תבואות השדה חלק ב קיג

קצבה א"כ צריך לחול מעכשיו ועכשיו א"א לה לינשא מחמת החשש שמא תבעל באונס ממילא לא הוי כריתות כלל. ואפש"ל דאפי' אי נימא דהך חשש' הי' רק מדרבנן שמא תבעל לו כמ"ש הפנ"י מ"מ כל היכא דהי' מעוכב' בשעת נתינת הגט לינשא מחמתו ולא ניתן קצבה לדבר ממילא לא הוי כריתות ואסורה מה"ת משום דאין זה כריתות ודו"ק. ועי' בשעה"מ בהלכות גירושין פ"ח בדיני' אלו שחקר ג"כ אי אסורה מדרבנן אי הוי שיור מה"ת אי לא וא"כ י"ל דס"ל לרש"י אפי' אינה אסורה רק דרבנן מכל מקום כיון דעל ידו מעוכב' בנשואי' תו לא הוי כריתות מה"ת ודו"ק היטב ומדוייק ג"כ לשון רש"י אינו גט שמא תבעל לו דומי' דע"מ שלא תלכו לבית אביך לעולם כלומר כמו בלעולם דלא הוי כריתות ה"נ בשלא תבעל לו אע"ג דלא שייך לעולם דהא התנאי אינו נמשך רק כל ימי חיי אותו האיש מ"מ כיון שעכשיו מעוכב' מחמתו לינשא לא הו"ל כריתות והוי הדין כמו בלעולם שהתנאי נמשך כל ימי חייה דאין זה כריתות וראיתי במהרש"א שכ' דבע"מ שתבעל לפלוני הוי כריתות לאחר מיתת פלוני וא"כ לא הוי דומי' לע"מ שלא תלכו לבית אביך לעולם ולפימ"ש א"ש דכיון דהגט לא כרת מיד בשעת גירושין ממילא לא הוי כריתות ולא מהני הגט אפי' לאחר מיתה פלוני ושפיר כתב רש"י דהוי דומי' ע"מ שלא תלכו לבית אביך לעולם ודו"ק: (לא) בפלוגתא דאביי ורבא בע"מ שתאכל בשר חזיר דלאביי הו"ל כתנאי שא"א לקימו ורבא ס"ל דאפשר דאכלו ולקי' נ"ל סברת פלוגתת' דאביי ס"ל בטעמ' דר"י בן תימא הי' משום דכל תנאי שא"א לקימו אמרינן דאנן סהדי דאין כוונתו לקיום התנאי ולא הוי רק כהפלג' דברים בעלמא וא"כ ה"נ בע"מ שתאכל בשר חזיר אמרינן אנן סהדי דלא איכפת לי' אם לא תאכל ומה תועלת יש לה שתאכל איסור על ידו ולא הוי התנאי רק כהפלג' דברים בעלמא ונתקיים המעשה בלא קיום התנאי אמנם רבא ס"ל דבאמת הסברא ניתנ' בכל תנאי שא"א לקיימו דלא נחית כלל לקיום המעשה כמ"ש לעיל באות כ"ח בשם השטמ"ק רק דאנן ילפינן מב"ג וב"ר דתנאי מועיל וא"כ אמרינן דדוקא כל שאין התנאי מבטל המעשה בהחלט מהני תנאי לבטל המעשה גם לא יתקיים משא"כ אם ע"י התנאי יתבטל המעשה בהחלט לא מצי התנאי לבטל המעשה ולכך בתנאי שא"א לקימו בטל התנאי שלא יתבטל המעשה בהחלט וא"כ בע"מ שתאכל בשר חזיר הרי עכ"פ לא יתבטל המעשה בהחלט שפיר מהני התנאי ודו"ק היטב ועי' מ"ש לעיל באות כ"ח: (לב) ועפי"ז יש להבין פי' הסוגי' דפריך בע"מ שתאכל בשר חזיר תיפוק לי' דהו"ל מתנה עמ"ש בתורה ומסי' כי אמרינן מתנת עמש"ב תנאי בטל כגון שארה כסותה ועונתה דוודאי קא עקר משא"כ הכא לא תיכול ולא תגרש ולכאורה צריך ביאור קצת התם נמי נימ' שלא יהי' לה עליו שכו"ע ולא תתקדש ואמאי אמרינן דקידושין חלי' ותנאי בטל אמנם לפימ"ש א"ש דגבי קידושין כיון דנימא שיתקיים המעשה קידושין וגם התנאי זה אי אפשר דהא ע"כ יש לה עליו שכו"ע וא"כ אי אפש"ל רק על צד אחד שלא תתקדש א"כ תתבטל המעשה בהחלט וא"כ יהי' ממנ"פ בי' התנאי לבטל המעשה בהחלט דלקיים התנאי והמעשה אי אפשר בשום צד שפיר אמרינן דלא חל התנאי משא"כ הכא בע"מ שתאכל בשר חזיר אע"ג דהו"ל מתנה עמ"ש בתורה מ"מ אין התנאי מבטל המעשה בהחלט דהא באמת יש צד לקיים המעשה ולקיים התנאי רק בקיום התנאי תעבור על ד"ת בזה אמרינן דאין זה עיקר דלא תיכול ולא תגרש והתנאי חל מ"מ דהא אם תאכל ויתקיים התנאי תהי' מגורשת ולא נתבטל המעשה בהחלט משא"כ בקידושין בקיום התנאי ע"כ נתבטל המעשה דאם הי' מקודשת אי אפשר שלא תהי' לה שכו"ע ודו"ק היטב ועי' בשטמ"ק למס' כתובות נ"ו ע"א ועי' בחי' הרשב"א לעיל פ"ג ע"א ד"ה מתנה מי קאמר לה מ"ש שם לענין מתנה תנאי בביטול מצוה כגון שלא תאכל מצה בליל פסח ודו"ק ואין להאריך יותר ועי' ברא"ש שהבי' הטעם דאכלה ולקיים ומתנה עמ"ש בתורה נמי לא הוי דלא תיכול ולא תגרש א"ש נמי לפימ"ש לעיל דמשו"ה לא דמי לע"מ שאין לך עלי שכו"ע דהכא מ"מ אפשר נמי בקיום התנאי ובקיום המעשה שניהם יחדיו משא"כ בע"מ שאין לך עלי שכו"ע אי אפשר בשום אופן לקיים המעשה ולקיים התנאי רק בהתקיים התנאי תתבטל המעשה בהחלט שפיר לא מהני התנאי ודו"ק: (לג) כתב הר"מ פ"ח מה"ג הלכה ט' התנה עלי' היום אין את אשתי ולמחר את אשתי אינ' מגורשת. והנה הראשונים תמהו הא כאן מסקינ' באיבעי' דרבא מר"נ דמסתבר' כיון דפסק' פסק' ובש"ע א"ע סוף סי' קל"ז פסק באמת דהי' ספק מגורש' ותימ' על הר"מ מה ראה לחלוק על פשטא דגמר' דמסקינן כיון דפסק' פסק' ועיי' מ"ש לעיל באות י"א ועי' שם בכ"מ ובלח"מ ונ"ל דהנה לכאורה קשה איך מהני הגט כיון שלא גרשה רק על יום אחד לא עדיף יותר ממקנה לזמן או הפקיר לזמן דמקרי' אכתי אגוד' בי' וכן כ' הר"נ מס' נדרים מ"ד ע"א ד"ה רישא וז"ל דכיון שלא רצה להפקירו הפקר עולם ואכתי אגיד גבי' אפי' באותו זמן שהפקירו לא ניחא לי' דליפוק מרשותי' עד דזכי בי' אידך עכ"ל מ"מ חזינא עכ"פ דכל שלא הקנה לעולם מקרי' אגוד' בי' וא"כ גבי גט לא להני כלל. אמנם י"ל דרבא לשיטתי' שפיר קמיבעי' לי' דהנה הר"נ במס' נדרים כ"ט ע"א ד"ה אמ"ל אביי כתב דכל קנין שאינו עולמי' קנין פירות בלחוד מקרי והנה לענין קנין יורשות ל"ש קדושת דמי' כלל רק קדושת הגוף עי"ש היטב. והנה לרבא ס"ל לפשיטות דאי לאו משום שיור היה מהני הגט ליום אחד עכ"פ דהא לא איבעי' לי' רק אי אמרינן דלמאן דקא שרי קא שרי לעולם והיינו אי לא הוי שיור בכה"ג אפי' לר"א או דנימא אפי' לרבנן כיון דפסקא פסקא. ולכאורה קשה היאך שייך כלל לומר כיון דפסקא הא מכיון שאין בדעתו לגרש רק לזמן א"כ לא נקנית להאשה בקנין עצמה רק קנין פירו' וא"כ לא פסק' כלל. אמנם יתכן עפ"י מ"ש התוס' מס' גיטין מ"ח ע"א ד"ה אי לאו דרבא ס"ל כר"י ק"פ כקה"ג דמי א"כ א"ש דהרי עכ"פ נפסק ממנו היורשות ליום אחד ולא אגוד' בי' כלל כיון דק"פ כקה"ג דמי וממילא אמרינן כיון דפסק' פסק' ובזה מדוייק הלשון בגמר' בתר דאיבעי' הדר פשטא מסתבר' כיון דפסק' פסק' ויל"ד מהו קאמר בתר דאיבעיא פשיט' דבתר דאיבעי' פשט לי' אמנם לפימ"ש א"ש דבאמת ר"נ ס"ל דל"ש כלל לאיבעי' אי אמרינן כיון דפסק' פסק' כיון דלא גרש רק לזמן לא הוי רק כמו קנין פירות מה שמקנה לה גופה וקנין פירות ל"ש כלל באשה דבאישות בעינן קדושת הגוף דווקא וא"כ לא נפסק כלל האישות אפי' לרגע דאכתי אגוד' בי' מקרי' א"כ ל"ש לומר כיון דפסק' רק לרבנן דהתחיל והסתפק אי אמרינן כיון דפסק' משמע דהא וודאי פשיט' דעכ"פ לשניה נפסק האישות והיינו כמ"ש כיון דס"ל ק"פ כקה"ג דמי אמ"ל שפיר בתר דאיבעי' כלומר לפי מאי דסביר' לך באיבעי' סלק דעכ"פ תוכל לפסוק האישות לשעה מסתברא דאמרינן כיון דפסק' וא"כ א"ש דעת הרמב"ם כיון דאנן ס"ל ק"פ לאו כקה"ג דמי עי' פ"ד מהלכו' בכורים א"כ כל שאינו רוצה לגרש רק לזמן הרי לא הקנה לה קנין בגופה רק לזמן ולא הוי