תבואות השדה חלק ב קיב

נשואין לאחר משא"כ דהכא התנאי שהותנה הי' לנשואי אחר וא"כ אם תניא לזולת בעל התנאי הו"ל אשת איש דהא ממנ"פ זיקת בעל אחד עליה ולא מצאו קידושי אחר מקום לחול הו"ל עדיין כאשת איש ודו"ק: (כז) בגמ' אמר ר"נ לא תנשא לו שמא יאמרו נשותיה' נותנים במתנה ואם נשאת לאחר לא תצא ופריך ומשום גזיר' לא מפקינן לה ושרינא א"א לעלמא. אלא אמר ר"נ ה"ק ועי' בתוס' מ"ש דמעיקר' מ"ט לא אמר ר"נ הכי דאם נשאת לא תצא קאי על פלוני ותירצו דס"ד דחכמים הפקיעו הקידושין מיני'. ולע"ד נראה בפשיטות דבאמת בתנאי שא"א לקימו כמו בע"מ שתבעלי לאבא ולאביך אמרינן דלא חל התנאי כיון שאין בידה שיעשו איסור וא"כ ה"נ ס"ד דר"נ כיון דבאמת אסורה לפלוני משום שמא יאמרו וכו' ממילא הו"ל כתנאי באי אפשר לקימו ונתבטל התנאי והמעשה קיים ומגורשת ומותרת מדינ' לאחר ולכך אם נשאת לאחר לא תצא כיון דהתנאי בטל רק דמ"מ לא תנשא לכתחילה אפי' לאחר כיון שהותנה ע"מ שתנשא לפלוני רק ע"ז פריך דוודאי אי הוי מדאוריית' אסורה לאותו פלוני שפי' י"ל דהו"ל כתנאי שא"א לקימו כמו בע"מ שתבעל לאבא ולאביך בסמוך ועי' בא"ע סי' קמ"ג סעי' י"ב משא"כ הכא דרק משום גזירה אסורה לפלוני לא הו"ל כתנאי שא"א לקיימו ושפיר חל התנאי וא"כ הו"ל לומר דאם נשאת לאחר דתצא. ויש לדון בזה אי אמרי' דאיסור דרבנן הו"ל כדאוריית' א"כ שפיר הוי תנאי שא"א לקיימו כמו באסורה מה"ת אמנם י"ל דהכא כיון דרק משום גזירה אסורה על פלוני לא הו"ל כאסורה מה"ת וז"ש הגמ' ומשום גזירה ומפקינן לה וכו' ודו"ק: (כח) בגמ' ת"ש הר"ז גיטך ע"מ שתעלי לרקיע וכו' אינו גט ר"י בן תימא אומר כזה גט וכו' דהו"ל תנאי שא"א לקימו ותנאי בטל והמעשה קיים הנה כבר הארכתי בס"ד בחידושי לסוגי' דתנאי כפול בענין תנאי שא"א לקיימו. וכעת נ"ל דפלוגת' דרבנן ור"י בן תימ' הי' דהנה באמת היה לנו לומר כיון שהותנה בדבר שא"א לקימו לא נחית כלל לקיים המעשה וא"כ אמאי נימא דלענין תנאי הו"ל כמפליג' בדברים הא לכאורה כאן ל"ש לומר חזקת אין אדם מוציא דבריו לבטלה ונתכוין שיהי' המעשה קיים דהא חזינן עכ"פ שהוציא דבריו לבטלה לענין התנאי במה שא"א וא"כ אדרב' נימא דרצה רק לשחק בה כיון שידע שא"א לה לקיים התנאי. ועי' בס' שטמ"ק במס' ב"מ סוף פרק השוכר את הפועלים שכ' נמי לחלק בין מתנה עמ"ש בתורה דנחית עכ"פ לקיום המעשה אם תעבור על ד"ת ובין תנאי שא"א לקיימו דלא נחי' כלל לקיום המעשה וא"כ נימא דהמעשה יתבטל. אמנם י"ל עפ"י מ"ש הראשונים דלולא תנאי ב"ג וב"ר לא היה מועיל שום תנאי ועי' מס' כתובות נ"ו ע"א ד"ה הר"ז מקודשת שכתבו כן בשם הר"י עי"ש וא"כ א"ש דתנאי שא"א לקיימו דלא הוי דומי' דב"ג וב"ר לא מהני כלל וזהו כוונת התוס' בר"ה ע"מ מה שהקשו בשם ה"ר אלחנן דה"ל למילף מתנאי ב"ג וב"ר. אמנם רבנן ס"ל דתנאי מועיל אפי' אי לא ילפינן מתנאי ב"ג וב"ר וא"כ בדבר שא"א לקימו דלא נחית כלל לקיום המעשה כמ"ש בשם שטמ"ק המעשה בטל ודו"ק: (כט) ברש"י ד"ה אין חוששין כתב דבע"מ שלא תבעלי. לפלוני אינו גט דחוששין שמא תבעל לו דומי' דע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם. ובאמת כאן הוי כ"ש דבע"מ שלא תלכי לבית אביך תלוי בדעת' עי' בא"ע סי' קמ"ג סעי' כ"א משא"כ בשלא תבעל אולי תבעל באונס. אמנם הראשונים הבין בדברי רש"י דהטעם דאין זה כריתות והקשה הא כאן בע"מ שלא תבעלי הו"ל כמו בשלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני דהוי כריתות. אמנם גם זהו ל"ק עפ"י מה שהבאתי לעיל באות ג' דברי הר"נ מ"ש בדברי הר"מ דמשו"ה ס"ל בע"מ שלא תנשאי לפלוני דלא מהני רק לזמן קצוב דאע"ג דאח"כ לאחר מיתת פלוני תו לא אגודה בי' מ"מ הרי א"א שתנשא לו לאחר מיתה ועי' בכ"מ פ"ח מה"ג הלכה י"ב וא"כ ה"נ בע"מ של תבעלי לפלוני הרי א"א לו ליבעל לעולם ולא הוי כריתות ועי' בחי' פנ"י שכתב קצת כעין זה רק הניח בצ"ע על דברי רש"י דלעיל נקט הטעם שמא תבעל לו תיפוק לי' דבלא"ה אין זה כריתות דבאמת הך חשש' דשמא תבעל אינו מסתבר שיהי' מה"ת, ועי' בשעה"מ שתמה ג"כ דחשש' שמא תבעל לו אינו דומה כלל לע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם דהתם הטעם משום דלא הוי כריתות, ועי"ש שכתב דאולי תבעל לו אח"כ ונמצא גט בטל וממילא מקרי' אגוד' בי' ואין זה כריתות ואי נימא דדעת רש"י דהא דמודי רבנן בע"מ הא רק בע"מ שלא תנשאי דלא הוי שיור משום שהותרה אצלו בזנות משא"כ בע"מ שלא תבעלי דבזנות נמי אסרה הו"ל כמו חוץ והוי שיור כדעת התוס' רי' פרקי' ד"ה אבל בע"מ בס"ד שם ושיור בגט פסול ס"ל לרש"י מטעם דלא הוי כריתות וא"כ שפיר דומה לע"מ שלא תלכו לבית אביך לעולם מ"מ לא הו"ל לרש"י לומר דחוששין שמא תבעל לו דהא אפי' אם יבא אלי' ויאמר שלעולם לא תבעל לו ג"כ אינו גט דלא הוי כריתות ובלא"ה דברי רש"י קשה מאוד דהא להטעם שמא תבעל לו א"כ אם כבר מת אותו פלוני דתו ע"כ הך חשש' היתה מותרת לינשא. וא"כ אמאי כתב רש"י אינו גט הלא הגט שפי' חל לאחר מיתת אותו פלוני דאזדא לי' הך חשש' ובע"מ שלא תלכו לבית אביה לעולם אפי' מת אביה נמי אינו גט ועי' מל"מ פ"ח מה"ג הלכה י"א ובשעה"מ שם וצ"ע: (ל) ולע"ד דכוונת רש"י הי' דרש"י ס"ל דבע"מ שלא תבעלי נמי לא הוי שיור כיון שהותנה בלשון תנאי כמסקנ' התוס' ד"ה בע"מ ברי' פרקי' רק דרש"י ס"ל לחלק בין ע"מ שלא תבעלי לע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני דבע"מ שלא תשתי יין כיון דאין כאן חשש לינשא מיד דמסתמא לא חיישינן שתעבור על תנאה ותקלקל עצמה שפיר הוי כריתות משא"כ בע"מ שלא תבעלי דעכ"פ כל ימי חיי פלוני אסורה לינשא לו שמא תבעל באונס וכל גט שמעוכב' מחמת התנאי לינשא מיד תו לא מהני אפי' כי אזיל לי' החשש כגון שמת פלוני ולא דמי לתנאי דע"מ אם לא באתי עד י"ב חודש דהוי גיטא אעפ"י שאסורה לינשא עד שיעבור הזמן דהתם כיון שהותנה לזמן קצוב אמרינן דלא משוי' לי' גיטא עד אותו הזמן ובשעה שהגט חל כורת לגמרי כמ"ש הרשב"א לעיל פ"ג ע"א ד"ה בע"מ עי"ש משא"כ הכא דאין זמן קצוב מתי ימות אותו פלוני וכו' שלא מת אסורה לינשא מה"ת וס"ל לרש"י כיון שהגט היה לו להפריד בינו לבינה עכשיו בשעת נתינה כיון שלא הותנה לזמן קצוב ועכשיו אסורה לינשא שמא תבעל לו ממילא לא כרת בינו לבינה ולא הוי גט לעולם וזה שאשמעינן רש"י ז"ל, דאפילו בחשש' שמא תבעל לו לא אמרינן מכיון דאזדא לי' הך חשש' חל הגט דלא אמרינן כן אלא מכיון שהגט לא היה יכול לחול בשעת נתינה מחמת חשש' דשמא תבעל א"כ אין זה כריתות והוי דומי' שלא תכנס לבית אביך לעולם דפשיט' דאין זה כריתות וה"נ אע"ג שלאחר מיתה אותו פלוני נפסק התנאי מ"מ כיון שלא כרת הגט בשעת נתינה לא חל גם לאחר מכאן ולא דמי למי שאמר הר"ז גיטך לאחר י"ב חודש דהתם ניתן הגט שיכרות אח"כ ובשעת חלות הגט כורת הי' משא"כ הכא כיון שלא נתן