תבואות השדה חלק א צא

דלכך האמינ' התורה להחיה על הוולד איז' יצא ראשון משום דא"א בענין אחר עי' בס' דברי אמה בשו"ת סי' א' הביא דבריו ד' מאי ראי' מייתי מכ"ג הא הכ"ג מסתמ' הי' המובחר מאישי ישראל וא"כ הוי מהימן עליו כבי תרי ולכך נאמן משא"כ עד דעלמא וקושי' זו ראיתי בס' אומר לציון באות קמ"ג. ה' יל"ד על הלשון דקאמר ר' יוחנן מה אעשה משמע דמסבר' איהו נמי הי' ס"ל דאינו נאמן רק מה אעשה ואיזה סבר' יש לו שלא להאמינו וצריך ליתן לב ליישב כל אלו דקדוקים אמנם לפימ"ש דסבר' ר' אמי הי' שלא להאמין הפועל משום דחזקה מזהר זהיר והיא עדיפ' מחזקת העד שאינו משקר דאדרב' הך חזקה דמסתמ' מזהר זהיר מעיד לנו שאינו אומר אמת אמנם ר' אסי השיב לו ראי' נצחת מכ"ג דהך חזקה לא אמרי' דאדרבה מכיון שהי' בידו ומסרו לו שיהי' בידו אם כן כל מה שמעיד על אותו זמן שהי' בידו נאמן הי' עליו דהנה הכ"ג בוודאי יש לו חזקה דמזהר זהיר מלפגל והי' אחת מני אלף שיזדמן לו שכחה או פשיע' בכל ההכנות שהי' מכין עצמו ליכנס לפני ולפנים ובאימ' ובקדושה יתירה והנה אי נימא דחזקת מזהר זהיר אלים טובא בוודאי עדיף אפי' נגד כמה סברות שנולדו לנו אח"כ לומר דמסתמ' אומר אמת כיון שחזקה מזהר זהיר הי' באה קודם שאמר לנו שפגל והי' הדבר ברור לנו שמסתמ' יזהר בה מרוב קדושתו ופרישתו ובפרט שלא יהי' צריך לחלל עוד פ"א יוהכ"פ במלאכ' שלא לצורך וא"כ כל הטענות ואומדנות שיש לנו הוכח' שאמת כדבריו שפגל אינו קמים נגד החזקה הראשונה שמזהר זהיר שזה מעיד לנו שאין התחלה כלל לדבריו דאיך אפשר שפגל והי' נכנס לפני ולפנים בזהירות כ"כ עד שהחוש מעיד לנו שהי' כמעט מן הנמנע לפגל וא"כ נסתלקו כל הקושיות אחת לאחת קושי' ראב"ן שאני התם משום שהפר בא משלו ונאמן על שלו ומתוך שנאמן על שלו נאמן הוא גם על של צבור לא קשה דהך מתוך שנאמן לא עדיפ' מחזקה דחזקה שאומר אמת מדמפסיד שכרו וכאן אדרב' חזקה ששקר מה שאומר שפגל ועיין בט"ז יו"ד סי' קכ"ז ס"ק ב' דסברת מתוך שנאמן כו' לא מהני אפי' נגד חזקה קמיית' ומכ"ש דלא מהני נגד חזקה כזו דהכהן מסתמ' לא פגל ועיין פר"מ יו"ד סי' ה' שהקשה איך נאמן שפגל והא אין אדם משים עצמו רשע הגם דלדידי לא קשי' די"ל כמ"ש התוס' במס' ב"מ גבי מה אם ירצה לומר מזיד הייתי דל"ש אין אדם משים עצמו רשע היכא שרוצה לעשות תשוב' שלא להביא חולין לעזר' וא"כ ה"נ הרי רוצה לעשות תשובה לומר שפגל הקרבן כדי להביא קרבן אחר מכל מקום חזינן דהי' חזקה טובה לומר דמסתמא לא פגל ולא עבר על לאו דלא יחשב וא"כ לא קשה גם מה שהקשינו דלמ' משו"ה נאמן דמסתמ' לא ישקר שלא יחללו יוהכ"פ פעם שנית שלא לצורך זה אינו דהא אדרב' משו"ה נימא דמסתמ' זהיר טפי שלא יצטרכו להבי' קרבן אחר וא"כ עדיפ' לנו הך חזקה דמזהר זהיר ובפרט גבי כה"ג דאיכא זהירות יתירה ואמרינן מסתמ' לא נתפגל. גם מה שקש' דלמ' משום דהכא לא אפשר באופן אחר משום שאין שם שום אדם זה אינו דבשלמא גבי נדה שאין כאן שום חזקה המנגדת' רק חזק' קמיית' שהיתה טמאה אבל אין החזק' מעידי לנו שגם עכשיו הי' טמאה שפיר י"ל שהתורה האמינתה כיון דלא אפשר ע"י עדים משא"כ הכא משום מה יהי' נאמן כיון דבכל צד יש לנו לומר דמסתמ' לא פגל וא"כ לא קשה נמי דלמ' משו"ה מהימן משום דמהימן כבי תרי דאדרבא הך נאמנות שלו מגרע לנו הנאמנות של עכשיו דע"י שהי' מן המובחר האנישי' איכא סבר' טפי לומר מסתמ' הי' נזהר בעבודתו ולא אירע לו פסול וא"כ נסתלקו כל הני קושיות דבכל צד שנרצה להאמין לו איכא סבר' להיפוך גבי כ"ג שלא יהי' נאמן דבוודאי זהיר טפי והך סבר' דזהיר טפי קמה נגד כל הני הוכחות שאומר שפגל דהא מעיד לנו שלא פגל:

(טו) אמנם להבין זה מ"ט אמרי' באמת דיהי' נאמן לומר שפגל כיון דיש לנו חזקה וסברא טו בה שלא פגל דמסתמא מזהר זהיר ובפרט גבי כה"ג כמ"ש איכא חזק' מעליתא טפי דלגבי' איכא מסתמא זהירות ופרישות יתרה עד משבע' ימי' קודם היו מפרישי' אותו מביתו וצ"ל דכיון שנמסר בידו העבודה נאמן הוא בכך והוי כמו דמצינו דאדם נאמן על עצמו והנה הכא נמי תרי הי' מעיד על עצמו שלא נזהר יפה ויש להסביר הדבר יותר עפ"י מ"ש הפנ"י בחי' למס' כתובות כ"ב בסוגי' דתרי ותרי בד"ה הבא עלי' באשה תלוי דכל היכא שהי' טוען ברי לא מהני שום חזקה נגדו וה"נ כיון שהי' טוען ברי בעצמו שלא נזהר יפה אע"ג דאיכא הוכח' שמסתמא הי' נזהר לא מהני נגד מה שהי' טוען ברי עי"ש היטב וה"נ דכוותי' דכיון דחזק' קמייתא ליכא נגד מה שהעד מעיד כמ"ש דחזקה קמייתא הי' רק מסובב' נגד חזקת העד שאינו משקר וא"כ לא נשאר' רק החזק' דמזהר זהיר וכיון שהי' טוען על עצמו שלא נזהר נאמן הוא בכך וממילא נאמנים דבריו האחרונים מה שאומר שנטמאו זו שנתפגלו וא"כ מדוייק הלשון דהנה ר' אמי אמר שורת הדין שאינו נאמן כמ"ש משום דמסתמ' מזהר זהיר ומעיד לנו הך חזקה שהעד אומר עכשיו שקר על זה קאמר הכי אמר ר' יוחנן כלומר ר' יוחנן נמי הכי אמר דהסבר' הי' נותנת שלא להאמין לו ומדוייק הלשון הכי אבל מה אעשה כלומר דהנה גבי כה"ג יש לנו הוכחה טובא ואומדנא טפי דמסתמ' לא נתפגל וע"כ שהתורה האמינתו כלומר כיון דהך חזקה דמזהר זהיר הי' נמסר' בידו והתורה האמינתו כלומר דאדם נאמן על עצמו ולכך גם הוא נאמן בדבריו האחרונים זולת היכ' דכבר אשכחי' ולא אמר לו כלום דאז הוי כאילו הוא עצמו הי' מעיד שנזהר בשמירת' דאלולי לא הי' נזהר עלי' דידי' רמי' לומר לו בכה"ג וודאי אינו נאמן משא"כ היכא דלא אשכחי' ואתה רוצה לאוקמי' אחזק' שמסתמא נזהר בשמירתו בזה וודאי אמרי' שהתורה האמינתו והי' יכול להעיד על עצמו לומר שלא הי' נזהר וא"כ לא נשאר רק חזקה קמיית' חזקת טהרות או חזקת כשרות ונגד זה וודאי מהני חזק' העד שאינו משקר רק כשמצאו בפעם הראשון ולא אמ"ל כלום דאז הוי כאילו הי' העיד על עצמו שהי' נזהר בשמירתו וא"כ שפיר איכא נגד חזקת העד שאינו משקר חזק' שמסתמא נזהר בשמירתו דמדלא אמ"ל כלום בפעם הראשון הוי כאילו העיד בעצמו ששמר' יפה דעלי' דידי' רמי' ואז הוי הך חזק' שנזהר בשמירתו יפה ג"כ חזק' המסבב' נגד חזק' העד שאינו משקר וממילא נשאר לנו חזק' קמייתא דטהרות או של הזבחים על מכונה להיות בחזקת כשרות ובזה עלתה בידינו בס"ד ליישב כל השקלא וטרי' דמס' גיטין ודו"ק:

(טז) ואחרי אשר הרחיב ד' לנו לבאר ולחלק אי חזקת כשרות של העד קיימא נגד חזק' קמייתא דטהרות או נגד החזקה דפועל מזהר זהיר מסתמא נבא לביאור דברי הר"מ בס"ד. א' במ"ש בהל' פסהמ"ק הי' מקריב עמו בזבחים ואמ"ל נתפגלו נאמן ולא נחשדו ישראל על כך כוונתו דאין לטעות דמשו"ה מהני נאמנותו דחזקת כשרות של העד עומד נגד חזקה דטהרות וזבחים וא"כ הוי חזק' כנגד חזקה וטמאי' מספק או דנטעו דגבי זבחים ליכא חזק' קמיית' דכשרות דמחזיקין מאל"א כמ"ש לעיל באות י' אמנם הר"מ ס"ל