תבואות השדה חלק א צג

מנסך מזיד מיירי שהי' מזיד בנזק ולא ידע שחייב סקילה וא"כ ה"נ מצינו לפרש במתני' מדידי' היינו שהיו יודעי' מהקרבן נפסל בכך ולא ידעו שחייבי' מלקות וא"כ ממילא ליכא חיוב מלקות ועי' בפי' הרע"ב במתני' ד"ה מדידי' וז"ל שידעו שפסולי' בכך כוונתו למ"ש דהיינו שאע"ג שיודע' שפסולי' מ"מ לא ידעו מחיוב מלקו' ולכך איכא חיוב תשלומין וא"כ שפיר נקיט מתני' הכהני' דאפי' מי שפגל בזריקה דאז שייך לומר בדבור' אתעביד מעשה כמ"ש מ"מ חייבי' לשלם כיון דלענין חיוב מלקות הם שוגגי' ודו"ק:

יאוש וש"ר שער א אנא מלך שומע תפלה שמע נא קול שועי ורגשי בהמילה. לפניך אתיצב בחילה אל שוכן מעונה חנני מאתך דעה השכל ובינה בסוגי' דיאוש ושנוי קונ' והיא בכמה מקומות בש"ס וביחוד במס' ב"ק. ונתחיל להעתיק בריש פ' הגוזל עצים מס' ב"ק צ"ג ע"ב:

(א) במתני' הגוזל עצים ועשאן כלים וכו' משלם כשעת הגזילה והטעם דקנה הכלי בשנוי מעשה והא דחייב כשעת הגזילה היינו משום שמשעה שגזל נתחייב בהשבה ולכך משלם דמים מה שהי' שוה בשעת הגזילה והנה הך דעשאן כלים פליגי אביי ורב אשי בגמ' אביי ס"ל דהיינו בעצים משופי' ועשאן כלים דהו"ל שנוי החומר ואפ"ה קנה מדרבנן ורב אשי ס"ל דמתני' מיירי בשנוי שאינו חוזר כגון כלים ועשאן בנכאנו דהו"ל שנוי שאינו חוזר. והנה אפי' בשנוי שאינו חוזר צריך להיות נשתנה שמו נמי. וכן כתבו התוס' ס"ה ע"ב וכן פסק הח"א בחו"מ סי' ש"ס ותוס' לעיל ד"ה הם ולא שנויהם כתבו דלרבנן אפי' שנוי החוזר קונה מדאורייתא ועיין בס' קצה"ח סי' ש"ס ס"ק ב' אמנם בשנוי מעשה שאינו חוזר לכ"ע דקונה מה"ת ואפי' בלא יאוש וכן פסק בש"ע חו"מ סי' ש"ס. אמנם שנוי החוזר אינו קונה רק עם יאוש הביא בש"ע סי' שס"א בשם יש אומרים דיאוש עם שנוי גרוע והיינו שנוי החוזר מהני:

(ב) והנה בצמר וצבעו הביא בש"ע סי' ש"ס דהוי שנוי. אמנם היינו דווקא בצבע שאינו יכול להעבירו כגון קלא אילן וכן כתב שם בסמ"ע ס"ק צ"ז להדי' ומסוגי' דהכא נמי משמע דצבע הוי שנוי גרוע דהרי ר"ש בן יהוד' דס"ל דשנוי מהני כגון בטוואו וארגו ואפ"ה ס"ל בצבעו מצטרף דלא הוי שנוי כ"כ עיין בתוס' ד"ה ר' שמעון בן יהודא ולקמן נבאר בס"ד. אמנם בשנוי דחוזר כגון סתם צבע וודאי הוי שנוי גרוע והנה יל"ד על המחבר דבחו"מ כתב להדי' דשנוי החוזר אינו קונה בסי' ש"ס סעיף ה' וביו"ד סי' של"ג כתב גבי ראשית הגז דצבעו פוטר גבי לא תספיק לתנו לו עד שצבעו ואמאי סתם ולא פירש דדוקא בצבע שאינו חוזר אבל בצבע שחוזר חייב בראשי' הגז כיון דשנוי שחוזר אינו קונ' ע"ש בש"ע יו"ד סי' של"ג סעיף ג' ונראה דהנה לכאורה יש לעיין מ"ט דקיי"ל דשנוי גרוע לחוד' אינו קונה ויאוש לחודא נמי אינו קונה ויאוש עם שנוי גרוע קונ' בסי' שס"א סעיף ב' ונרא' דהענין הי' כך דהנה בכל דבר שיהי' נקנה צריך להיות ב' ענינים האחר שיהי' נסתלק מהדבר ההיא רשות בעלי' הראשוני' והשני שהקונ' יעשה איז' פעולה לקנות הדבר ההוא. והנה שנוי דקונ' יש לומר בו ב' טעמים האחד דבמה שמשנה החפץ בזה הפעולה עושה קנין שיהי' שייך לו. השני דכיון שהחפץ נשתנה הוי כחפץ אחר לגמרי ומה"ט אמרי' אפי' לגבי אתנן דלא אמאיס לגבוה כיון שהוי כמו חפץ אחר לגמרי עיין בתוס' לעיל ס"ה ע"ב ד"ה הא מני ב"ש והחילוק הי' כך דוודאי אי אמרינן דשנוי הי' מצד קנין דעל ידי שמשנה זה החפץ קנתו א"כ הי' מהני אפי' שנוי גרוע או שנוי החוזר דמ"מ עושה מעשה בזה החפץ. אמנם היינו דווקא אי אמרינן כ"מ דא"ר ל"ת אע"מ שפיר מהני שנוי מצד קנין וא"כ מהני אפי' שנוי החוזר דמ"מ כיון שהי' עושה שנוי קנה החפץ אמנם אי אמרי' כ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ א"כ לא מהני מכח קנין דהא לא מהני כיון שמה שהי' עושה באיסור הי' עושה דהא עליו להחזיר הגזיל' כמה שתי'. רק שנוי גמור ושאינו חוזר דאז הוי כחפץ אחר לגמרי כמ"ש התוס' שפיר מהני דבזה ל"ש לומר דלא מהני השנוי משום אעל"מ דהא כיון שחזינן שע"י השנוי כבר נעשה כחפץ אחר ל"ש אעל"מ. וכן כתב גם הקצה"ח סי' ש"ס ס"ק ב' דלמ"ד אע"מ מהני אפי' שנוי החוזר ולמ"ד אעל"מ לא מהני רק שנוי שאינו חוזר ע"ש. ולפימ"ש א"ש מאוד דבשנוי שאינו חוזר נוכל לומר שהוי כחפץ אחר ונעקר שם הראשון לגמרי ל"ש אעל"מ משא"כ בשנוי החוזר לא נוכל לומר דהוי כחפץ אחר לגמרי כיון שיוכל לחזור למעיקר' ולכך לא מהני רק בתורת קנין וקנין לא מהני אי אמרי אעל"מ ודו"ק ועפי"ז יובן לנו בס"ד פלוגת' דת"ק ור"ש ב"מ גבי צבעו וטוואו וארגו לת"ק לא מצטרף ולר"ש צבעו מצטרף והקשו בתוס' ד"ה ר"ש ב"י האיך אמר אביי דלרשב"י שנוי אינו קונ' הא בטוואו וארגו מוד' ולא פליג רק בצבעו דלא חשיב שנוי ותירצו דבשיטת אחת הן אע"ג דלא הוי דבר אחר ממש. ודבריה' צריכין ביאור דהא לר"ש באמת שנוי קונ' רק דצבעו לא חשיב שנוי. אמנם לפימ"ש א"ש דהנה באמת צריכי' להבין באיז' סברא פליגי ת"ק ור"ש דלת"ק צביע' חשיב שנוי ולר"ש לא חשיב שנוי. ולדברינו א"ש דוודאי אי אמרינן דהא דשנוי קונה הי' מתורת קנין וא"כ שפיר אמרינן דצביע' נמי חשיב שנוי דמכיון שעושה מעשה בגוף החפץ שפיר חשיב לקנות. וזהו סברת ת"ק דבצביע' נמי קונה אמנם ר"ש ב"י ס"ל דשנוי מתור' קנין לא מהני רק היכא שנשתנה לגמרי אז מהני כיון דהוי כמו גוף אחר ממש וא"כ בשלמא טוואו וארגו שפיר קנה משא"כ צבעו דלא הוי כנשתנה לגמרי לא הוי כחפץ אחר לא מהני וא"כ ממילא מוכח דלר"ש לא חשיב שנוי בתור' קנין ולכך צבעו מצטרף כיון דלא הוי כחפץ אחר ממש וא"כ כתבו התוס' שפיר דרשב"י בשיט' אחת דאע"ג דלרשב"י שנוי גמור קונה היא רק דהוי כמו דבר אחר אבל היכא שצריך השנוי לפעול בתורת קנין כהחפץ לא מהני ודו"ק היטב. וא"כ א"ש דוודאי שנוי גמור אפי' בלא יאוש דלא הוי אכתי סילוק רשות בעלי' הראשוני' כיון דלא נתיאשו מ"מ קנה כיון שהוי כמו דבר אחר לגמרי ומעולם לא הי' שם בעלי' על זה החפץ ולכך קונה משא"כ שנוי גרוע כיון דלא הוי כחפץ אחר לגמרי לא מהני בתור' קנין שיקנה ע"י פעולת השנוי. דמה מהני קנין הקונ' היכ' דלא נסתלק ממנו רשות בעלים הראשוני' ואיך יחול הקנין בו ויאוש לחוד' נמי לא מהני דאע"ג דנסתלקו רשות הבעלי' מ"מ לא נעשה קנין מצד הקונ' דבשע' שלקח הגזילה באיסור' אתא לידי' וא"כ ממילא זכינו והבין דעת קדושי' דהיכ' דאיכא יאוש עם שנוי אפי' גרוע נמי קונ' דהא דשנוי גרוע לחוד' אינו קונ' הי' רק משום דאע"ג דשנוי הוי קנין מצד הקונ' לא מהני כיון שלא הי' סילוק רשות