תבואות השדה חלק א צב

פ"ה מהל' מאכלות אסורות דבהמה בחייה לאו לאברי' עומדת עי"ש בלח"מ הלכה ה' וא"כ אין מחזיקין מאל"א ושפיר גם גבי זבחים איכא חזקה קמייתא דחזקת כשרות בגד חזקת העד שאינו מבקר רק אפ"ה נאמן העד כמ"ש לעיל באות י"נ דעיקר מה שאנו דנין על מה שנפל הספק דהיינו על העד וכיון דאיהו יש לו חזקת כשרות ממילא הטהרות טמאי' ואין אנו דנין כלל על חזקת טהרות רק על העד אם הוא משקר וכיון שיש לו חזקה שאינו משקר ממילא הטהרות וזבחים טמאים ופסולים וז"ש לא נחשדו ישראל על כך כלומר דאנו דנין רק על העד וכיון שלא נחשד ממילא ליכא כלל חזקה קמייתא דטהרות וזבחים. וכן בפי"ג מהלכות מטמאי מו"מ שכתב אמ"ל ע"א נטמאו טהרותיך והלה שותק נאמן והרי הן טמאות ג"כ כוונתו דלא תקשה הא נגד חזקת העד שאינו משקר איכא חזקת טהרות וא"כ אוקי חזקה נגד חזקה ויהי' טמאי' רק מספק לכך כתב דאין דנין על חזק' קמייתא דטהרות דמכיון דהעד נאמן א"כ ממילא תו ליכא חזקת טהרות כמ"ש דחזקת טהרות הי' רק מסובב נגד חזקת העד שאינו משקר וז"ש באמן והרי הן טמאות כלומר דמכיון דהעד נאמן א"כ ממילא הטהרות טמאות וז"ש והרי הן וכו' כלומר ואין לדון על חזק' קמייתא דטהרות דחזקת טהרות הוי מסובב' נגד חזקת כשרות של העד. אמנם היכא דאשכחי' ולא אמר לי' דאז יש הוכחה בעיקר עדותו דאם הי' האמת כדבריו שנטמאו הי' לו לומר בפעם ראשונה כמ"ש הראשונים דעלי' דידי' רמי' לאודיעי' וא"כ מה שלא אמ"ל בפעם הראשונה שמצאו רק הוכח' הוי כמסבב נגד חזקת כשרותו דהך הוכחה מעיד לנו שאין האמת אתו וא"כ אזיל לי' חזקת כשרותו ולכך כשאמר לו בפעם השנית כתב אינו נאמן אלא הרי זבחין בחזקת כשרות כלומר דלא נטעי דהך הוכחה מדלא אמ"ל בפעם הראשונה הוי כספק נגד חזקת העד שאינו משקר וא"כ אע"ג שאינו נאמן מ"מ נשאר הדבר בספק ולכך אשמעי' אלא הרי זבחיו בחזקת כשרות דהך הוכחה מהני לכו לסלק לגמרי עדותו וא"כ ממילא הוי כמו שלא הי' כאן כלל חזקה שאינו משקר וא"כ נשארו לנו חזק' קמייתא דטהרות וזבחים בפ"ע ובכה"ג שפיר מהני חזק' קמיית' אעפ"י שהי' מסובב כיון שנסתלק' חזקת העד שאינו משקר ע"י ההוכחה שלא אמ"ל בפעם הראשונה וכיון שאין מתנגד שחזק' קמייתא דטהרות שפיר מהני אעפ"י שהי' רק מסובבת. ואגב אורח' אשמעי' נמי דלזבחים נמי יש להם חזקת כשרות דזהו נמי הוי חזקה קמייתא שלא הי' בחזקת פגול דאין מחזיקין מאל"א וא"כ באו כל דברי רבינו הרמב"ם בדקדוק נכון זולת מה דבהלכ' פסהמ"ק משמע דס"ל דכל שאמר לו באותו היום נתפגלו ונטמאו אינו נאמן אפי' אשכחי' בפעם הראשונה ואמ"ל ובהלכ' מטמאי מו"מ ס"ל דנאמן אם אמ"ל בפעם הראשון אפי' לאחר זמן הגם דבזה נוכל לומר כמ"ש רבינו הכ"מ דהר"מ סמך עצמו בהל' פסהמ"ק עמ"ש בהל' מטמאי מו"מ דמה דאמרי' באותו היום נתפגלו אינו נאמן היינו דווקא היכא שלא אמ"ל בפעם הראשון אמנם עדיין לא נתיישב מ"ט בהל' פסהמ"ק נקיט הלשון זבחים שהקרבתי לך ובהל' מטמאי מו"מ נקיט זבחים שעשיתי עמך:

(יז) וליישב גם זה נ"ל דוודאי גבי כהן שאומר שפגל איכא חזקה שלא פגל כמ"ש לעיל באות י"ד בשם הפרמ"ג דאין אדם משים עצמו רשע אמנם ה"ד בכהן משא"כ בישראל שפגל בשחיטה ע"כ הך חזקה דהא יכול להיות שלא ידע שאסור לפגל משא"כ בכהן ל"ש לומר שלא ידע דכהני' זריזים הן וא"כ גבי כהן המקריב אינו נאמן רק כשהי' בידו ממש ולכך גבי פסהמ"ק דנקיט זבחים שהקרבתי לך וע"כ בכהן מיירי דישראל לא חזי להקרב' ולכך נקיט שם דאינו נאמן רק כשהי' בידו ממש ואע"ג דשם נקיט טהרות נמי ובטהרות הי' נאמן אפי' לאח"ז כל שאמ"ל בפעם הראשון מ"מ כיון שכאן בהל' פסהמ"ק עיקר אתי לאשמעי' משום זבחים דלענין טהרות אין כאן מקומו שפיר סמך על מ"ש בהל' מטמאי מו"מ דנאמן אפי' לאח"ז כשאמ"ל בפעם הראשון אבל לענין קדשים בכהן המקריב דאיכא חזקה מעלי' שלא פגל אינו באמן רק כשהי' בידו ממש משא"כ בהל' מטמאי מו"מ שם רק אגב אורח' דטהרות ששם מקום הדין נקיט נמי זבחים. לכך נקיט שם שעשיתי ומצי קאי בישראל נמי ולענין שחיטה ושם ליכא חזקה כ"כ שלא פגל ולבך נאמן אפי' אינו בידו ממש דהיינו לאח"ז כל שאמ"ל בפעם הראשון שמצאו זולת היכא שלא אמ"ל בפעם הראשון דאז יש לנו הוכחה שמשקר. ומעתה נתגלו לכו גם דברי הרבינו הכ"מ בנמוקם וטעמם במ"ש דאביי ורבא לא פליגי לדינא רק בפירוש' דברייתא דהיינו דאביי מוקי לברייתא דמיירי בכהן דזבחים מסתמא המתעסק בהם הי' כהן ולכך נקיט דדווקא בידו נאמן דשם איכא חזקה מעלי' שלא פגל דאין אדם משים עצמו רשע כקושי' הפרמ"ג שהבאתי לעיל אמנם רבא ס"ל דבריית' מיירי בישראל נמי ולענין זבחים מיירי בשחיטה ושם ליכא חזקה כ"כ שלא פגל דישראל אינו בקי בהלכ' עבודה ולכך אפי' לאח"ז נאמן זולת היכא דאשכחי' ולא אמ"ל דאז נסתלק' חזקת כשרותו דעלי' דידי' רמי' לומר לו ודו"ק היטב ועלה בידינו ליישב ב"ה כל דברי הר"מ כמשפטם ובהלכת' ודו"ק:

(יח) אעתיק בכאן מה שדקדקתי במתני' גיטין נ"ד ע"ב הכהנים שפגלו במקדש מזידי' חייבי' למה נקיט לשון רבים הכהנים ולא נקיט כהן שפגל כמו במתני' הקוד' דנקיט לשון יחיד המטמא, ונ"ל דהנה וודאי אי הי' חייב מלקות על מה שפגל לא הי' חייב תשלומין דאין לוקה ומשלם רק כיון דאמרי' מס' זבחים כ"ט ע"ב דמחשב בקדשים אין לוקה משום דהו"ל לאו שאב"מ לכך חייב בתשלומין והנה הפנ"י הקשה למה לא ילקה ולא נימא דבדבור' אתעביד מעשה כמו בתמור' דלוקי' משום דע"י דבורו אתעביד מעשה א"כ ה"נ ע"י דבורו נפסל הקרבן ואתעביד' מעשה ולמה יהי' לאו שאב"מ ועי' בס' מנחת חינוך סי' קמ"ד בס"ק ז' שהקשה ג"כ קושי' זו ושם כתב לתרץ כיון דאפשר במחשבה בעלמא וא"כ כיון דאפשר בלי מעשה אפי' בדבור דהי' מעשה אין לוקין לדעת החינוך עי"ש והנה לכאורה הי' לחלק דע"כ ל"א דבדבור' אתעביד מעשה רק כמו גבי תמורה שמחולין נעשה הקדש או במקדיש בע"ג לגבי מזבח משא"כ הך קרבן בשעת עבודה לא הי' עוד קרבן כשר רק אם הי' עושה העבודה בהכשר בלא מחשב' פגול הי' המכשירו ועכשיו שפגל לא הכשיר אותו ל"ש לומר דע"י דבורו נעשה מעשה מה שהקרבן נפסל דהא גם בלא דבורו אם לא השלים העבודה אינו נכשר ודו"ק ולפי"ז הי' מקום לחלק דוודאי מי שמפגל באחת מעבודות קודם זריקת הדם דכ"ז שלא נזרק הדם עדיין אין עליו שם קרבן כשר וא"כ ל"ש לומר דע"י דבורו יפסל הקרבן ולכך ליכא מלקות וחייב בתשלומין משא"כ כהן המפגל בזריק' דאז לולא מחשבתו כבר הי' הקרבן כשר ורק ע"י מחשבתו נפסל א"כ שייך לומר בדבור' אתעביד מעשה וחייב מלקות וא"כ ליכא חיוב תשלומין לכך נקיט לשון רבים הכהנים כלומר דכל הכהנים אפי' העוסקים בזריקה אם פגל חייב בתשלומין דאין כאן מלקות כמ"ש בס' מנחת חינוך משום דאפשר נמי ע"י מחשבה שוב ראיתי בפי' המשנה להר"מ דנקיט גבי