תבואות השדה חלק ב קי

דאמרי' נתרוקן וב"ה ס"ל דלא צריך קרא לע"מ: (כב) ואין להקשות לסברתינו דאי חוץ אסור פשיט' דשרי בע"מ דליכא חששא דר"ט ור"ע כיון דל"ל תקנת' אחרת א"כ קשה ורבנן כיון דבאמת אסרי בחוץ א"כ ממילא פשיטא דשרי בע"מ ול"צ קרא לע"מ. וא"כ ממילא נימא דקרא אתי להתיר בחוץ כר"א. ונראה דרבנן ס"ל דבאמת אי לאו קרא לא הוי ידעינן לא לאסור בחוץ ולא להתיר בע"מ. אמנם כיון דאיכא תרי קראי חד לאסור וחד להתיר והנה הנה בכל חדא איכא מעלה וחסרון היינו בחוץ איכא מעלה להתיר אי אמרי' דנתרוקן דליכא חששא דר"ט ור"ע ואיכא חסרון דהוי שיור. ובע"מ איכא מעלה להתיר דלא הוי שיור ואיכא חסרון דהא איכא חששא דר"ט ור"ע והנה א"כ היה הדבר שקול. אמנם כיון דבע"מ ליכא חסרון דחששא דר"ט ור"ע רק אי בחוץ שרי משא"כ אי בחוץ אסור אז ליכא חסרון בע"מ דהא אם אין לו תקנה אחרת לאוסרה על פלוני אין לחוש חששא רחוקה כמ"ש לעיל באורך בס"ד. א"כ וודאי מסתבר לומר דהתיר' אתא לע"מ ואיסור' אתי לחוץ דתי לא נשאר שום חשש בע"מ דשיור ליכ' וחששא דר"ט ור"ע נמי ליכא כיון דל"ל תקנת' בחוץ. אמנם אי נימא אפכא להתיר בחוץ מחמת המעלה דליכ' חששא דר"ט ור"ע מ"מ ישאר החסרון דאיכא שיור' בגט. וממילא א"ש טפי אי מוקמי' התורה בע"מ ואיסור' בחוץ דלא נשאר שום חסרון בע"מ כמ"ש וא"ש קראי. והנה א"כ וודאי הי' אפש"ל דמשו"ה שרי ר"א בחוץ דס"ל דלא אמרי' כלל סברא דנתרוקן וא"כ ממילא תו ליכא חששא בע"מ ול"צ קרא להתיר בע"מ ואתי קרא לחוץ. לכך אשמעי' ומודה ר"א כלומר דמודה לסברת רבנן דבחוץ נתרוקן ואפ"ה לא דריש כרבנן אע"ג דאי נתרוקן האישות בחוץ א"א ממילא איכא הו"א לאסור בע"מ משום חששא דר"ט ור"ע (ועי' בחי' פנ"י שכתב קצת על זה הדרך) מ"מ ר"א לא ס"ל כלל דאתי' קרא לאיסור' וליכא רק חדא קרא להתירה וס"ל דבע"מ ליכ' שום חששא דחששא דר"ט ור"ע אין סברא כלל. אפי' אי אית לי' תקנת' בחוץ דחשש רחוק כזה לא מסתבר כלל וממילא תצטריך קרא להתיר בחוץ. והכל הולך על הדרך שכתבנו לעיל בס"ד דאי יש תקנה לאוסר' לפלוני בחוץ שלא לבא לידי חששא דר"ט ור"ע אז איכא הו"א לאסור בע"מ אמנם אי בחוץ ליכא תקנ' אז אין הו"א לאסור בע"מ לחוש לחשש רחוק ודו"ק היטב כי הוא עמוק בס"ד:. ח"ת במס' גיטין פ"ד ע"א (כג) בגמ' ת"ר הר"ז גיטך ע"י שתנשאי לפלוני הר"ז לא תנשא ואם נשאת לא תצא מאי קאמר ר"נ ה"ק הר"ז לא תנשא לו שמא יאמרו נשותיה' נותני' במתנה ואם נשאת לאחר לא תצא והנה הלשון דפריך מאי קאמר אע"ג דאין כאן סתירה בלשון דברייתא נ"ל דהכי פריך דס"ד דמשו"ה לא תנשא דכיון דקאמר ע"מ שתנשא לפלוני הוי שיור בגט. ולכך פריך א"כ איך קאמר אם נשא' לא תצא ומשני ר"נ דלעולם לא הוי שיור כמ"ש רש"י ד"ה הא לאחר כיון דלא אמר ע"מ שלא תנשאי אלא לפלוני ממילא לא הוי שיור ועי' בחי' פנ"י ד"ה א"ל רבא ויש להסביר דוודאי אם אמר ע"מ שלא תנשאי אלא לפלוני א"כ אפי' כי מת אותו פלוני או גרשה ג"כ אסורא לאחר שפיר י"ל דהוי שיור משא"כ כי קאמר ע"מ שתנשא לפלוני ממילא כי נשאת לפלוני ומת או גרשה מותרת לכל אדם ולכך לא הוי שיור ומשו"ה ס"ל לר"נ דגם לאחר לא תצא כיון דיכול' לקיים התנאי ע"י נשואי' לפלוני עד דפריך לי' רבא הכא בדיד' קיימא לגרושי ומשו"ה מסיק דאם נשאת לאחר תצא. והנה בתוס' ד"ה הכא בדיד' הקשו דאם אינו יכול' לקיים תנאה הו"ל אשת איש וא"כ ממילא מותר' לאותו פלוני וכתבו התוס' וז"ל מ"מ אינו יכולה לקיים תנאה ולינשא בלא גירושין דלעולם צריכ' גט מספיקא שמא יתקיים תנאה ותנשא גם לשני ע"י מיתת הראשון או יגרש'. והנה המהרש"א האריך מאוד בכוונת דברי התוס' אלו. וכפי הנראה מדבריו לחד פירוש' היינו שע"י מיתת הראשון או גירושין גמורים בלא תנאי חלו קידושי האמצעי ועי' בחי' פנ"י ולכאורה צריך להבין איך יכולין לחול קידושי אמצעי ע"י מיתת הראשון הא כ"ז שלא נשאת לאותו פלוני הו"ל כאשת איש ואטו שמקדש אשת חבירו ומת בעלה נימא דקידושי תפסי למפרע. אמנם החילוק נכון דהנה בהג"ה בס' א"מ סי' קל"ז הסביר דבכל ענין אישות יש לבעל על אשתו ב' ענינים או מה שמותר' לו ב' מה שע"י אסורה לכל העולם וא"כ פשיט' שאם הלך אחד וקדשה אין קידושי' תופסין לו בה כלל אפי' אם מת אח"כ כיון שהיתה זקוקה לבעלה בשעת הקידושין השני לא חיילו כלל. משא"כ במגרש על תנאי א"כ מיד נפקע אותו חלק מה שהיתה זקוקה לו דמיד כשגרשה נפקע ממנו ונאסר' עליו אם הוא כהן או אי ביאת פני' אסור' מה"ת. ורק כיון שעדיין לא נתקיים התנאי כמו הכא שעדיין לא נשאת לאותו פלוני נשאר עליה עדיין החלק מה שהיתה אסורה מקודם לכל העולם נשאר עליה עוד האיסור גם עכשיו מ"מ שפי' אמרי' אם קדשה אחד קודם קיום התנאי ומת המגרש חלו קידושין של שני כיון דבשעת הקידושין כבר היה נפקע עכ"פ אותו החלק מה שהיתה זקוקה לבעלה ולכך שפיר כתבו התוס' דאסור' לאותו פלוני בלא גירושין מן האמצעי כן יש לפרש לפי מ"ש המהרש"א בכוונת דברי התוס' דמיתת הראשון היינו המגרש הראשון ועי' בחי' הרשב"א ואח"כ כתב המהרש"א עוד פירוש אחר דמית' הראשון היינו מיתת האחר האמצעי וכיון שאם יגרש' ויכולה לינשא לאותו פלוני וחל הגט למפרע וא"כ גם קידושי האחר יחולו למפרע וא"כ שפיר אסורה לאותו פלוני בלא גירושין ועי' בחי' הרשב"א מ"ש בזה דתהי' אצל האמצעי כביאת פנייה בלא קידושין ודו"ק היטב: (כד) כתב הר"מ פ"ח מה"ג הלכ' י"ג הר"ז גיטך ע"מ שתנשאי לפלוני וכו' לאותו פלוני לא תנשא שמא יאמרו נשותיהם נותנים במתנה ולאחר לא תנשא שאינו גט אלא בקיום התנאי עברה ונשאת לאותו פלוני לא תצא נשאת לאחר קודם שתנשא לאותו פלוני בטל הגט ותצא והולד ממזר וצריכ' גט משני עכ"ל והשיג עליו הראב"ד וז"ל ולמה בטל הגט והלא יכול לקיים התנאי יגרש אותה וישא אותה אותו פלוני ויתקיים הגט למפרע ואין הולד ממזר ועיין בש"ע א"ע סי' קמ"ג סעי' ט"ו. והה"מ כתב דהר"מ ס"ל דע"מ שתנשא לפלוני היינו תחלה וא"כ מיד כשנשאת לאחר נתבטל הגט ועיין בס' א"מ בא"ע סי' קמ"ג שכתב דמסתמא היה כוונת המגרש באופן שתוכל לקיים התנאי ולכך היה כוונתו שתנשא תחלה לאותו פלוני דלאחר שנשאת לאחר שוב אין בידה לקיים התנאי דלמא לא יגרשנה עיי"ש ובמחכ"ת לא דק היטב דהא אם לא ירצה לגרש' ממילא אין קידושין שלו חלי' כלל דהו"ל כא"א כמ"ש התוס' ד"ה הכא בדידה ועוד קשה לי לפימ"ש הה"מ דכוונתו היה בע"מ שתנשא לפלוני תחלה ולכך כל שנשאת לאחר הו"ל הולד ממזר. הא מדכתב הר"מ נשאת לאחר קודם שתנשא לאותו פלוני וכו' משמע הא לאותו פלוני מותר' מדינ' לינשא אפי' אחר שנשאת לאחר ואמאי הא מיד ואמאי כשנשאת לאחר הא כשנשאת לאחר נתבטל הגט. וא"כ תהי' אסור' גם לאותו פלוני. ואי נימא כיון דנשואי האחר אינו חלי' ממילא כל