תבואות השדה חלק ב קג

שלא בא לעולם כלל עדיין ואין כאן שום התחלה לזה הדבר הרי מתוך הענין עצמו מוכח שהי' רק במילי בעלמ' ואין כוונתו בלב שלם לזה הענין. ולכך אמר בברייתא לא אמר כלום כלומר דכה"ג שאומר אם ילדה אשתך נקבה וכו' ואין אשתו מעוברת הרי לא אמר כלום כלומר דאמיר' כזו לא נחשב לכלום והוי מילי בעלמ' כיון שאין להענין ההוא שום התחלה עדיין. והך לא אמר כלום מ"ש בבריית' הוא כמו נתינ' טעם אמאי אינ' מקודשת כמ"ש וא"כ שפיר הוכיח ר"ח כיון דבבריית' נקט ל"א כלום דרק כה"ג שמוכח מתוך הענין עצמו שהי' רק מילי בעלמ' לא מהני וע"ז קאמר שפיר דהיינו רק באין אשתו מעוברת דכה"ג שפיר וודאי מוכח דלא הוי רק מילי בעלמא וכה"ג לא מהני אפי' לראב"י בדשלב"ל ושפיר הוכיח ר"ח מלישנ' דבריית' דאמר ל"א כלום דקאי אפי' לראב"י וע"כ דמיירי רק באין אשתו מעוברת ומתורץ שפיר קושי' התוס' בס"ד ודוק. (כו) בגמ' לא תסגיר עבד אל אדוניו וכו' אמר רנב"י דכתב לי' לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו והנה כבר הבאתי לעיל באות י"ט דעת הראשונ' בזה לענין מה מהני מעכשיו דע"כ אי אפשר לומר שהשחרור חל מעכשיו כיון שעדיין אינו ברשותו ועיין בחי' ריטב"א במס' גיטין מ"ו ע"א. והנה דעת הר"י בתוס' דמעכשיו מהני לענין אם נקרע השטר או נאבד דג"כ קנוי לי' משא"כ לענין חזר' שלא יוכל לחזור קודם שקנה אותו לא אמרי' ודעת הרמב"ן והריטב"א ורשב"א שאינו יכול לחזור כיון שאמר מעכשיו. והנה הפנ"י כתב דמשו"ה לא יוכל לחזור היכ' שאמר מעכשיו דבמה שא"ל מעכשיו הוי כאילו התחיי' עצמו בתורה חיוב רק דמ"מ מוכח דס"ל אדם מקנה דשלב"ל כיון שא"כ שטר שחרור אחר. אחר שקנה אותו. ועי"ש שהניח בצ"ע שיטת התוס' מ"ט לא מהני מעכשיו לענין חזר' ולענין שאם נקרע השטר או נאבד דמהני השחרור מהני מעכשיו. ובחי' רשב"א תמה על הרמב"ן מ"ט לא מהני מעכשיו לענין אם נקרע השטר. ולענין שלא יוכל לחזור מהני מעכשיו והנה עפ"י סבר' הפנ"י יש ליישב שיטת הרמב"ן דבשלמא שלא יוכל לחזור שפיר אמרינן כיון שאמר מעכשיו הוי כאילו התחיי' עצמו על דבר הזה ולכך לא יוכל לחזור משא"כ לענין אם נקרע השטר כיון דמ"מ לא מצי השחרור לחול למפרע א"כ במאי ישתחרר אם נקרע השטר ומה מהני אמירתו מעכשיו כיון שמ"מ בשע' שיחול השחרור אין כאן במה להשתחרר. משא"כ היכ' שהשטר קיים ורוצה לחזור שפיר אמרי' דכיון שאמר מעכשיו הרי הי' כאילו נתחייב עצמו שלא יחזור. אמנם סברת התוס' וודאי צ"ע מ"ט לענין אם נקרע השטר מהני מ"ש מעכשיו ולענין חזרה לא מהני דיכול לחזור אעפ"י שאמר מעכשיו כמו שהניח הפנ"י בצ"ע: (כז) ונ"ל דהנה בסוגי' הזו מחולקי' הר"מ והרב האי גאון בספר המקח הובא בחי' הרשב"א דדעת הר"מ פ"ז מהלכות אישות בהוכר עוברה מקודש' ובמזכה לעובר אפי' לכשתלד לא קנה לשיטת הרמב"ם פכ"ב מהלכו' מכירה ודעת הרב האי גאון אפכא דבאומר אם ילדה אשתך נקבה אינ' מקודש' אפי' בהוכר עובר' ובמזכה לעובר קנה לכשתלד וכ' הרשב"א וז"ל ונראה דס"ל דא"א מקנה דשלב"ל ואפי' לכשיבא לעולם דגוף דבר הנקנה בעינ' שיהי' ממש בעולם אבל כשגוף הדבר הנקנה הי' בעולם אע"ג שהקונה אינו ממש בעולם כעובר שהוכר ולא בא לעולם לגמרי ומחוסר מעש' שאינו בידו אפ"ה אם אמר לכשיבא לעולם קנה כר"נ עכ"ל דוק היטב בלשונו והנה יש ללמוד מדבריו אלו דשיטת הרמב"ם הי' שהעיקר שהקונה והמקנה יהיו בעולם ולכך מהני בהוכר עובר' לענין קידושין שהקונה דהיינו הבעל והמקנה שהו' האב הרי הן בעולם עכ"פ רק מ"מ בעינ' הוכר עוברה עכ"פ כמ"ש לעיל באות כ"ה דעכ"פ שלא יהי' מוכח מתוך הענין עצמו שאינ' רק פטומי מילי בעלמ'. משא"כ במזכה לעובר שהקונה אינ' בעולם אמרי' דגם המקנה לא גמר והקנה ועיין מ"ש לעיל באות ט"ז ושיטת רב האי גאון הי' דבעינן רק שיהי' הדבר הנקנה בעולם דהכל תלוי בדבר הנקנה שיהי' במה להתפס הקנין: (כח) ועפי"ז יש ליישב שיטת הרמב"ם פ"ה מהלכו' תרומות הלכה ט' שפסק דלא מהני התרומה רק באומר לכשיתלשו כיון שבידו לתולשן משא"כ באומר לכשיביאו שליש דלא מהני אע"ג שכבר הגיעו לכלל שחת. והקשה הכ"מ שם דהא כאן בשקלא וטרי' דרבה ור' יוסף נראה דכשהגיע לכלל שחת הוי כהוכר עוברה וא"כ הר"מ דס"ל דבהיכר עובר' מקודש' אמאי לא מהני אפי' קודם שיביאו שליש. אמנם לפי מ"ש דלהר"מ תלוי הכל שיהי' הקונה בעולם וכמה שהסברנו דכל שאין הקונה בעולם. גם המקנה לא גמר והקנה א"ש דהכא גבי תרומה לא דמי לשאר קנינים דבשאר קניני' משכחת לה שאע"ג שהדבר הנקנה אינ' בעולם מ"מ הקונה והמקנה הרי הם בעולם. משא"כ לענין תרומ' כל שלא הביא שליח אינ' בחיו' תרומה וא"כ אין התרומה על מה לחול וא"כ גם הקונה אינו בעולם מקרי דכיון שלא חל חוב' תרומה אין כאן גם כח הקונה משא"כ בשאר דברי' הנקני' שהמקנה נושא ונותן עם הקונה שפי' שייך לומר דכיון שהקונה בעולם וגם להדבר הנקנה יש כבר קצת התחלה גמר ומקנה לי' או כמ"ש לעיל שאין ראוי לו לחזור עכ"פ וסמכ' דעתי' שפיר משא"כ גבי תרומה כל שלא בא לכלל חיוב תרומה דהיינו קודם הבאת שליש א"כ איזה קונה יש כאן בעולם ולכך ס"ל להר"מ דלא מהני רק במחוסרי' תליש' דהו"ל כאילו נגמרו כבר כיון שבידו לתולש' רק לראב"י דס"ל אדם מקנה דשלב"ל מהני בכל ענין אפי' קודם הבאת שליש רק שיהי' לו קצת התחלה עכ"פ דכל שלא בא לעולם כלל. הרי הענין מוכח מתוך עצמו שאין הסכמתו בלב שלם כמ"ש לעיל באות כ"ה בס"ד ודוק היטב ועיין בקצה"ח סי' ר"ט ס"ק ב': (כט) ומעתה נפתח לנו שערי בינה מ"ש התוס' במס' יבמות צ"ג ע"ב וכן במס' כתובו' נ"ח ע"ב דראב"י ס"ל אדם מקנה דשלב"ל אפי' לא בא לעולם כלל ומר"מ לא מוכח הכי רק כיון דר"מ סבר לי' כראב"י במקצת מסתמ' סבר לי' כוותי' אפי' לענין הקדש מעשה ידיה שג"כ לא בא לעולם כלל. והנה דברי התוס' קשי' להולמן דהאיך מוכח מדברי ראב"י דמהני אפי' בדשלב"ל כלל דהרי הכא בעינ' עכ"פ שחת או אגם. והוי בא לעולם קצת. אמנם לפימ"ש א"ש דוודאי שחת או אגם בעינן שיהי' עכ"פ קצת התחלה שלא יהי' מוכח מתוך הענין בעצמו שהי' רק כמילי בעלמא רק מ"מ לא דמי לקידושין לאחר שאתגייר או לאחר שאשתחרר דהתם הקונה והמקנה עכ"פ הם בעולם רק שיש כאן חסרון מצד הדבר הנקנה דהיינו הגירות או השחרור וזהו לא הוי ריעות' כ"כ לשיטת התוס' ועכ"פ כל ששניהם בעולם דהיינו הקונה והמקנה אמרי' שפיר דסמכ' דעתיהו שיחולו הקידושין לאחר הגירות או השחרור משא"כ גבי תרומ' כיון שלא באו לידי חיוב תרומה דהיינו שאין כאן הדבר הנקנה א"כ ממילא איכא ריעות' גם מצד הקונה שאין כאן לפנינו כמ"ש דגבי תרומה כל שהדבר הנקנה אין כאן גם הקונה אינו כאן כיון שלא בא לכלל חיוב תרומה ושפיר דמי להקדיש מעשה ידי אשתו קודם שבאו לעולם דהתם ג"כ איכא קצת התחלה להדבר דהיינו