תבואות השדה חלק ב קז

רק מע"מ כיון דיש לו תקנה לאוסר' על זה בחוץ א"כ אין לו להכניס עצמו לביטול מצוה או להרבות ממזרי' אפי' בחשש רחוק ודוק היטב כי הוא נכון בס"ד ועיין מ"ש עוד לקמן באות כ"ט כ"ב בס"ד: (י) בגמ' לא נחלקו על המגרש אשתו ואמר לה וכו' חוץ מפלוני שאינה מגורש' על מה נחלקו וכו' ואמר לה הרי את מותר' לכל אדם ע"מ שלא תנשאי לפלוני שר"א מתיר לכל אדם חוץ מאותו האיש וחכמים אוסרים ובתוס' ד"ה שר"א ממיר הוכיחו דר"א שרי אפי' בחיי פלוני והקשו אמאי לא חיישי' דלמא לא תקיים לתנאה ותירצו בע"מ שלא תנשאי ליכא למיחש שישאנה בע"כ דנשואי' אי אפשר בע"כ משו"ה לא חיישי' שתעבו' על התנאי. ועיין בהרשב"א שהבי' בזה שני דעות וא"כ אפי' לדברי התוס' היכא שאמר ע"מ שלא תבעלי דאפשר בע"כ נמי באמת אסור' מדרבנן לינשא כ"ז שאותו פלוני חי אפי' לר"א וכן כ' בחי' פנ"י בשם התוס' במס' יבמות י' עי"ש. ואפשר דמשו"ה נקט במתני' ר"א מתיר דהנה אע"ג דע"מ עדיף מחוץ כפי מאי דס"ל דלא הוי רק כשאר תנאי בעלמא מ"מ גבי ע"מ אסור' מדרבנן עכ"פ להנשא דלמא תעבור על התנאי משא"כ בחוץ למאן דמהני אפי' מדרבנן מותר' לינשא דבחוץ לא משכחת לעולם ביטול הגט. ולכך נקט במתני' ר"א מתיר כלומר דבחוץ מותר' לינשא מיד אפי' מדרבנן דליכא חששא שיתבטל הגט בשום אופן וכיון דאצטריך לאשמעי' ר"א מתיר נקט נמי וחכמים אוסרים אע"ג דאינ' מגורש' ועיין מ"ש לעיל באות א' ודוק: (יא) בגמ' ורבנן כל תנאי דעלמא לא שייר לי' בגיטא הכא שייר לי' בגיטא. לכאורה י"ל דהך סבר' אי מדמינ' על מנת שלא תנשאי לתנאי דעלמא או לא דתלי' בהא דהנה התוס' פ"ג ע"א ד"ה. ועמד' ונשאת הקשו הלא אין הנשואי' חלין כלל כיון דאסור' עליו משום א"א ואמאי הגט בטל ותירצו כגון שנשאת לו לאחר מית' המגרש. והנה לדעת רבנן שהובא בה"ג והביאו הראשוני' דלאחר מית' המגרש אין חל עליה קיום התנאי ומותר' לינשא לו אפי' בע"מ. עיין בשו"ת תתס"ו לא"ע סי' נ"ז א"כ ל כא לשנויי כתירוץ התוס' הנ"ל והנה הר"נ בסוגי' כתב לתרץ הך קושי' וז"ל ול"נ כיון שא"א להגט להתבטל אלא מחמת חלות הנשואי' ע"כ הנשואי' חייל שאין לך דבר שמעכב אות' מלחול וכו' והרי הוא כאילו אמ"ל הרי את מותר' לכל אדם ולהנשא לכל מי שתרצו אלא שאם תנשאו לפלוני הרי את אשתי עד שע' נשואי' ומשעת נשואי' ואילך אלא שבשע' נשואי' אי את אשתי עכ"ל ועיין בס' א"מ סי' קל"ז שהאריך בדברי הר"נ וא"כ כיון דבע"מ נמי הוי כאילו הותנה להדי' שיחולו הנשואי' שלו ג"כ א"כ ממילא ליכא שום שיור. משא"כ אי אמרי' דנשואי אותו פלוני אי אפשר כלל לחול מחמ' התנאי שפי' י"ל דגם בע"מ הו"ל שיור ואפשר דמשו"ה ס"ל להר"מ פ"ח מה"ג באיבעי' דהיום אי את אשתי ולמחר את אשתי דאינ' מגורשת ולא אמרי' כיון דפסק' פסק' משום האי טעמ' באמת דהנה הר"נ הקשה שם אם נימא דדעתו היה שבשעת הנשואין של אותו פלוני יהיו יכולין לחול אמאי לא נימא כיון דפסק' פסק' כלומר ותהי' מותר' באמת גם לאותו פלוני ומחלק הר"נ דכיון דלא פסק' על יום אחד לגמרי רק לענין שאפשר לנשואי אותו פלוני לחול ל"א כיון דפסק' והך חילוק' לא ניחא ליה להר"מ ולכך ס"ל דמדאמרי' דאסור' לאותו פלוני אע"ג שגם הוא נתן כח שיחולו הנשואין בשעתו ממילא מוכח דל"א כיון דפסק' ויבואר עוד לקמן לתרץ דברי הר"מ בס"ד באות ל"ג: (יב) בגמ' ומתני' דאוקמנ' בחוץ מ"ט דר"א א"ר ינאי משום זקן אחד א"ק ויצאה מביתו והלכ' והיתה לאיש אחר אפי' לא התירה אלא לאיש אחר הר"ז מגורש' ורבנן א"ק לאיש לכל איש ואיש. והקש' הפנ"י דממנ"פ אי הוי הסברא חיצונ' דחוץ לא מהני משום דהוי שיור א"כ למ"ל קרא לרבנן דבעינ' שיתירנה לכל איש ואיש ומסתמ' כיון דלר"א אצטריך קרא להתיר בחוץ ממילא מוכח דלולא הקרא לא היה מהני בחוץ וא"כ למה אצטריך קרא לרבנן. [ואפשר דמה"ט באמת גרס המהרש"ל ורבנן היינו רבנן דבי ר' ינאי והם נמי מפרשי טעמ' דר"א דרבנן דפליגי על ר"א ל"צ קרא כיון דמסבר' נמי חוץ לא מהני ועיין במהרש"א פ"ג ע"ב בתוס' ד"ה רבי'] עוד יל"ד בתוס' ד"ה אפי' הקשו הא וודאי איסור כהונ' שאני דהא אם לא נתגרש' אלא מאשה ולא הותר' לשום אדם פשיט' דאפי' לר"א לא הוי גט כלל בעלמא ואם מת מותר' להתיבם ואעפ"י שפסולה לכהונ'. וכ' המהר"ם שי"ף לא ידעתי פשיטות לזה דלמא לר"א דיליף מאיסור כהונה אפי' לא נתגרש' אלא מאשה נמי אסור' להתיבם וכן הקשה הפנ"י. והפנ"י כתב דע"כ מותר' להתיבם מדכתי' והיתה לאיש אחר דאלמא דבעינן עכ"פ שיתירנה לאחד לכל הפחות והנה התוס' תירצו שם דר"א הכי יליף אי נימא דאם לא התיר' לכל אסור' לינשא א"כ אם לא התיר' אפי' לאחד רק שאמר לה הרי את מגורשת ממנו סבר' הי' דבכה"ג אפי' ריח הגט לא הוי ולא היה אוסר' הכתו' לכהנים. ותירוצם נמי אינו מובן וכי מה זה סבר' הי' לתלו' זב"ז ואמאי לא נימא דלענין איסור כהונ' מהני אפי' לא התיר' לשום אדם ולענין היתר לעלמא לא מהני רק אם התירה לכל כיון דלר"א נמי ע"כ חלוק איסור כהונ' מדין היתר לעלמא היכא דלא התירה אפי' לאחד פסולה לכהונ' ואסור' לעלמא: (יג) וליישב כ"ז נראה לי דהך מילת' אי חוץ מהני או לא תלי' אי אמרי' דמיד שנשאת לאחר נפקע אישות הראשון מסבר' ומותר' אח"כ אפי' לאותו חוץ א"כ שפי' מהני חוץ ואמאי לא דהנה בכל קנין שיש לאדם פשיט' שמצי להקנות לזה שלא יהי' לאחר חלק בו. וא"כ אמאי לא נימא דמצי להקנות באופן כזה גם אשתו שגם הי' נקראת קנינו. אמנם החילוק מבואר דבשלמא בכל קנין דעלמא שמשכח' שיהי' שניהם שותפי' בה בב"א שפי' מצי להקנות חלקו באופן שרוצה דאע"ג דע"י תנאו נשאר עליו עוד רשותו במקצת מה בכך לא גרע מאילו היה לו עוד שותפות בה משא"כ באשה דאי אפשר בשותפות לכך לא מהני חוץ דאם מתנה חוץ מפלוני נשאר לו עליה צד אישות עדיין וממילא אסור' לכל. אמנם אי הו"א דמכיון שנשאת לאחר נפקע לגמרי חלקו ולא נשאר לו בה שום צד אישות א"כ הסבר' נותנ' דמהני חוץ מדבר זה למדתי מדברי שו"ת הרא"ש כלל מ"ה סי' י"ז שכ' שם וז"ל וה"ט שיש חילוק בין חוץ וע"מ דחוץ הוי שיור וכשנשאת לאחר נותן אותו שיור דאם לא ניתן היתה אסור' עליו והותר' ג"כ לאותו שאסרו הראשון עליו עכ"ל הרי להדי' דאם לא נפקע אסור הראשון בנשואי האחר פשיט' דאין להתיר בשום אופן בחוץ כיון דעדיין עלי' כח אישות הראשון ודוק היטב: והנה א"כ ר"א הכי דייק מקרא דויצאה והיתה לאיש אחר אין הכוונ' כמ"ש בירושלמי דבא להוסיף על מתני' דאפי' לא התיר' רק לאחד נמי מהני דא"כ הו"ל למנקט אפי' לא התיר' אלא לאיש אחד ולמה נקט לאיש אחר א"וו ס"ל דפשטא דקרא מוקמי' והיתה לאיש אחר ה'ינו לאחר שלא לאותו פלוני שהותנה עליו בחוץ. ואפ"ה אמר קרא לא יוכל בעלה הראשון לשוב להיות לו לאשה. ואי הו"א דלא ניתק עדיין אישות הראשון בנשואי האחר לא היה אסר' התורה להחזירם כיון דנשאר לו