תבואות השדה חלק א צו

למה שהי' מעיקר' וא"כ שפי' ס"ד דלא מהני לי' הקנין דכיון דלא הוי כחפץ אחר כל שחוזר לבריתו ורק מתור' קנין קאתינ' עלה וא"כ ממילא ס"ד דלענין גזילה לא מהני או מטעם אעל"מ או מטעם דכל דבעינן קנין בעי' דעת אחרת מקנה כמ"ש הפנ"י ולכך שפי' אצטריך קרא משא"כ אי לא הוי מוקמי' לה בשנוי החוזר ל"ל דאצטריך קרא לגבי גזילה משים דהו"א דלא מהני או כמ"ש הקצה"ח סי' ש"ס משום אעל"מ או כמ"ש הפנ"י משום דאין דעת אחרת מקנה לו דכיון דהוי כחפץ אחר קנה ול"ש אעל"מ ולא בעינן דעת אחרת מקנה לו כלל וא"ש דברי התוס' דע"כ הוכיחו דבעינן קרא לשנוי החוזר ודו"ק:

(ט) וראיתי שהגאון בס' טוב גיטין מס' גיטין ל"ח ע"א שיצא שם לדון בדבר חדש ח"ל דהשנוי מצד עצמו אינו קנין להגזלן כי אם בשעת הגזילה אז קנאה ואמנם השנוי היא עיקרה לפטור השבה דכתיב גבי גזילה בעלמא והשיב וכיון דנשתנה לא חייבה רחמנא בהשבה וממילא נתעורר קנין הגזילה למפרע וכו' ע"ש עכ"ל והנה למדנו בזה דבר חדש דמעשה הגזילה הי' נמי קנין רק שהשנוי בא לפטור אותו מתורת השבה:

והנה מה שדחקו להגאון ז"ל לפרש דהגזילה הי' מעשה קנין משום דהי' קשה לו מאי מקש' הגמ' מס' תמורה משנוי אמאי ל"א אעל"מ הא שנוי ממילא נמי מהני וכל כה"ג ל"ש אעל"מ ולכך כתב דעיקר הקנין נעשה בשעת הגזילה וממילא פריך שפיר האיך יקנה לו שעת הגזילה כיון דאעל"מ. אמנם משום הך קושי' א"צ ליכנס לדוחק הזה דכבר כתבתי לעיל באות ז' דכאן ל"ש סברת התוס' דממילא נמי מהני כיון דעכ"פ אותו מעשה דהיינו עצים ועשאן כלים לא שייך ממילא ושם במס' תמור' ו' ע"א פריך ממתני' דהגוזל עצים אמאי קני לי' בשנוי וכיון דמעצמו לא הי' נעשה כלי בשום אופן שפיר שייך לומר אעל"מ ולא דמי לצורם אוזן בכור דמעצמו כמי הי' יוכל להעשות. אמנם באמת הגזילה לא הוי מעשה קנין וראה זה מצאתי למרן החת"ס בשו"ת לחו"מ סי' צ"א שלא כדברי בעל טוב גיטין ואעתיק לשונו דהש"ס פשיט' לי' דכל גניבה פרוטה מישראל כו' ואין זה תלוי כלל בקנין משיכ' כי מי שמע או ראה שיקנה אדם בלא רצון המקנה אם לא במציאה והפקר אבל היכא דאיכא בעלי' ואינו רוצ' להקנות מה יועיל משיכ' או שום קנין ואך הגניבה רחמנא אוקמי' ברשותו של גנב לבישות' הואיל וחסרי' ממון דחברי' אבל לא לטיבותי' שיהי' הגוף קנוי לו ליכ' למ"ד עכ"ל הרי להדי' דמעשה גניבה או גזילה עי"ז ל"ש שום קנין ונ"ל אפי' למ"ד אי עביד מהני נמי לא הוי קנין ע"י גזילה או גניבה דהאיך שייך בזה לומר אע"ע שיקנה מה שאינו שלו. והנה לפימ"ש החת"ס דלא מצינו קנין בלא רצון המקנה א"כ ע"כ הא דשנוי קונה היא רק משום דהוי כחפץ אחר וכל דהוי כחפץ אחר לא בעינן רצון המקנה כלל ולפי"ז שנוי החוזר וודאי אינו קונה מה"ת דפשיט' דבשנוי החוזר לא הוי כחפץ אחר וא"כ לרבה דכתבו התוס' אליבי' ס"ה ע"ב ד"ה הם דס"ל שנוי החוזר נמי קונה מה"ת אלמא דס"ל דמצינו קנין אפי' בלא רצון הבעלי' אפש"ל דשפיר ס"ל דמעשה גזילה נמי אקרי קנין דמשעת גזילה קנוי לי' כסברת הט"ז והשנוי לא בעינן רק לפטור אותו מתור' השבה ולכך שנוי החוזר נמי מהכי ולקמן בס"ד נבאר עוד במה תלי' סברות הטוב גיטין והחת"ס אי שעת גזיל' הוי קנין אי לא ודו"ק:

(י) בגמ' ס"ו ע"א גם לב"ה קשה והקשה הפנ"י אמאי ל"א דאצטריך גם לשנוי החוזר דב"ה מודי דלא מהני לגבי אתנן ועיין בס' מנחת חינוך סי' תקע"א שכתב ג"כ להדי' דב"ה מודי בשנוי החוזר דלא מהני וכתב דהנה התוס' מס' ב"מ כ"ז ע"א ד"ה חמור דבור הקשו אמאי לא קאמר גם לב"ה קשה ותירץ היא ז"ל דלרבא באמת י"ל דבשנוי החוזר אינו קונה לב"ה ושפיר אצטריך גם והנה לפימ"ש לעיל באות ו' דרבא ס"ל אליב' דב"ה דשנוי לא הוי מתור' קנין כיון דאעל"מ וא"כ התם במס' ב"מ דקאי אליב' דרבא ושנוי החוזר אינו קונה וא"כ אצטריך גם לשנוי החוזר ולכך לא קאמר הגמ' שם במס' ב"ע גם לב"ה קשה. ועיין בס' קצה"ח סי' ש"ס ס"ק ב' שכתב להדי' דמאן דס"ל אע"מ א"כ לא אצטריך קרא לשנוי שאינו חוזר דהא קשה קושי' התוס' ד"ה הן אמאי לא ילפינן גזילה מאתנן ול"ל דגבי גזילה הוי ס"ד דשנוי לא מהני כיון דאעל"מ דהא עכשיו קיימינן איס"ל אע"מ. א"כ מאן דס"ל אע"מ ע"כ צ"ל כתירץ התוס' דשנוי החוזר נמי קונה. אמנם אי ס"ל אעל"מ ל"ק קושי' התוס' אמאי לא ילפינן גזילה מאתנן דהא גבי גזילה ס"ד דאעל"מ כקושי' הגמ' במס' תמורה ו' ע"א וא"כ באמת אפש"ל דלעולם שנוי החוזר אינו קונה והא דאצטריך קרא גבי גזילה היינו דאי לאו קרא הו"א דאעל"מ ועיין בס' מעשה חשב שכתב ג"כ כה"ג וא"כ לרבא וודאי ע"כ שנוי החוזר אינו קונה ואצטריך גם לב"ה לומר דשנוי החוזר באמת לא מהני וכ"ז הא במס' ב"מ דאליבא דרבא קיימינן אבל הכא אזיל הסוגי' בסתמ' ואפשר דס"ל דשנוי החוזר נמי קונה ובפרט לפימ"ש דמאן דס"ל לחלק בין שנוי ממילא לשנוי בידים הא משום דשנוי עושה קנין וצריך לעשות מעשה בגוף החפץ ולא משום דבעינן שיהי' חפץ אחר וכיון דמשום מעשיו קאתינן עלה לקנות שפיר י"ל דשנוי החוזר נמי קונה ולכך פריך גם לב"ה קשה ואחרי שהעליתי כ"ז מסברא דנפשאי ראיתי בחי' פנ"י שכתב כל מ"ש בשמו:

(יא) ראיתי בס' מנחת חינוך סי' תקע"א שכתב להקשו' ע"ד הר"מ כיון דפסק פ"א מהלכות גניבה דשנוי ממילא נמי מהני גבי טלה ונעשה איל א"כ למה נקט בפ"ה מהלכ' איסורי מזבח הלכה י"ד דשנוי ע"י מעשה מהני באתנן כגון חיטים ועשאן קמח הא שנוי ממילא נמי מהני והניח בצ"ע והנה אע"ג דלכאור' יש ליישב בפשיטות דאין דרכו של הרמב"ם להבי' מה שלא נמצא בגמ' בפירוש וכיון דבברייתא איתא חיטי' ועשאן קמח לכך נקט איהו ג"כ כה"ג אע"ג דשנוי ממילא נמי מהני אמנם י"ל ע"ד הפלפול קצת דהנה לכאור' יש להקשות ע"פ מ"ש היש"ש פ' מרוב' סי' ה' והאריך שם דהא דטלה ונעשה איל לאו משום שנשתנה שמו קנוי לו רק משום שהגדילה דלפעמים יוכל להיות שמטלה נעשה איל אע"ג שלא הגדיל כגון שגנב פלגס וביום אחד שיהי' אצל הגנב ויבא לכלל ל"א יום אחר השנה דנעשה איל ובאמת כה"ג לא מהני רק מה שהגדיל אצלו וא"כ קשה אמאי ל"א דכל מה שגדל אח"כ כיון שאינו גדל בפעם אחת נתבטל בגוף הבהמה ועיין במג"א סי' שי"ח ס"ק ח' דמשמע דאפי' לענין בהמה נמי מהני ביטול כה"ג וע"ש בפרמ"ג שם וא"כ הכא אמאי ל"א ג"כ דכל מה שגזל ברשותו של הגזלן נתבטל בעיקר הבהמה וקמא קמא בטל וכאן ל"ש לומר כיון דהוי מעורב בתחלת ברייתו לא בטל עיין בפרמ"ג שם ועיין בס' מנחת חינוך סי' תקע"א. אמנם י"ל כיון דהתור' הקנה להגזלן כל מה שיגדל ברשותו ל"ש ביטול דלענין שיהי' ממון שלו נתבטל בממון של חבירו ל"ש ביטול כדאמרינן מס' ביצה ל"ח ע"ב. וא"כ היינו דווקא לענין גניבה שפי' מהני בטלה ונעשה איל דל"ש ביטול בממונו של חבירו. אמנם לענין איסור אתנן