תבואות השדה חלק ב קח

עדיין עליה כח אישותו וע"כ דניתק אישותו של הראשון וא"כ ממילא מותר לגרש ע"י חוץ מסבר' דהוי כמו שאר קנינים שיוכל לעשות באופן שרוצה ואין כאן משום צד אשת איש דמכיון שתהי' נשאת לאחר ינתק לגמרי כח אישותו. ורבנן ס"ל דאדרב' האי איש לכל איש ואיש. וא"כ ל"ק קושי' הפנ"י דבאמת לר"א צרי' קרא להתיר בחוץ ואתי קרא לומר דניתק אישותו של הראשון וממילא יוכל לגרש בחוץ מסבר' כמ"ש. וא"ש דרבנן אצטריך להו קרא דבעינ' שיתירנה לכל איש ואיש דלא נימא כיון דיהי' נותן אישותו א"כ אמאי לא יהי' מותר לגרש בחוץ ושפי' אצטריך קרא. מ"מ עיקר הדין תלי' אם אמרי' סבר' דנותן או לא כמ"ש ודוק: (יד) ועפי"ז יש ליישב מה שראיתי בשו"ת אמרי אש לא"ע סי' ס"ה שהקש' לקמן פ"ג ע"ב השיב רשב"א תשובה לדברי ר"א היכן מצינו שזה מתיר זה אוסר והקש' הלא זה אינו תשוב' לדברי ר"א רק למה שמוד' ר"א דניתק אישותו אבל אין זה תשובה לעיקר הדין דשרי בחוץ ולפימ"ש א"ש דמכיון דאמרי' דלית לן הך סבר' דניתק א"כ ממילא ליכ' לומר בשום אופן דשרי בחוץ דמכיון דנשאר עליו עדיין אישותו הו"ל אשת איש לכל מי שתהי' נשאת לו וא"כ ממילא ליכ' למשרי בחוץ והוי שפי' תשובה לדברי ר"א מכיון שלא מצינו שזה אוסר וזה מתיר ולא יהי' נותן אישותו של הראשון וא"כ ליכ' למשרי בחוץ ודוק. (טו) ומעתה נוכל להבין דברי התוס' דע"כ כי התירה אפי' לאחד מותר' להתיבם אפי' לר"א דכיון דלא התיר' לשום אדם א"כ לא יצוייר שיהי' נפקע אישותו ועדיין נקראת אשת אחיו וא"כ ממילא מותר' להתיבם דהא עדיין שם אשת אחיו עלי' אפי' לר"א כיון דלא יפקע אישותו בשום אופן כיון שלא התיר' לשום אדם. וע"ז תירצו דמ"מ אי נימא דאפי' אם מתיר' לינשא רק שאמר חוץ לפלוני אינ' רשאי' לינשא וע"כ דאמרי' דלא ניתק אישותו כלל כל שאינ' מתיר' לכל דזה בזה תלי' דכיון דאישותו לא ינתק בשום אופן לכך אסור' לינשא א"כ למה אסר' התורה אפי' לכהן כשמת הוא או אם הוא כהן שאסור' לו לחזור הא כיון שאישותו לא ניתק א"כ אין שם גרוש' עלי' ואין זהו ריח הגט שיפסול דבשלמא אי אמרי' דאם יתירנה לינשא ינתק אישותו אע"ג שבשע' שמגרש' עדיין אישותו עליה שפי' מצינו למימר אפי' אם לא התיר' כלל לינשא נמי שם גרוש' עליה כיון דאיכא גוונא דאע"ג שנשאר עליה אישותו ינתק אח"כ ממילא. משא"כ אי אמרי' דכל שאינו מתיר' לכל לא מנתק אישותו לעולם א"כ אין שם גרוש' עליה כלל ולא היה נפסלת אפי' מן הכהונ' וע"כ דאיכא גוונ' דמה שנשאר עלי' אישותו מנתק ולכך חשי' שפי' ריח הגט אע"ג דנשאר עליה עדיין אישותו וא"ש הכל בס"ד ודוק: (טז) בתוס' ד"ה כגון שבא ראובן הקשו אמאי לא אמרינן כשקדש' שמעון סתם דנפקע אישות ראובן כמו בהרי את מותרת חוץ לפלוני ונשאת לאחר ומת דפקע אישות הראשון ותירצו וז"ל דהתם בגירושין כיון שהתחיל ונתקה ע"י שנשאת לאחר מנתקה לגמרי אבל הכא שבא לקדשה ע"י שנתקדש' לאחר לא נתקה עכ"ל ותירוצם אינו מובן לכאורה עי' במהר"ש שמפרש כוונת דבריהם אמנם מ"מ צריך להביא דהא מכיון שנתקדשה לאחר נאסר' על הראשון ואפי' אם השני קדשה ג"כ בחוץ מן הראשון נאסרה כמ"ש הרשב"א להדי' א"כ אמאי לא אמרי' דניתן אישותו של הראשון ונ"ל דכוונת התוס' הי' כך דעיקר הטעם דניתק בגירושין כשאמר חוץ לפלוני ונשאת לאחר הי' משום דכמו דאמרי' בע"מ שלא תנשא לפלוני דמ"מ היה דעתו שבשני' נשואין יהיו יכולי' לחול עפ"י סברת הר"נ שהבאתי לעיל באות י"א עי"ש. ה"נ אמרי' בחוץ לפלוני כיון דאם ישאר עליו אישותו לגבי פלוני תהי' אסור' לכל דהוי כמי שאמר להדי' שמיד שתרצה לישא לאחר ולקיים דבריו שלא תנשא לפלוני יהי' נפסק אישותו בשעה ההוא כדי שתוכל להנשא לאחר. וא"כ א"ש דברי התוס' דדווקא בגירושין שנחית לזה לנתק אישותו משא"כ בקידושין חוץ לפלוני הרי לא נחית כלל בדעתי לנתק אישותו שפיר אמרי' דלא נפקע בנשואי השני. דבמה ינתק כיון דלא נחי' כלל לזה וא"ש: (יז) והנה עד כה היו דברינו דעיקר טעמא דר"א דחוץ מהני משום דניתק אישותו וכמה שהסברנו בס"ד. אמנם בירושלמי איתא להדיא דאפילו בחוץ לא אמרי' דניתק אישותו בנשואי' לאחר ולא כמ"ש תוס' ד"ה אילימא דכשנשאו האחר נתרוקן אישותו. ולכאורה צריך להבין סברת הירושלמי אם לא ס"ל לר"א דניתק אישותו א"כ אך תהי' מותרת לאחר הרי הי' עדיין באיסור אשת איש כמ"ש הרא"ש בשו"ת כלל מ"ה סי' י"ז שהבאתי לעיל וצ"ל ע"כ כיון דכל איש באשתו יש לו ב' עניינים האחד מה שמותרת לו. והשני מה שעל ידו נאסר' לכל העולם כמה שהסביר בזה היטב בהג"פ לס' א"מ סי' קל"ז וא"כ כיון שאמר חוץ לפלוני לא נשאר' לו שום צד אישות רק לענין צד האיסור מה שהיתה אסורא על ידו. אבל לענין צד ההיתר לא נשאר לו צד אישות. לא מקרי בהכי אשת איש ושפיר מותרת לינשא לאחר אמנם לכאור' קשה הא כמו שהתירה לכל העולם ה"נ עדיין מותר' גם לו (אם אינו כהן) וא"כ אכתי נשאר לו צד אישות יותר ממה שיש צד היתר לכל העולם. דבהך צד שהתיר' לכל העולם גם הוא יש לו חלק בו אם ירצה לישאנה מחדש ויש לו ג"כ עדיין צד איסור לאותו פלוני א"כ הרי הי' עדיין בצד מה אשת איש. וצ"ל כיון דנראה דהירושלמי בסוף מס' גיטין ס"ל דלב"ש דלא יגרש אדם אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר לא משכחת גירושין באופן אחר דאלא"ה לא היה מקשה למ"ל קרא דלא יוכל לשוב לקחתה עי"ש. וא"כ הרי לא נשאר לו צד היתר בהך אשה כיון שאסורה לו משום זונה לר"א דס"ל כב"ש דהא מתלמודי דב"ש. וא"כ כיון דצד היתר אין לו בה כלום ורק קצת חלק האיסור מה שלא התירה לפלוני לא נקראת אשת איש משום הך לחוד' מה שאסור' מכחו לפלוני ודו"ק. אמנם לגמ' דילן אינו מוכרח שאסורה לו לעולם משום זונה דהא אמרי' להדי' סוף מס' גיטין דאם עבר וגרשה בלא ערות דבר מהני הגט. וא"כ כיון שגם הוא יש לו עדיין צד היתר בה כמו לכל העולם ואם ישאר לו ג"כ בצד האיסור עדיין חלק במה שאסור' מכחו לפלוני א"כ הרי הי' אשה איש עדיין וע"כ צריך לומר דבשעת נשואי' לאחר נתרוקנ' לגמרי צד אישות שלו כמ"ש התוס' פ"ג ע"א ד"ה אילימא וא"ש שיטת הגמ' דס"ל דא"א להתיר בחוץ לפלוני לר"א אם לא דס"ל דאח"כ בנשואי לאחר ניתק אישותו לגמרי דאלא"ה הרי אשת איש כמ"ש הרא"ש בשו"ת שהבאתי וא"ש שיטת הירושלמי ושיטת גמ' דילן ודו"ק היטב: (יח) בברייתא דארבעה זקנים השיב ר"ע דבר אחר הרי זה שנאסר' עליו הי' כהן ומת המגרש לא נמצאת אלמנה אצלו וגרושה אצל כל אדם וק"ו מה גרושה שהי' קלה אסור' בשביל צד גירושין שבה אשת איש שהי' חמורה לכ"ש כלומר אינו דין שנאמר שמפני שהי' עדיין אשת איש לזה תתפשט ג"כ איסור אשת איש לכל העולם. והנה לכאורה יש לפרוך אהך ק"ו בשלמא איסור גרושה שחל על כל העולם כלומר על כל הכהנים שפיר אמרי' מגו דחל איסור גרושה