תבואות השדה חלק ב קד

שהידים הם בעולם מ"מ הדבר הנקנה אינו בעולם וגם הקונה אינו בעולם דכיון שאין כאן דבר להתפס עלי ההקדש. רק לראב"י מהני כיון שעכ"פ יש לדבר קצת התחלה דהיינו שהידים הם בעולם. העולה מדברינו אלו דקצת התחלה בעינן עכ"פ שכ"ע ומשו"ה גם לראב"י בעינ' עכ"פ שיהי' שחת או הוכר עובר' שלא יהי' מוכח מתוך הענין עצמו שהם פטומי מילי בעלמ' רק לענין אי בעינ' שיהי' דווק' הדבר הנקנה בעולם או שתלוי בקונה ומקנה מחולקים הר"ש עם רב האי גאון כמ"ש רק למאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל מהני אע"ג שאין הקונה ולא הדבר הנקנה בעולם כמו גבי תרומה קודם שהגיע לכלל חיוב תרומה דאז גם הדבר הנקנה גם הקונה אינו בעולם ולזה שפיר כתבו התוס' דראב"י ס"ל אדם מקנה אפי' דשלב"ל כלל כלומר שאין הקונה וגם הדבר הנקנה אינו בעולם. משא"כ בלאחר שאשתחרר שהקונה הרי הו' בעולם רק הדבר הנקנה אינו בעולם כלומר הגירות והשחרור ודוק: (ל) ומעתה נבא לביאור דברי התוס' בס"ד מ"ט מהני מעכשיו אם נקרע השטר ולענין שלא יוכל לחזור לא מהני מעכשיו. דהנה נחזי אנן גבי עבד איזה ריעות' יש כאן לא מצד הקונה שהרי הוא רוצה לקנות עצמו והו' כאן בעולם וגם לא מצד דבר הנקנה שהרי הדבר הנקנה הוא העבד. ואין כאן חסרון רק מצד המקנה שהרי המקנה דהיינו האדון שכותב לו שטר שחרור לכשאקחך הוי כמי שאינו בעולם כיון שאינו עדיין ברשותו וא"כ א"ש סברת התוס' דוודאי אם נקרע השטר מהני כיון שאמ"ל מעכשיו דהא במה שנקרע השטר ליכא חסרון רק לענין הקונה כלומר שאין לו במה לקנות כיון שנקרע השטר. מ"מ בשעה שהשטר היה קיים כבר היה הקונה בעולם ונסתלקה הריעות' מצד הקונה וא"כ שפיר אמרי' כיון שאמ"ל מעכשיו הרי הדבר קיים משעת כתיבה השטר כיון שהקונה הי' בעולם וקריעת השטר לא הוי ריעותא רק מצד הקונה משא"כ אם המקנה רוצה לחזור קודם שבא לרשותו א"כ איכא ריעות' מצד המקנה שחוזר וגם בשעת כתיבת השטר היה עיקר הריעותא מצד המקנה שהי' כמי שלא היה בעולם. וא"כ לא מהני לן מעכשיו מידי לענין שלא יוכל לחזור דהרי עיקר הריעותא אשר היה בעיכוב השחרור שלא יחול מיד היה מצד המקנה. ואותו הריעות' עדיין לא נסתלק' כיון שחוזר קודם שבא העבד לרשותו ושפיר מצי לחזור. משא"כ אם נקרע השטר והוא אינו חוזר דהיינו שהאדון עדיין עומד בדעתו שיהי' משוחרר לכשיבא לרשותו וא"כ ליכא ריעותא רק מצד הקונה כלומר מה שאין השטר לפנינו לזה שפיר אמרי' כיון שהסב' מה שהיה מעכב השחרור שלא יחול מיד בשעת כתיבת השטר לא היה מצד הקונה רק מצד המקנה והריעותא מצד המקנה נסתלק מיד כשיבא לרשותו א"כ אף שאין השטר עכשיו ביד העבד מהני על למפרע דכיון שאמר מעכשיו הרי נשלם השחרור לגמרי מצד הקונה והריעותא מצד המקנה נסתלק מיד כשיבא העבד לרשותו ולכך מהני לי' מעכשיו שפיר שחל השחרור אע"ג שנקרע השטר משא"כ כשחל בו קודם לבא לרשותו לא מהני לא מעכשיו דכל שחוזר בו הרי לא נסתלק עדיין הריעות' מצד המקנה קודם שבא העבד לרשותו וכיון שכל סבת עיכוב השחרור היה מצד המקנה א"כ שפיר מהני חזרתו: משא"כ קריעת השטר אינו ריעותא רק מצד הקונה שצריך להיות שטר שחרור בידו: וכיון שבשע' שנתן לו השטר שחרור לא היה ריעות' מצד הקונה א"כ שפיר מהני' לי' מעכשיו אע"ג שנקרע השטר כיון שבשעת כתיבת השטר כשהי' בידו לא היה ריעות' מצד הקונה שהרי היה לפנינו רק מצד המקנה ומכיון שבא לרשותו ולא חזר קודם שבא העבד לרשותו הרי נסתלק' הריעות' לגמרי גם מצד המקנה ולכך לא אכפת לן במה שנקרע השטר כיון שלא חזר בו המקנה קודם שבא לרשותו וריעות' מצד הקונה ליכא ודו"ק היטב כי היא סבר' עמוקה בס"ד בדברי התוס': (לא) כבר הבאתי לעיל באות י"ט מ"ש השעה"מ לשיטת הרב בני אהרן שהעלה לשיטת הראשונים דלרבי היכא שאמר מעכשיו דמהני שלא יוכל לחזור קודם שבא לרשותו א"כ לדידן נמי אע"ג דס"ל אא"מ דשלב"ל מ"מ אם אמר מעכשיו מהני עכ"פ שלא יוכל לחזור לאחר שבא לרשותו והקשה השעה"מ פכ"ב מהל' מכירה א"כ מנ"ל דרבי ס"ל אדם מקנה דשלב"ל דלמא מיירי שלא חזר קודם שבא לרשותו וכ' שם וז"ל ומי גלה להם כל זה דר' מיירי שחזר בו כדי שנאמר דכר"מ ס"ל. ונ"ל דהנה העצמות יוסף הקשה אמאי לא הביא אביי מדברי ר' דס"ל א"מ דשלב"ל ממה דאיתא להדי' בלאחר שאתגייר ר' יהוד' הנשי' אומר מקודשת ור' היינו ר"י הנשי' ותירץ דטעמא דרבי הי' להוכיח מקרא דלא תסגיר דאדם מקנה דשלב"ל וא"כ הא דאמר ר"י הנשי' מקודשת הי' ג"כ מקרא דלא תסגיר וא"כ ממילא לא קשה על אביי מנ"ל לומר דר' ס"ל כר"מ דלמא מיירי בשלא חזר בו דמהני לכ"ע במעכשיו שלא יוכל לחזור אח"כ כשבא לרשותו דאביי עכ"פ שפיר הוכיח דר' כר"מ ס"ל מברייתא דקתני דר"י הנשיא ס"ל כר"מ אמנם אכתי קשה על ר' גופו כיון דלאו מסברא ס"ל אדם מקנה דשלב"ל רק מקרא דלא תסגור דלמא קרא גופה מיירי במעכשיו ולא חזר קודם שבא לרשותו ולכך אמר קרא לא תסגיר. ונראה לתרץ דרש"י ד"ה בלוקח כ' וז"ל דאי נשחררו ובא להשתעבד בו לא קרי לי' קרא עבד עכ"ל וא"כ לא קשה דליכא לאוקמי' קרא שלא חזר בו עד אחר שבא לרשותו דהרי מיד מכיון שבא לרשותו וקנה אותו הרי העבד זכה בעצמו והי' כבר משוחרר וא"כ מאי קאמר קרא לא תסגיר עבד דהא בשעה שהוא רוצה לחזור הרי אינו כבר עבד וע"כ דמיירי שרוצה לחזור קודם שבא עדיין לרשותו דאז שפיר קרי לי' עבד שאינו משוחרר עדיין כיון שלא קנה אותו עוד ועדיין הי' עבד וע"ז שפיר קאמר הקרא לא תסגיר עבד כלומר שלא יוכל לחזור בו מכיון שכתב לי' לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו. אע"ג שבשע' שרוצה לחזור הי' עדיין עבד מ"מ אמר קרא לא תסגיר משום דהשחרור מהני גם קודם הקנין לענין שלא יוכל לחזור ושפיר מוכח מקרא דאפי' כשהי' עבד הזהיר' התורה לא תסגיר ומוכח דאדם מקנה דשלב"ל מקרא ודו"ק: (לב) בשו"ת הריב"ש סי' שכ"ח כתב לענין מכירת בכורה ליעקב דקודם מתן תורה יוכל להקנות אפי' דשלב"ל ולא כתב שום טעם על זה. ונ"ל עפ"י מ"ש לעיל דעיקר הסברא דאא"מ דשלב"ל הי' משום דלא גמר ומקנה אע"ג שעשה קנין ככל דיני הקנא' מ"מ כיון שהדבר אינו בעולם עדיין לא סמכ' דעתי' להקנות. והנה מה דקיי"ל אסמכתא לא קני' הי' ג"כ ע"ז הדרך דאמרי' דלא סמכא אדעתי' והנה פ"ד מהל' חמץ ומצה פסק הראב"ד דבעכו"ם, ס"ל אסמכתא קנין ועי' במג"א סי' תמ"ב ס"ק ב' וסי' תמ"ח ס"ק ד' וא"כ חזינן דגבי עכו"ם לא אזלינן בתר אומדן דעת' רק כל היכא שעשה הקנין בדרך המועיל לא אכפת לן אם עשה בלב שלם או לא ומהני לכך אסמכתא קני' גבי עכו"ם וע"כ קודם מתן תורה שהי' להם ג"כ דין עכו"ם ומש' בוודאי היה לו דין עכו"ם עי' בס' פרשת דרכים שהאריך בזה ולכך אמרי' שפיר דקנה אפי' בדשלב"ל דגבי עכו"ם לא אזלינן בתר אומדן דעת' כלל אם גומר ומקנה או לא דהרי