תבואות השדה חלק ב קט

לשאר כהנים חל נמי אהך כהן אע"פ שאינה גרושה אצלו משא"כ איסור אשת איש שאינו רק לאחד לאותו פלוני אינו חל על כל העולם. אמנם לפימ"ש הירושלמי דאי ילפינן התירה בחוץ כר' ינאי מדכתיב והיתה לאיש אחר דאפי' אם אסרה על כל העולם ולא התירה רק לאחד נמי מהני א"ש ק"ו דר"ע דה"נ נימא כיון שהי' עדיין באיסור א"א על כל העולם חל נמי איסור אשת איש לזה שהתירה לו ובהכי א"ש מה שיל"ד לקמן בסוגי' דפריך רבא על פרכה דר"ע דלמא איסור כהונה שאנ' ופריך הא ר"א נמי מאיסור כהונה יליף ומשני רבא כר' ינאי משום זקן אחד מתני ולכאורה קשה מ"מ מנ"ל לפרוך על ק"ו דר"ע דלמא ר"ע כר"י ס"ל ויליף ר"א מאיסור כהונה וא"כ שפיר פריך לי' ולפימ"ש א"ש דהא לר"י אינו מוכח דמהני אם לא התירה רק לאחד וא"כ בלא"ה אזל לי' ק"ו דר"ע דמנ"ל משום שאסור' על אחד משום אשת איש שיחול על כל העולם. וע"כ דר"ע ס"ל כר' ינאי דמהני אפי' לא התירה רק לאחד ושפיר פריך דנימא שהואיל והי' אשת איש על כל העולם חל נמי איסור אשת איש לזה שהתירה מק"ו דגרושה ושפיר פריך לי' רבא דלמא איסור כהונה שאני ודו"ק: (יט) אמנם אי קשי' הא קשי' הא אכתי איכא פרכא על ק"ו דר"ע דבשלמא איסור גרושה שפיר חל גם לזה דהא איסור דגרושה לעולם לא ניתק משא"כ איסור דאשת איש הואיל מיד כשנשאת לאחר נתרוקן אישות הראשון א"כ ממילא תו לא הוי אשת איש וצ"ל דלהך לישנא דר"ע לא ס"ל לר"ע כברייתא דמודה ר"א ולא אמרי' דניתק והא דפריך הגמ' אילימא בחוץ הא תני' ומודה ר"א וכו' כבר כתבו המהרש"א ומהרש"ל דבלא"ה פריך שפיר דהא בחוץ לא נתבטל הגט למפרע ועי' בחי' פנ"י. אמנם לפי האמת גם בחוץ לא ס"ל לר"ע דניתק ופריך שפי' מק"ו ודו"ק. אמנם לפימ"ש לעיל באות ח' דאי לא הוי ס"ל לר"א דבחוץ ניתק האישות ולא יהי' איסור אפי' אם תנשא לאותו פלוני אח"כ (ובירושלמי איתא באמת דר"ע פריך אפי' בחוץ אם תנשא לאותו שנאסר' עליו בחוץ עי"ש) א"כ ל"ק מע"מ נמי דהא אי אפשר בענין שלא תהי' אסור' עליו והוא רוצה לאסר' לזה שלא תנשא לו מחמת שחשוד' בעיניו על זה א"כ ל"ק מע"מ דלמה לן בחשש רחוק כולו האי דתנשא לאחר. ואח"כ דלמא תנשא לו ע"ש שהארכנו וא"כ ל"ק קושי' ר"ע לל"ק מע"מ כיון דבחוץ נמי לא יצאנו ודי כל החששו' והוא רוצה לאסרה מ"מ כמ"ש לעיל וצ"ל דבאמת הני תרי לישנ' דר"ע כהני פליגי דלהך לישנא דפריך מע"מ ס"ל לר"ע דבחוץ יהי' ניתק לגמרי וא"כ היה לנו לאסור בע"מ דהא אם הי' חשוד' בעיניו יש לו תקנה לאוסרה בחוץ ולהך לישנא דפריך מק"ו צריך לומר דס"ל לר"ע דלא אמרי' ניתק וא"כ שפיר איכא ק"ו דאיסור אשת איש יתפשט על כל העולם כיון דלעולם לא יהי' מנתק האיסור אשת איש: (כ) ועפ"ז מתורץ דקדוק נכון דגמ' מתרץ ר"ע שמיע לי' דאיכא דאמר חוץ ואיכא דאמר ע"מ מ"ד חוץ האי פרכא ומ"ד ע"מ האי פרכא ולכאורה קשה כיון דל"ק פריך מע"מ וללישנ' בתרא מחוץ הו"ל מעיקר' מ"ד ע"מ האי פרכא ומ"ד חוץ וכו' ולמה הקדי' חוץ לע"מ כיון דר"ע הקשה מעיקר' מע"מ. אמנם לפימ"ש א"ש דהכי פירושה דגמ' ר"ע שמיע לי' דאיכא דאמר חוץ כלומר דבחוץ אין הדין כמו בע"מ ובחוץ ניתק האישות וא"כ ממילא קשה היה לנו לאסור בע"מ דבע"מ יהי' חששא טפי דלמא תנשא אח"כ לזה כמ"ש הפנ"י דלא תהי' סבור' דאגיד' בי' עדיין כיון שכבר נשאת לאחר ואיכא דאמר ע"מ כלומר דחוץ שוה ממש לע"מ שלעולם אסורה לו ולא ניתק וא"כ אמר שפיר מ"ד חוץ כלומר דחוץ אינו שוה לע"מ א"כ קאי הפרכ' ראשונה דהי' לאסור בע"מ כיון דבע"מ איכא חששא טפי. אמנם להך לישנא לא היה קשה מכח הק"ו כמ"ש דלא דמי איסור אשת איש לגרושה כיון דבאיסור אשת איש ניתק האיסור ומ"ד ע"מ כלומר דבחוץ נמי לא ניתק כמו ע"מ האי פרכא כלומר פרכא השני' דק"ו כיון דאשת איש נמי לא ניתק האיסור א"כ איכא ק"ו מגרושה ודו"ק: (כא) בברייתא ומודה ר"א במגרש אשתו וכו' שמותר' לאותו פלוני והקשו בתוס' תימא מהו ומודה למאן מודה הא לחכמים לא שייך כלל הך דינא כיון דלא מהני הגט כלל בחוץ. ונראה דהנה כבר העיר הפנ"י מנ"ל לר"א להתיר בחוץ מקרא דוהיתה לאיש אחר דלמא לא אתי קרא רק בע"מ דלא הוי שיור משא"כ רחוץ לא מהני וצ"ל דר"א ס"ל דלע"מ ל"צ קרא להתיר וע"כ כי אתא קרא להתיר רק בחוץ ועי' במהר"ם ברבי אמנם לכאורה י"ל דטעמיהו דרבנן דס"ל דבחוץ אסור הי' דאי נימא דבחוץ שרי ממילא כי נשאת לאחר תהי' מותרת אח"כ גם לאותו פלוני, וא"כ לא יהי' שום חשש לא חששא דר"ט משום ביטול מצוה יבמי' ולא חששא דר"ע חששא דממזרות והי' ההו"א לאסור בע"מ כמ"ש לעיל דהקפיד' התורה שלא לכתוב גט כזה שיוכל לבא לידי חשש ממזרות כיון דיש לו תקנת' בחוץ וא"כ ע"כ צ"ל דחוץ אסור ולכך מהני בע"מ דכיון דל"ל תקנת' אחרת לאוסרה על פלוני והי' רוצה לאוסר' משום דחשוד' בעיניו כמ"ש לעיל באות ח' ט' ע"ש. וא"כ י"ל דבאמת איכא תרי קראי מקרא דלאחר משמע שיוכל להתירה למי שירצה אע"ג שאינו מתירה לכל וקרא דלאיש משמע לכל איש ואיש ומוקמינ' איסורא בחוץ דהוי שיור והתירה בע"מ דלא הוי שיור ול"ל דלע"מ ל"צ קרא דע"כ אפש"ל דלע"מ ל"צ קרא היינו אי אמרי' חוץ אסור דאז שפיר איכא למימר דבע"מ פשיטא דשרי דלחששא דר"ט ור"נ אין לחוש כיון שהי' חשש רחוק כמ"ש גם הפנ"י דמה"ת אין לחוש לזה אמנם אי ס"ל דבחוץ שרי א"כ ממילא צריך קרא לע"מ להתיר דס"ד לאסור כיון דיש לו תקנה בחוץ וכיון דצרי' קרא לע"מ מנ"ל להתיר בחוץ. וא"כ א"ש דטעמא דרבנן הי' משום דבאמת אי לאו קרא היינו אומרי' דשיור מהני ואתי קרא לאסור בחוץ וממילא מה"ט שרי בע"מ אמנם אי לאו קרא דחוץ אסור היינו באמת אומרי' דבע"מ אסור כיון דאית לי' תקנתא בחוץ. והנה א"כ הייתי יכול לומר דמשו"ה שרי ר"א בתרויהו בחוץ ובע"מ דר"א סבר דאפי' בחוץ נמי נשאר האיסור ולא נתרוקן א"כ ממילא ל"צ קרא לע"מ דמנא תיתי לאסור דל"ל משום ביטול מצות יבמי' דכיון דל"ל תקנתא אחרינא לא חששא התורה לחשש רחוק וא"כ היה אפש"ל דמאן דאסר בחוץ הי' משום דס"ל סברת דנתרוקן וא"כ ממילא היה ההו"א לאסור בע"מ וצריך קרא להתיר בע"מ וממילא אסור בחוץ ומאן דשרי בחוץ ס"ל דאפי' בחוץ נמי לא אמרי' דנתרוקן האישות וא"כ ל"צ קרא להתיר בע"מ ואתי' קרא להתיר בחוץ ולכך אשמעינן הברייתא דמודה ר"א לסברת חכמים דבחוץ נתרוק' האישות ואפ"ה לא קשה א"כ ממילא איכא ס"ד לאסור בע"מ וצריך קרא להתי' בע"מ דהו"א דאסור כיון דיש לו תקנה לאוסר' לפלוני בחוץ וכיון דצריך קרא לע"מ ממילא מנ"ל להתיר בחוץ דר"א ס"ל דאע"ג דנתרוקן האישות בחוץ מ"מ פשיט' דשרי בע"מ נמי דלא חיישי' כלל לפרכ' דר"ט אע"ג דאית לי' תקנה לאוסר' לפלוני בחוץ מ"מ לא חיישי' כלל וא"ש דמודה ר"א דאע"ג דטעמ' דרבנן דאסרי בחוץ הי' משום דס"ל דאי בחוץ שרי היה לאסור בע"מ כמ"ש לעיל והיינו אי אמרי' נתרוקן ושפיר צריך קרא לע"מ קמ"ל דר"א נמי מודה לסברת חכמים