תבואות השדה חלק ב קא

שבא לרשותו משא"כ בדשלב"ל דאיכא ג"כ ריעות' מצד הדבר הנקנה שאינו בעולם א"כ מאי מהני לן מעכשיו ע"י אמיר' מעכשיו לא יסתלק רק הריעות' מצד המקנה משא"כ במה שאומר מעכשיו לא יסתלק עכ"פ הריעות' מה שהי' לענין דבר הנקנה שאין כאן לפנינו ולכך אפי' אמר מעכשיו ג"כ יוכל לחזור קודם שבא לעולם בדשלב"ל דהא עכ"פ איכא ריעות' מצד הדבר הנקנה שאינו בעולם כלל משא"כ בדבר שאינו ברשותו ליכא ריעותא רק מצד המקנה ולכך שפיר מהני מעכשיו לומר שגמר והקנה כשיבא לרשותו ולא מצי לחזור מזה הקנין אפי' קודם שבא לרשותו. ועי' בשעה"מ פכ"ב מהל' מכירה שהביא בשם ספר בני אהרן לשיטת הראשונים הרמב"ן והרשב"א וריטב"א דכל שאמר מעכשיו מהני למאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל שלא יוכל לחזור אפי' קודם שבא לעולם (ולהרמב"ן קודם שבא לרשותו) א"כ לדידן נמי דס"ל אא"מ דשלב"ל מ"מ אם אמר מעכשיו מהני עכ"פ לדידן נמי שלא יוכל לחזור לאחר שיבא לעולם או לרשותו. והשעה"מ תפס עליו דא"כ מנ"ל דר' ס"ל אדם מקנה דשלב"ל מקרא דלא תסגיר דלמא מיירי הקרא באמת שקנה אותו וכתב לו קודם הקנין לכשאקחך קנוי לך מעכשיו ולא חזר קודם שבא לרשותו דמהני לי' שפי' כיון שלא חזר קודם שבא לרשותו ואמ"ל מעכשיו משא"כ כשחוזר באמת קודם שבא לעולם או שלא כ' לו מעכשיו לא חל השחרור וא"כ מנ"ל דר' ס"ל אדם מקנה דשלב"ל. ועי"ש עוד שהאריך להביא ראיות דלמאן דס"ל אא"מ דשלב"ל לא מהני מעכשיו ג"כ מידי אפי' לענין שלא יוכל לחזור אחר שיבא לעולם או לרשותו ולקמן בסוגי' נבאר עוד בהא דמעכשיו בין לר"מ בין לדידן בס"ד עי' לקמן בדברינו מאות כ"ו ואילך ובאות ל"א מש"ש: (כ) בגמ' אמ"ל כל שבידו לאו מחוסר מעשה הי' וכתב רש"י כי האי שבידו לתלוש ולהפריש מיד. נ"ל דלכאורה יל"ד מ"ט לא מיבעי' לי' רק באומר פירות ערוגה זו וכו' יהי' תרומה לכשיתלשו ולא קמיבעי' אם אמר שיהי' תרומה לאחר שיתמרח דלכתחלה אסור להפריש אפי' מן התלוש נמי קודם שיתמרח עי' תוס' ד"ה אין תורמין ונ"ל עפ"י מה שכתבו קצת המפורשים דבמחוסר ג' מלאכות אע"ג שהי' בידו הוי דשלב"ל עי' בס' בית יהודא וא"כ אם אמר לאחר שיתמרח ס"ל לרב אסי דוודאי הוי כדשלב"ל כיון דמחוסר ג' מלאכות קציר' ודיש' וזור' לרוח. אמנם ר"י השיב לו כל שבידו כלומר אפי' מחוסר ג' מלאכות נמי הוי כדבר שב"ל כיון דמ"מ הי' בידו. והי' קשה לרש"י מ"מ מ"ט הוי כדשב"ל דהא אכתי מחוסרי' ג' מלאכות כמ"ש ולכך מתרץ רש"י דוודאי אי לא הי' מהני קודם גמר ג' מלאכות דהיינו קודם מירוח בוודאי אי אמר לאחר שיתמרח הוי כדשלב"ל. אמנם הכא כיון דבדיעבד תרומתו תרומה לאחר תלישה מיד וז"ש רש"י שבידו לתלוש ולהפריש מיד לכך אפי' אמר לאחר שיתמרח נמי מהני אע"ג דמחוסר ג' מלאכות. ולכך שפיר השיב לו כל שבידו כלומר אפי' אם אמר לאחר שיתמרח נמי כיון דבדיעבד יכול להפריש מיד לאחר תלישה: (כא) ראיתי בס' המקנה שהקשה מאי קמיבעי' לי' באומר לכשיתלשו לשיטת המרדכי ריש פ' יש נוחלין דלכ"ע כל שאמר לכשיבא לעולם מהני א"כ מה קמיבעי' באמר לכשיתלשו. אמנם לפימ"ש לעיל אות י"א דהא דמהני כשאמר לכשיבא לעולם דהטעם דהו"ל כאילו מתחייב עצמו ומשעבד עצמו בכך שיתן לכשיבא לעולם. וא"כ הכא גבי תרומה דלא שייך שום חיוב על גופו דאטו איהו נתחייב ליתן תרומה דתרומה אינ' רק חובת הכרי ול"ש שום חיוב על גופו ובכה"ג לא מהני אפי' אם אומר להדי' כשיבא לעולם ושפיר מיבעיא לי' באומר שכשיתלשו ודו"ק. ועי' היטב לעיל אות י"א מ"ש בס"ד. מלאחר שאתגייר ובס' המקנה הקשה מלאחר שאתגייר ג"כ עי' בחידושיו בתוס' ד"ה ואמר ר' חנינא ולפימ"ש א"ש הכל בס"ד: (כב) בגמ' מי יימר דמזדקקי לי' הני תלת' וראיתי להמקנה שמדקדק מאי קאמר הני תלתא ונ"ל דהנה לכאורה יל"ד הא גירות הוא מצוי כדאמרי' מס' יבמות ע"ז ע"ב קבל מלין אותו מיד מ"ט שהוי' מצוה לא משהינן וא"כ מהי תיתי לומר שירצו להזדקק לו. אמנם יש ליישב עפ"י מה דאמרי' מס' יבמות כ"ד ע"ב דמי שנתגייר לשום אישות אין מקבלין אותו. ואע"ג דקיי"ל הלכה כדברי האומר כולם גרים ועי' ברש"י מס' יבמות מ"ה ע"ב ד"ה כדרב אסי מ"מ לכתחלה אין לקבל אותם. רק דמ"מ הא אפשר שילכו למקום שלא ידעו שכוונתם להתגייר לשום אישות רק דא"כ יהי' גרות בטעות כיון שהטעו הב"ד וז"ש מי יימר דמזדקקו לי' הני תלת' כלומר אותם הב"ד שנתגייר בפניהם לא היו מזדקקים לו ולא יהי' גר רק אם יזדמן ב"ד שירצו לגייר אותו אפי' לשום אישות ושפיר איכא מי יימר. עוד יש ליישב דהנה בס' עצמות יוסף כתב לקמן גבי גט דאמרי' דבידו לגרשה אע"ג דצריך סופר וב' עדים ולא אמרי' מי יימר דמזדקקו לי' משום דבשכר ימצא הרבה. אמנם גבי ב"ד ליכא לומר דיזדמן לו בשכר דהב"ד אין להם ליטול שכר וז"ש כיון שצריך ג' והו"ל ב"ד מי יימר דמזדקקי לי' הני תלת' כלומר הני שהם ב"ד איכא מי יימר דמזדקקי לי' כיון שב"ד אין נוטלין שכר ודו"ק: עוד י"ל באופן אחר דהנה לכאורה יש לחקור במקדש לאחר שאתגייר כיון דקידושין עכשיו אינ' חלי' א"כ הוי כמקדש בלא עדים דהא אינה יודעי' מהגירות. ולא דמי למקדש על תנאי דעלמא דהתם הרי הי' עכשיו ג"כ בר קידושין עכ"פ משא"כ הכא ואע"ג דאח"כ יהי' עדים על הגירות מ"מ כיון שאותם עדי קידושין לא ראו הגירות הו"ל דבר ולא חצי דבר. ועי' בס' המקנה שכ' ג"כ כה"ג מדבר ולא חצי דבר רק מ"מ הא אפשר שאותם העדי קידושין עצמ' יהיו מהב"ד שיתגייר בפניהם רק בכה"ג שפיר איכא מי יימר דמי יימר שאותם העדים עצמם יהיו מהב"ד וז"ש מי יימר דמזדקקו לי' הני תלתא כלומר שאותם העדים עצמם ירצו להיות מהב"ד וכיון דלא סגי' להכי שיהיו קידושין גמורים אם לא בהני עדים עצמ' ולא סגי' בב"ד דעלמא שפיר איכא מי יימר ודו"ק: (כג) בתוס' ד"ה ניהו דבידו לגרש' כתבו ה"ה דהו"מ לתרץ גם גבי שפחתו ניהו דבידו לשחרר' בידו לקדשה ועי' בחי' פנ"י שכתב דהכא חלי' הקידושין והשחרור בבת אחת והרי עכשיו הי' רוצה עכ"פ בקידושין ול"ש לומר דאין בידו לקדשה. משא"כ גבי הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך דעכ"פ בשעת גירושין יצתה שעת אחת עכ"פ לרשותה דאלא"ה לא הוי גירושין שפיר אמרי' דאין בידו לקדשה ועי' בס' בית יהודא שכ' דגבי שפחה יוכל לשחרר' על תנאי שתרצה להתקדש משא"כ גבי גירושין לא יוכל לגרש ע"ת שתרצה להתקדש לו דא"כ לאו כריתות הי' דעדיין אגיד' בי' ועי' במקנה שהאריך בזה במ"ש התוס' דה"ה גבי שפחה מצי לתרץ הכי. ועי' ראשונים הריטב"א והרשב"א שכתבו דגבי גר לא מצי לתרץ מעיקרא בהמה וכו' דנכרי יש לו יחס ועי' בתוס' רי"ד שכ' דגבי נכרי מצינו לתרץ דמעיקרא בהמה כמו גבי שפחה רק לפי"ז לא הוי כלל הגוף בעולם לפימ"ש התוס' מס' יבמות צ"ג ע"ב דהכא משו"ה לא בעינן עבידי דאתי כיון שהגוף בעולם ולשיטת תוס' רי"ד לא הוי הגוף בעולם כלל כיון דאמרי' דמעיקרא הוי בהמה ועי' במקנה ועי' במ"ש לעיל באות י"ז ודו"ק.