מתני' אי מיירי שהיה עדים שראו שטמא ודמע ונסך א"כ איך ס"ל לחזקי' בגמר' דבשוגג פטור כדי שיודיע הא איכא עדים ואי מיירי דליכא עדים א"כ איך חיי' לר' יוחנן במזיד דס"ל היזק שא"נ ל"ש היזק ולא הוי רק קנס כיון דליכא עדים מודה בקנס פטור ולומר דלחזקי' מיירי מתני' בלא עדים ולר"י מיירי בעדים זהו דוחק עי' בחידושי בית יהודה ולכאורה י"ל דבאמת מיירי בלא עדים ולכך פטור לחזקי' בשוגג כדי שיודיע והא דחיי לר"י במזיד עפ"י הודאתו היינו דכמו דראו חכמים לחייבו משום כדי שלא יהי' כל אחד ואחד הולך וכו' אע"ג דמדינ' פטור דהיזק שא"נ ל"ש היזק ה"נ חייבו חכמים אפי' בהודאתו מהך טעמא נמי שלא יהי' כל אחד ואחד הולך ומפסיד לחבירו ומדוייק הלשון דקאמר ר"י שלא יהי' כאו"א הולך וכו' ויאמר פטור אני וזהו יתור לשון הך ויאמר דמה איכפת לנו באמירת' אמנם לפימ"ש א"ש דבאמת אי לא יהי' חיי' רק בעדים הוי מילתא דל"ש דמסתמ' לא יניחו אותו העדים להזיק לחבירו רק דכולא חשש שיזיק חבירו שלא בעדים ויאמר פטור אני כלומר דיאמר מעצמו ויהי' פטור כיון דלא הוי רק קנסה לכך תקנו חכמים שיתחייב עפ"י הודאתו נמי ודו"ק: (ב) ברש"י ד"ה והמנסך יין חבירו כוונת רש"י במה דנקט חבירו אע"ג דמסתמ' ידעינן דמיירי בשל חבירו נ"ל דהנה במס' חולין ע"א ע"א מקשינן למאן דס"ל אין אדם אוסר דשא"ש ממתני' דהכא דקתני והמנסך ומוקי לה אי בדאי' לי' שותפות בגוה או בישראל מומר דלא אמרינן לצעורי קמכוין אמנם אי הי"א דקני' לי' בהגבה' כמ"ש רש"י שם במס' חולין מ' ע"א ד"ה כביצה דהיכא דקני' לי' בהגבה' לא אמרי' אין אדם אוסר דשא"ש ל"צ לאוקמי' באית לי' שותפות ועי' בתוס' חולין מ' ע"א ד"ה כביצה שהקשו באמת על פרש"י מאי פרי' ממנסך כיון דאגבה' קני' ובאמת י"ל דר"ש ס"ל כשיטות הרמב"ם דיכול לנסך אפי' בלא הגבה' עי' ברמ"א יו"ד סי' קכ"ד סעי' י"ז א"כ הו"ל למתני' במתני' הגביה ונסך ומדלא נקט מתני' הגביה מוכח דאדם אוסר אפי' דשא"ש ולקמ' נבאר בס"ד וז"ל רש"י יין חבירו כלומר אפי' הי' של חבירו ול"ל שותפו' וגם לא מיירי במומר דמומר ל"ש לקרו' חבירו ואפ"ה נאסר היין דקני' לי' בהגבה' והא דנקט רש"י גבי מטמא ומדמע ג"כ של חבירו היינו משום דאשמעינן במנסך אפי' בשל חבירו כלומר אע"ג דל"ל שותפו' נאסר היין נקט נמי במטמא ומדמע של חבירו א"נ דמזה הוכיח דנמי במטמא ומדמע נאסר אפי' בל"ל שותפות ה"נ במנסך נאסר אע"ג דל"ל שותפות: (ג) בגמ' מ"ד מערב מ"ט לא אמר מנסך הא וודאי דמשו"ה פריך הגמרא מעיקרא אמיד מערב משום דלשון מנסך סובל יותר מנסך ממש. אמנם קשה מאי פריך הא שמואל אמר מערב ואיהו ס"ל מס' יבמות פ"ג ע"א כר"ש ור' יוסי דאין אדם אוסר דשא"ש לכך לא מצי לומר מנסך ממש ועי' בפנ"י שהקשה כן. אמנם י"ל עפימ"ש בנו"ב מד"ת לחו"מ סי' ס"א דמשו"ה נקט רש"י אליב' דשמואל מערב יי"נ ביין כשר ואסרו בהנאה אע"ג דשמואל ס"ל במס' ע"א ע"ד ע"א דהלכה כשר כרשב"ג דאפי' יין ביין ימכר כולו חוץ מדמי איסור שבו. אמנם הכא דקתני מנסך משמע שהיין כולו נעשה נסך וע"כ גם שמואל מודה דמתני' דהכא אתי' כת"ק דרשב"ג דיין ביין כולו אסור עי"ש וא"כ פריך שפי' מ"ט לא אמר מנסך ואע"ג דס"ל לשמואל אין אדם אוסר דשא"ש מ"מ דלמא אתי' מתני' כר"מ דפליג במס' יבמות על ר"ש ור"י וס"ל אדם אוסר דשא"ש ולכך משני דמנסך ממש ל"ל דקלב"מ [ושמואל לא ס"ל הא דרבה מס' כתובות ל"ד ע"ב דלר"מ אמרי' בקנס אע"ג דמקטל משלם]. ועד"ז יש ליישב מה שראיתי בנו"ב סי' הנ"ל שהקשה על הא דפריך הגמר' ולמאן דיליף קנס' מקנס' ופרש"י היינו רב דאמר מנסך ממש דאילו מערב לא איצטריך דהיינו מדמע והקשה מנ"ל לגמר' דרב יליף קנס' מקנס' דלמא ס"ל לרב כחזקי' דהיזק שא"נ שמי' היזק ולא הוי קנס' ולכך קאמר היינו מדמע. אמנם לפימ"ש א"ש דבאמת יל"ד מאי פריך הגמר' ולמ"ד מנסך מ"ט לא אמר מערב דלמא משום דסתמ' דלישנ' משמע מנסך ועי' בנו"ב שעמד ג"כ בזה אמנם י"ל דהגמר' פריך הכי דבאמת ס"ל לשמואל דקלב"מ משום דהגבה' הי' צורך ניסוך כמ"ש בתוס' ד"ה מנסך ורב ס"ל דאפשר לנסך בלא הגבה' ולא דמי לעקיר' צורך הנחה וכיון דאפשר לנסך בלא הגבה' שפיר הי' קשה לי' לגמרא א"כ כיון דעיקר חיוב תשלומין הי' על שעת הגבה' ובמתני' לא נזכר כלל מהגבה' וכיון דאפשר לנסך בלא הגבה' הו"ל למנקט במתני' הגביה יין חבירו ונסכו ואיך שבק העיקר מה שהחיוב בא עליו דהיינו הגבה' ונקט מנסך דלית בי' חיוב כלל כיון דקלב"מ וא"כ פריך שפיר מ"ט לא אמר מערב דשפיר ידעינן דהחיוב הי' משום הכי משא"כ אי נקט מנסך אין החיוב משום הניסוך רק משום ההגבה' וזה לא נזכר במתני' וצ"ע דרב ס"ל כיון דע"כ ידעינן דעל ניסוך גרידה איכ' חיוב תשלומין דקלב"מ ממילא ידעינן דמיירי בהגבה' והא דנקט מנסך לרבות' דאע"ג דאיכא חיוב מיתה ג"כ מ"מ חייב בתשלומין על הגבה' דקודם הניסוך. אמנם כן ע"כ מצינו לומר דהתנא נקט מנסך אע"ג דהחיוב לא בא משום מנסך רק משום ההגבה' מ"מ נקט מנסך לרבות' דאפ"ה חייב היינו רק אי אמרינן דעיקר החידוש במתני' הי' הא דבמזיד פטור אע"ג דהיזק שא"נ ל"ש היזק משא"כ אי הוי ס"ל לרב היזק שא"נ שמי' היזק א"כ עיקר רבותא הי' דבשוגג פטור והדק"ל מ"ט נקט מנסך שאין החיוב בא כלל בשבילו ואדרבא הו"ל למנקט הגבה' דאפ"ה בשוגג פטור ואי דבשוגג ל"ש מדאגבה' קני' מ"מ אין רבותא במנסך לפטור בשוגג וע"כ דרב ס"ל דעיקר החידוש במתני' הא דבמזיד חייב וא"ש דנקט מנסך אע"ג דעיקר החיוב הי' על הגבה' וכיון דרב ס"ל דהחידוש הי' הא דמזיד חייב וע"כ ס"ל כר"י דהיזק שא"כ ל"ש היזק כר"י והוי רק