תבואות השדה חלק ב קב

ובהך איבעי' דר' אושעי' בנתן שתי פרוטות לאשה באחת התקדשי לי עכשיו ובאחת לאחר שאגרשך דס"ל להר"מ דהוי וודאי קידושין עי' פ' ז' מהל' אישות הלכה י"ד. אמנם הכ"מ שם כתב מדנקט הרמב"ם וז"ל וכשיגרש אותה תהי' מקודשת עד שיגרש אותה פעם שני' מן קידושי פרוט' שניה עכ"ל דדעת הר"מ דלא הוי רק ספק קידושין ובאמת קצת מוכח הכי לשון הר"מ. וצריך להבין לראשונים הר"נ והרשב"א דס"ל בדעת הרמב"ם דהוי קידושי וודאי למה האריך כ"כ בלישני' לומר דצריכה ממנו גט. ונ"ל דהנה כבר כתבנו לעיל בשם הפנ"י דאפי' אם מקדש אותה על אחר גירושי' מ"מ יצתה שעת אחת לרשותה. והנה נחזי אנן האיך הדין אם מקדש אותה בפרוטה שתהי' מקודשת לו אפי' אם יגרשנה הרבה פעמים ונראה מסברא דלא מהני דאע"ג דבפרוטה אחת תוכל להתקדש על כל ימי חייה מ"מ כיון שבשעת גירושין כבר יצתה לרשותה לא מהני הקידושין הראשונים רק על גירושין פעם אחת וז"ש הר"מ תהי' מקודשת עד שיגרש אותה פעם שני' מקידושי פרוטה שני' כלומר אבל שיהני הקידושי פרוטה שני' שתהי' מקודש' לו אפי' לאחר שתתגרש ממנו כמ"פ לא מהני כמ"ש דבשעת גירושין עכ"פ יצאה מרשותו. וזה כוונת הר"מ לומר דעכ"פ אם מגרשה שנית לא מהני הקידושי פרוטה שני' אפי' אם הי' אומר לה שיחולו הקידושין אפי' אם יגרשנה כמ"פ. אבל על פעם אחת וודאי מהני קידושי פרוטה שניה אפי' לקידושי וודאי כמ"ש הה"מ שם דאי בעי' אפשט' לה מסוגי' מס' כתובות נ"ט ע"א ממה דאמרי' שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדש דקדשה כיון שעכשיו בידו להקדישה ועי' במהרי"ט בחי' למס' קידושין על הרי"ף שהאריך בזה ודו"ק. ואפשר כיון דהכא נמי בגמ' באיבעי' דר' הושעי' לא אמרי' טעמא רק להך צד דלהני הקידושין כי היכא דתפסו בה קידושי השתא תפסי בה נמי לאחר מכן ולהך צד דלא להני הקידושין לא אתמר בגמ' שום טעם לכך ראה הרמב"ם לפסוק כהך צד דמתני הקידושין משום כי היכא דתפסי בה השתא תפסי נמי לאחר מכן ודמי קצת לדר' יוחנן דמה שבידו לא הוי כדשלב"ל ה"כ כיון דבידו לקדשה עכשיו לגמרי שהרי הי' מרוצה בכך מהני נמי לאחר מכן. וגבי גט כה"ג על לאחר שיקדש אותה עי' מס' יבמות תוס' ד"ה ולאשה בעלמא דף נ"ב ע"ב והתם הטעם כיון שאין בידו לגרש עכשיו ומ"מ כתבו התוס' שם דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל מהני מ"מ הכא גבי קידושין דהוי כמו בידו מהני אפי' למאן דס"ל אא"מ דשלב"ל ואין להאריך יותר: (כד) נ"ל להוכיח דאע"ג דקיי"ל דכל מה שבידו לא הוי כדשלב"ל מהך דהכא פירו' ערוג' זו מחוברי' יהיו תרומ' וכו' לכשיתלשו מ"מ ע"כ לא אמרי' דמהני מה שיהי' בידו כמו דשב"ל רק אם אין אנו צריכים שיהי' חל מעכשיו קודם שבא לעולם משא"כ אם אנו צריכים שיחול מעכשיו ועכשיו לא בא לעולם עדיין. לא מהני אע"ג שהי' בידו. ומנא אמינ' לה דבמס' יבמות נ"ב ע"ב אמרי' שם דבכותב גט לארוסתו ולכשאכנסנה אגרשנה מהני משום דבידו לגרש' עכשיו: אמנם לאשה דעלמא לא מהני וליבמתו אי מהני הגט קודם שנתיבמה הי' איבעי' דלא אפשטה ועיין בתוס' שם ד"ה ולאשה דמשום דשלב"ל קאתינ' עלה ולכאורה קשה אמאי לא פשטינ' לה מהך דהכא דתני' כוותי' דר"י דמה שבידו לא הוי כמחוס' מעש' והתם נמי גבי יבמתו הרי בידו לקדשה אפי' בע"כ וא"כ אמאי לא מהני הגט שכתב לה קודם שנתיבמ'. א"וו דצריך לחלק כמ"ש דגבי תרומ' כיון שאינו רוצה שיחול רק לאחר שיבא לידי חיוב תרומ' דהיינו לכשיתלש וודאי מהני כיון שבידו לתלוש משא"כ התם גבי גט דבעינן שיהי' הגט נכתב מיד בשעת כתוב' לשם גירושי' והיבמ' בההוא שעת' לאו בת גירושי' הי' אע"ג שבידו להביאה לכלל הזה שייבם אותה מ"מ בשעת כתובה לאו בת גירושי' הי' לא מהני לן מה שהי' בידו ושפיר מקרי דשלב"ל אע"ג שהי' בידו ודוק: (כה) בגמ' הבי' הך דר' חנינא על הברית' האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי לא אמר כלום ואר"ח עלה ל"ש אלא שאין אשתו מעוברת אבל אשתו מעוברת דבריו קיימי' ופרש"י דר' חנינא מוקי לברית' כר"א בן יעקב ואפ"ה באין אשתו מעוברת לא אמר כלום אבל לת"ק אפי' במעוברת ג"כ אינ' מקודשת וכן פירשו התוס' ג"כ זולת הרמב"ם לפסק פ"ז מהלכות אישות דבהוכר עובר' מקודשת וכתבו המפורשים דהר"מ ס"ל דמה דמסקינן בגמר' כמאן כשהוכר עוברה ודברי הכל קאי ארבנן וראב"י כלומר דאפי' לרבנן מהני כשהוכר עוברה ועיין בחי' מהרי"ט על הרי"ף ובחי' פנ"י האריך בזה לענין פירות אחר שחנטו ולענין הוכר עוברה. והנה התוס' ד"ה וא"ר חנינא הקשו מנ"ל לר"ח דאיירי כשאין אשתו מעוברת וראב"י הי' דלמא מיירי אפי' כשאשתו מעוברת דאינ' מקודש' ורבנן הי' והנה בדברי רש"י י"ל דרצה לתרץ קושי' התוס' ולכך מסיים בד"ה כמאן וז"ל וכראב"י קיי"ל וכו' דכוונתו דמשו"ה מוקי ר"ח להברית' כראב"י משום דהכי ס"ל ורוצה לאוקמי הברית' כהלכתא אמנם אי גרסי' דר"ח קאי על הברית' כמ"ש בפנים דתני' ולא כמ"ש על הגליו' דתנן כלומר דקאי על מתני' יש לתרץ קושי' התוס' באופן אחר דהנה עוד יל"ד שנוי לשון ממתני' לברית' דבמתני' קתני בהך דאם ילדה אשתך נקבה אינ' מקודשת ובבריית' קתני לא אמר כלום. ונ"ל דהנה כבר כתבנו דמאן דס"ל אא"מ דשלב"ל הי' משום דס"ל כיון שעדיין לא בא לעולם לא סמכ' אדעתי' ואינו גומר הענין בהסכמ' חזקה. אמנם מאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ס"ל ע"כ דאמרי' מסתמ' דעתו היה לקיים הדבר אמנם נ"ל היכ' דמתוך הענין עצמו נראה שלא היה בדעתו לקיים הדבר ושלא היה רק כפטומי מילי בעלמא וודאי לכ"ע ס"ל אא"מ דשלב"ל. ובזה יש להבין מיט ס"ל בגמר' דאפי' למאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל דמ"מ בעינ' שיהי' קצת בא לעולם כמו בלאחר שאתגייר שהגוף עכ"פ בעולם או גבי פירו' דקל עבידי דאתי ומ"ט לא מהני אפי' לא בא לעולם כלל וכן לראב"י גבי תרומה לכשיביאו שליש דבעינן עכ"פ או שחת או אגם לרבה ולר' יוסף לכל חד כדאית לי' ולא מהני לא בא לעולם כלל. אמנם לפי"ז א"ש דהנה התוס' מס' קידושין מ"ט ע"ב ד"ה דברים שבלב כתבו דאפי' אי אמרי' דברים שבלב אינו דברים מ"מ היכא דאנן סהדי הוי דברים והארכנו בזה במקום אחר בס"ד וא"כ ה"נ אע"ג דמאן דס"ל דמהני אפי' בדשלב"ל היינו דווקא היכא שאין מוכח מתוך הענין עצמו שאין הסכמתו עדיין גמורה וחזק' משא"כ בדשלב"ל כלל כמו באשת חבירו שאינו מעובר' והוא רוצה לקדש בתה בוודאי מתוך הענין עצמו ניכר שהי' רק מילי בעלמא ומי זהו אשר יכניס עצמו לדבר שאין לו שום התחלה עדיין בלב שלם ובהסכמ' חזק' ולכך כל כה"ג שלא בא לעולם כלל ס"ל לכ"ע דלא מהני בדשלב"ל ודוק. וא"כ א"ש דבמתני' קאי על הא דקתני בריש' לאחר שאתגייר ואינך כלהו דלא מהני אע"ג שלדבר ההוא ישנו כבר קצת התחלה דהיינו או שהגוף בעולם או דעבידי דאתו לדעת הריב"ן מס' ב"ב שהבאתי לעיין מ"מ ס"ל דלא מהני בדשלב"ל לכך קתני סתם דאינ' מקודשת משום דס"ל אא"מ דשלב"ל אבל בבריית' קאי באמת למאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ואפ"ה לא מהני באין אשתו מעוברת כמ"ש משום דכל