תבואות השדה חלק ב קו

בע"מ. והנה מה שהביא הר"נ ג"כ להקשות מר' אלעזר בן עזרי' מדלא קאמר הגמ' ובמאי אי בחוץ משמע דבכל ענין לא הוי כריתות אין זה קושי' כ"כ על שיטות הפוסקים דבע"מ שרי דס"ל דפשיט' דקושי' ראב"ע לא קאי רק בחוץ דבע"מ שפיר הוי כריתות כיון דהתירה לכל העולם רק תנאי בעלמא הטיל בגט. אמנם מר"ט ור"ע וודאי צריך ליתן לב ליישב דהא מוכח להדי' דס"ל דרבנן פליגי בע"מ נמי: (ה) ונראה ליישב דהנה הא וודאי צ"ל דר"א דנפקא לי' מקרא דחוץ מהני או מוהיתה לאיש או מגרושה מאשה ס"ל ע"כ דע"מ פשיטא דמהני ולא צריך קרא דאלא"ה מנ"ל דקרא אתי להתיר בחוץ דלמא רק בע"מ דמסתבר טפי כפי פשטא דאיבעי' דגמר' וע"כ דס"ל לר"א דלע"מ לא אצטריך קרא כלל. ועיין במהר"ם ברכ"י בחידושי' בסוגי' שכ' ג"כ הכי והנה לכאורה קשה הא שפי' אצטריך קרא להתיר בע"מ דס"ד דאסור משום פרכ' דר"ט שגורם לעקור דבר מה"ת או משום פרכ' דר"ע שיוכל לבא לידי ממזרי'. אמנם נ"ל דהענין הי' כך דהנה מאיבעי' דגמר' אי פליגי בחוץ או בע"מ משמע דעיקר הספק לא היה רק אי אמרי' דבע"מ לכ"ע שרי משא"כ לומר אפכא דע"מ אסור וחוץ שרי זהו לא היה ס"ר כלל ולכאורה קשה הא יש לומר דטפי שרי בחוץ מע"מ דפרכ' ר"ט ור"ע לא שייכי רק בע"מ ולא בחוץ וא"כ אמאי לא ס"ד דגמר' נמי לומר דבחוץ לכ"ע שרי וכי פליגי רק בע"מ ובפרכ' דר"ט ור"ע דרבנן חיישי להני פרכ' ור"א לא חייש. עיין בחי' פנ"י שהרגיש בזה לכך נ"ל דר"ט ור"ע נמי ס"ל דרבנן נמי מודי בע"מ ואפ"ה לא קשי' לרבנן מהני פרכי שגורם לעקור דבר מה"ת או להרבות ממזרים כיון דס"ל דבחוץ אסור ולא קשי' רק לר"א דשרי נמי בחוץ מקרא דוהיתה לאיש או כר' יוחנן וכ"ש דשרי בע"מ שפיר קש' להא הני פרכא כיון דשרי בחוץ לא היה להתיר בע"מ כמו שנבאר לפנינו בס"ד: (ו) דהנה לכאורה יש לדקדק טובא בדברי ר"ט ור"ע איך נימא דמה"ת יהי' גט כזה פסול משום הני חששא הא איכא ספיק' טובא דלמא לא תתאלמן כלל ולא תתגרש ואפי' תתגרש דלמא לא תנשא לזה וכן בר' טרפון נמי איכא כמה ספיק' דלמא לא תנשא לאחיו של זה ואפי' תנשא דלמא לא יעות בלא בנים ומה כל החרדה שחרדו אלינו לומר דהתורה מיאנה בגט כזה. וצ"ל דהקושי' הי' כך דכמו דקיי"ל שאין עושי' ס"ס בידים ה"נ י"ל דהתורה הקפידה בכך שלא ליכנס בדבר שיוכל לבא לידי ביטול מצוה או להרבות ממזרי' על לא דבר ולמה לא יתירנה לכל אדם. וכמ"ש בירושלמי על מה דפרכי לר"ט מנושא בת אחיו תמן התורה אסרתה ברם הכא הי' אסרה כלומר ומסתמא הקפידה התורה שאין לאדם לעשות שלא צורך ובלתי תועלת שיאסרנה לזה מה שיוכל לבא לידי ממזרי' או לעקור מצות מה"ת: (ז) אמנם ע"כ י"ל דהתורה הקפידה שלא ליכנס אפי' בחשש ממזרות או ביטול מצוה רק היכא שעושה דבר הזה מבלי שום תועלת משא"כ היכא שיש לו צורך לדבר ההוא לעשות כן שיאסרנה ע"ז ס"ל דהתורה הקפידה וחשש' מחמת חשש רחוק דספק ממזרות וא"כ ה"נ מסתמא כיון שמתנה ע"מ שלא תנשא לפלוני מסתמא חשוד' הי' בעיניו על אותו פלוני ואפשר שאסור' באמת לאותו פלוני דהא אם בעל אותה אע"ג דליכא עדים מ"מ אם הבועל יודע בעצמו אסורה עליו עי' בב"ש סוף ס"ק ג' בסי' י"א וא"כ ה"נ כוונתו להפריש' מאיסור או עכ"פ מחמת קנאת גבר שחושד' ממנו ועי' בשו"ת תתס"ו לא"ע סי' נ"ז שכ' ג"כ הכי וא"כ אמאי הקפידה התורה שלא לעשות כרצונו לאסרה לאותו פלוני משום הני חששו' רחוקות וא"כ מאי מקשי ר"ט ור"ע על ר"א. וצ"ל דמ"מ מקשי שפיר דהא באמת ע"כ ליכא עדים בבירור שנבעל' מאותו איש דהא אי הי' עדים לא הי' צריך לאוסר' בתנאי דבלא"ה אסור' לו ורק משום חשד' בעלמא וא"כ היה לו לאוסרה בחוץ דלא יבא לידי חשש ממזרי' ולביטול מצוה מה"ת. דדי לו בזה לשכך רוחו אם עכשיו לא תוכל לינשא לו מאי תימא אכתי חושש דלמא ימות אותו האיש ואח"כ תנשא לו. אם כבר נכנסת לחששו' כאלו ממילא איכא למיחש נמי שלא יבא לידי איסור תורה או ביטול מצוו' תורה ועכ"פ די בזה להשקיט קנאתו אם יאסרנה בחוץ למנוע חששו' אלו ושפיר פרכי ר"ט ור"ע דמסתמא הקפידה התורה שלא לעשות על מגן ובכדי דבר שיוכל לבא לאיסור תורה ולתקלה אפי' מחשש רחוק ודו"ק היטב כי זהו ברור בסברא בס"ד: (ח) אמנם כן היינו דווקא לר"א דס"ל דגט מהני בחוץ שפיר קשה כיון דגם בע"מ שרי לר"א דזהו וודאי דוחק לומר דר"א רק בחוץ שרי ולא בע"מ ומסתמא ר"א מתיר בע"מ מכ"ש מבחוץ וא"כ לא קשה להפוסקים דרבנן בע"מ נמי מודי א"כ מ"ט לא מקשי ר"ט ור"ע לרבנן מע"מ ולמה הי' להם להשיב על דברי ר"א לאחר מותו. ולפי מ"ש א"ש דבאמת מדברי ר"ש ור"ע יש להוכיח דרבנן נמי מודי בע"מ דאי הו"א דר"א נמי לא שרי בחוץ רק בע"מ מאי קא מקשי לר"א מהני חששו' וכי נימא שהקפידה התורה מחשש רחוק כזה שלא יוכל לאוסרה לזה אם הי' חשוד' בענין דמסתמא אם אוסרה על זהו וודאי הי' חשודה בעיניו ממנו. וע"כ עיקר קושייתם רק כיון דיש לו תקנה לאוסר' עליו בחוץ א"כ למה לו להכניס עצמו אפי' בספיק' כל דהוא בדבר שיוכל לבא לידי חשש ממזרות משא"כ לרבנן דליכא תקנת' בחוץ דשיור לא מהני בגט לא קשי' להו מהני חששו' כיון דהי' חשש רחוק לא הקפידה התורה ויוכל לאוסרה עליו כיון דמסתמא נחשדת בענין ממנו וכיון דמכח קושייתם מוכח דר"א ע"כ שרי בחוץ נמי ממילא לא מסתבר דרבנן אסרו אפי' בע"מ דהוי פלוגת' רחוקה ולרבנן לא שייכי פרכי דר"ט ור"ע כיון דליכא תקנת' אחרינ' לאוסר' ע"ז כיון דחוץ לא מהני. וא"ש נמי מה דרבנן ילפי מאיש לכל איש ואיש ולכאורה למ"ל קרא הא מסבר' חוץ לא מהני ועי' בפנ"י שהרגיש בזה ולפי מ"ש א"ש כיון דע"מ מהני הו"א דחוץ נמי מהני לכך צריך קרא דבעינן שיתירנה לכל איש ואיש ובע"מ באמת מתירה לכל איש ואיש רק ע"י התנאי נאסרה עליו כמ"ש רש"י ועי' בתוס' ד"ה אבל בע"מ: (ט) ועפ"י מ"ש מיושב מה שהקשה הרשב"א קושי' עצומה דגמ' פריך ובמאי אילימא בחוץ משרא שרי ר"א דתנא מודה ר"א וכו' אלא בע"מ והקשה הרשב"א כיון דר"ט ס"ל בע"מ פליגי א"כ ע"כ ליתא כלל להך ברייתא ולא ס"ל וא"כ מאי פריך מהברייתא דמודה ר"א הא לר"ט ע"כ ל"ל הך סבר'. ול"ל דמסבר' פריך דהסבר' נותנ' דמכיון שנשאת לאחר נפקע אישות של הראשון לגמרי דהרי רשב"א פליג ואמר וכי היכן מצינו שזהו אוסר וזהו מתיר ועי' בירושלמי דס"ל נמי דאפי' בחוץ נמי לא נפקע האיסור לפלוני ע"י נשואין של אחר. ולפי מ"ש א"ש דהגמ' הי' ס"ל דע"כ ר"מ מוכרח נמי לומר דבחוץ ליכא חששא דאי הוי ס"ל דבחוץ נמי ל"ל תקנת' להתיר' לזה א"כ הקושי' מעיקרא ליתא דבאמת הי' חשש רחוק לומר שהתורה הקפידה שלא לאוסרה משום ביטול מצו' כמ"ש ורק דלמה לו להכניס עצמו בזה כיון דיש תקנה בלא"ה לאוסרה בחוץ ולא יהי' ביטול מצוה דאם ימות אחיו תהי' מותרת להכניס וא"כ ממילא לא קשי' מידי בחוץ. ומסיק הגמ' דבאמת לא קשה