תבואות השדה חלק א צז

דשם אין אנו דנין מתורת עמון רק לענין איסור שפיר אמרי' דלמא הוי שנוי בטלה ונעשה איל דכל מה שנתגדל אח"כ נתבטל בעיקר הבהמה שאסור' ואסור לקרבן. ולכך לא הוי שנוי רק בחיטי' ועשאן קמח דלא שייך ביטול. ובזה אתי נמי שפי' לר' עילאי דשנוי ממילא מהני אמאי לא נקט הבריית' רבות' טפי אפי' בטלה ונעשה איל ולפימ"ש א"ש דלר' עילאי נמי לא מהני שנוי ממילא בטלה ונעשה איל רק לענין גניבה דלא שייך ביטול ודו"ק היטב:

שער ב בו נבאר בס"ד טעם ספיק' של רבה אי יאוש קונה מה"ת או רק מדרבנן. (א) בגמ' אמר רבא שנוי קונ' כתיבה ותני' כתיב' והשיב את הגזילה וכו' אם כעין שגזל יחזיר ותנינ' הגוזל עצים ועשאן כלי' וכו' אי נמי לא הספיק לתנו לו עד שצבעו פטור. מיהו יאוש אמר רבנן דנקני ולא ידעי' אי מה"ת מידי דהוי אמוצא אביד' או דלמא וכו' הכא באיסור' אתא לידי'. הנה מה שהביא רבא כתיב' ותנינ' ולא סגי' לי' מקרא לחוד' ולמה צריך להביא ראי' ממתני' אמנם יש לומר דקרא איפכא נמי משמע כמה שדריש ר"ח ס"ד ע"א והשיב את הגזילה מ"מ וכן ר' יוחנן ריש פ' הגוזל ולכך הביא ממתני'. אמנם ממתני' לכאורה אינו מוכח דשנוי קונ' מה"ת דהא אפשר לאוקמי' מדרבנן ומפני תקנת השבים לכך הביא מהך דראשי' הגז דלא הספיק לתני עד שצבעו פטור ושם לא שייך תקנ' השבים דאטו נעביד תקנת' להפקיעו ממצות התורה דבשלמא לענין שנוי בזיל' איכא תקנת' שיצטרך להשיב עכ"פ הדמים אמנם גבי ראשית הגז דפטור לגמרי כמ"ש רש"י ריש פ' הגוזל ולא שייך תקנ' השבים וע"כ דשנוי קונ' מה"ת ולכך הביא כל הני ראיות. אמנם מה שנסתפק רבה והצדדי הספק בהך דיאוש קונ' יש לומר דהנה לכאורה יל"ד לאיזה צורך הקדים רבה הך דשנוי קונ' מה"ת לספיק' דיאוש אי קונ' מה"ת והא בלא זה ג"כ הי' יכול לשאול אי יאוש קונ' מה"ת או לא. ונראה דהנה הך קנין דיאוש הי' רק שקנה החפץ אבל הדמי' צריך ע"כ לשלם. והנה לכאורה איך מצינו קנין כזה מה"ת והלא בכל קניני דאורייתא הי' והי' שלו לגמרי משא"כ גבי יאוש דאע"ג שהחפץ הי' שלו מ"מ הדמים צריך לשלם עבורו ואיך מצינו קנין כזה שהקנין יהי' נתפס בעיקר החפץ והדמי' לא קנה. אמנם הרי מצינו כה"ג גם גבי שנוי דהחפץ קנה והדמי' צריך לשלם. ולכך הוצרך רבה והקדי' שנוי קונ' כתיב' וכו' דבלא זה הו"א איך ס"ד כלל דיאוש יהי' קנין ואין שייך שיהי' משכח' קנין היכא שצריך להחזיר הדמי' (ואין זה דומה למי שקנה חפץ מחבירו ונשאר לו חייב הדמי' דקנה החפץ אע"ג שצריך לשלם לו דמים דאין לדמות קנין מה שקונה אדם מחבירו ברצון הבעלי' לקנין שקונה בלי דעת אחרת מקנה) ולא מצינו קנין כזה מה"ת ואיך שייך שם קנין כיון שחזינן שחייב להחזיר הדמים אמנם כיון שמצינו שנוי קונ' והתם נמי צריך לשלם הדמי' אלמא דמצינו קנין כה"ג נמי שהחפץ קנוי לו והדמי' חייב לשלם וא"כ שפיר י"ל גבי יאוש נמי קנה והנה לכאורה יל"ד הא בשנוי נמי באיסור' אתא לידי' ואפ"ה קנה א"כ ביאוש נמי ואמאי נימא כיון דבאיסור' אתא לידי' לא קני' ביאוש. אמנם זה אינו דהא בשנוי כיון דחזינן מאחר שנשתנה דהוי כחפץ אחר כמ"ש התוס' ד"ה הא מני ב"ש א"כ אותו החפץ לא הוי באיסור' אתא לידי' כיון דהוי כגוף אחר והא שמשלם הדמי' הי' רק מה שנתחייב להנגזל משעת שגזלה ואין כאן שום שייכות להדמי' עם החפץ. וא"כ אין ראי' משנוי דמהני קניו שחפץ בלא דמים דהתם החפץ הי' גוף אחר וקנה לי' לגמרי והדמי' נתחייב משעת הגזילה כמו שכתב בשיטה מקובצת משא"כ יאוש דלא הוי חפץ אחר באמת אינו קונה. אמנם ע"כ יש לחלק בין יאוש לשנוי דבשנוי הוי כחפץ אחר ולא מקרי באיסור' אתא לידי' היינו דווקא בשנוי שאינו חוזר אבל בשנוי החוזר דלא הוי כחפץ אחר ואפ"ה קנה אע"ג דבאיסור' אתא לידי' א"כ שפיר יש ללמוד יאוש משנוי דקנה ומה דאתא לידי' באיסור' אינו מעכב הקנין. והנה כבר כתבנו לעיל באות י' בשם הקצה"ח דמאן דס"ל אי עביד מהני שנוי החוזר נמי קונה ומאן דס"ל אעל"מ שנוי החוזר אינו קונה והנה יש לומר דהא דרוצה לומר כיון דבאיסור' אתא לידי מעכב הקנין אע"ג דיאוש הוי קנין באבידה מ"מ גבי גזילה לא קנה היינו נמי דווקא למאן דס"ל איל"מ משא"כ אי אמרי' אע"מ אינו מעכב הקנין אע"ג דבאיסור' אתא לידי' כיון דמצינו עכ"פ שיאוש הוי קנין ולקמן נרחיב בזה עוד בס"ד. וא"כ הך מילתא באמת היא ספיק' של רבה דאי אמרי' שנוי החוזר נמי קונה מה"ת ממילא מצינו קנין אע"ג דבאיסור' אתא לידי' וגם אי אמרי' שנוי החוזר נמי קונה ע"כ משום דס"ל אי עביד מהני כמ"ש הקצה"ח א"כ ממילא יאוש נמי קונה ולא איכפת לן במה דבאיסור' אתא לידי' כיון דאמרי' אי עביד מהני אמנם אי אמרי' דרק שנוי שאינו חוזר קונה א"כ אמרי' באמת אעל"מ וא"כ יאוש אינו קונה דבאיסור' אתא לידי' ולא דמי לשנוי דשנוי כיון דהוי כחפץ אחר בשנוי שאינו חוזר לא מקרי באיסור' אתא לידי' וא"כ ממילא יאוש אינו קונה וזה הי' ספיק' של רבה איזה שנוי קונה אי דווקא שנוי שאינו חוזר וא"ש נמי מה שהקדים רבה שנוי קונה וכו' ודו"ק היטב:

והנה ע"ש דאי אמרי' אי עביד מהני לא איכפת לן במה דבאיסור' אתא לידי' ואינו מעכב הקנין נ"ל דיש לדחות דהנה באביד' לפני יאוש נמי מקרי באיסור' אתא לידי' שלא יקנה והתם וודאי ל"ש אי עביד לא מהני דאדרב' מחוייב הי' להגביה ולנוטלה ואם אינו נוטלה עובר משום לא תוכל להתעלם. אע"כ הא דבאיסור' אתא לידי' פירושו היא דכל זמן שרשות הבעלי' עליו מעכב רשות הבעלים שלא יחול קנינו בשעת הגבה' וא"כ לא מהני הגבה' מידי ולכך באבידה נמי בשנטלה קודם יאוש שהי' רשות הבעלים עדיין עלי' לא קני' בהגבהתו וא"כ גבי יאוש כו' אפי' אי אמרי' אע"ע מ"ע כיון שקודם יאוש אין רשות הבעלים מסולק ממנו לא קני' לי' הגבהתו. אמנם לפי מ"ש לעיל באות ט' בשם ס' טוב גיטין דהקנין חל בשעת גניבה וגזילה והשנוי דבתר הכי היא רק שנפטר מהשב' וא"כ שפיר י"ל דהקנין חל אפי' באיסור' אתא לידי' דרשות הבעלים אין מעכב מלחול הקנין:

(ב) וראיתי בקצה"ח סי' שס"א שכתב דלמ"ד משיכ' מפורשת מה"ת שפיר קנה אפי' כי באיסור' אתא לידי' אמנם לר' יוחנן דס"ל דמה"ת לא מצינו קנין רק במעות לא הוי קנין באיסור' אתא לידי' ויש להסביר הדבר יותר דהנה הך סבר' הט"ג אי גזלן קונה מכח הגזילה נמי י"ל דתלי' בהא דאי אמרי' דעיקר הקנין היא מתן מעות והיינו משום דע"י נתינת המעות הבעלים מסלקי' רשות' מן החפץ א"כ ל"ש קנין בשעת גזילה. אמנם אי אמרי' משיכ' מה"ת והיינו דהקנין היא נגמר בהגבה' החפץ א"כ שפיר אמרי' דגזיל' נמי קונה ובשעת הגזילה הוי חלות הקנין ושנוי או יאוש